דבק מילים

"תשמע, חזי, גם הדבק הזה לא עובד לי" אמרתי. אבל לא נראה לי שחזי שמע אותי. הוא היה עסוק בלקוחה אחרת וגם צעק על מישהו בטלפון באותו הזמן. הוא סימן לי עם הזרת שתכף הוא מתפנה אלי.

הוא באמת בחור טוב חזי. תמיד מוכן לעזור, וגם עושה הנחה במחיר. והכי חשוב, שהוא באמת מבין בציוד שהוא מוכר.

חבר שלי, שעובד בעיתון, הפנה אותי לחנות של חזי לפני כמה חודשים כשסיפרתי לו שיש לי בעיה. הוא ישר שלח אותי לחזי. הוא אמר שהוא המומחה מספר אחד לבעיות כאלה וגם הוא כבר נעזר בו בעבר.

זאת הפעם השלישית שלי אצלו. בפעם הראשונה שנכנסתי לחנות, חשבתי שטעיתי במקום. זה היה נראה כמו חנות טמבור רגילה, אבל כשפניתי למוכר זה באמת היה חזי. נמוך, קצת שמנמן ועם משקפיים. אני זוכר שחשבתי לעצמי שרוב הטמבוריסטים נראים ככה. נמוכים, שמנמנים ועם משקפיים. חלק גם מתולתלים.

באותה הפעם הראשונה באתי בזמן טוב כי לא היה אף לקוח בחנות. אז ישבנו מאחורי הקופה, והראיתי לו את הדפים. הדפסתי אותם בערב שלפני כן, ועד שהגעתי לחנות כבר איזה רבע מהמילים נשרו.

כשחזי התחיל לנסות לקרוא את מה שנשאר עוד מילים נפלו, כמו שערות שנופלות אצל הספר. התחשק לי לבכות. זה היה הפעם הראשונה שמישהו רואה את זה חוץ ממני. אפילו לאשתי לא הראיתי את זה. בבית תמיד הקפדתי שיהיה לי מטאטא בהישג יד, בשביל לטאטא את המילים שנפלו. ואז הייתי שם אותן בשקית אטומה וזורק לפח. שאף אחד לא יידע.

"אתה רואה?" אמרתי לו, משתדל להסתיר את הרעד בקול שלי. "זה קורה רק שאני מדפיס טקסטים שלי. סתם דברים שאני מוריד מהאינטרנט, או חשבונות, או דברים שאשתי מדפיסה הם בסדר גמור. אבל בטקסטים שלי המילים נושרות. זה לא תופס."

הייתי חייב להפסיק, כי הרגשתי שאני תכף פורץ בבכי.

"המממ. מעניין" הוא אמר, תוך כדי שהוא מנער קלות את הדפים, ומפיל עוד כמה מילים.

"תראה, מה שאני מציע זה שתקנה חבילת דפים לסופרים מתחילים. זה דפים מיוחדים, אפשר להרגיש שהם מחוספסים יותר".

"ומה מיוחד בדפים האלה?" שאלתי

"זה דפים שבמהלך ההכנה שלהם מערבים חומרים כימיים מסויימים שגורמים למילים להידבק טוב יותר לדף. יש לי כמה לקוחות, בעיקר גברים דווקא, שזה ממש עזר להם. תנסה, אין לך מה להפסיד, נכון?"

"כמה זה עולה?"

"תראה, זה לא זול. חבילה של חמש מאות דפים עולה אלף ארבע מאות שקל, אבל אני אמכור לך באלף מאתיים."

"כמה? למה זה כל כך יקר?" לא שלא הייתי מוכן לשלם, אבל באמת הייתי מופתע מהמחיר, זה בסך הכל דפים.

"טוב, תראה. כשאמרתי חומרים כימיים מסויימים, זה למעשה חומרים נרקוטיים, אותם חומרים שמהם מכינים סמים. אז קצת קשה להשיג את הדפים האלה."

קניתי את הדפים, וקניתי גם מטאטא קומפקטי כזה. ראיתי אותו ליד הקופה, איפה שמוכרים את כל הפיצ'יפקס. היה שם סטנד של "מטאטאי מילים". נו, לפחות אני לא היחיד עם הבעיה הזאת.

זה לא עזר. גם עם הדפים האלה המילים המשיכו לנשור. אולי בקצב טיפה יותר איטי, אבל אחרי כמה ימים נשארו בקושי עשרים אחוז מהמילים.

בפעם השנייה שבאתי לחזי, הייתי צריך להמתין איזה עשרים דקות, כי הוא ישב עם איזה ציירת זקנה וניסה להתאים לה מכחול אוטומטי, כזה שבוחר את הצבעים לבד, ככה הוא הסביר לה. מסתבר שלגברת היה סגנון ציור מאוד מיוחד, והוא היה צריך לבנות לה מכחול אוטומטי משולב מכמה מכחולים.

כשהוא סוף סוף התפנה אלי, הוא מיד הבין שלא באתי להגיד תודה. לא ממש הצלחתי להסתיר את האכזבה שלי.

"זה לא עזר, הא?" הוא אמר, ולא היה נראה מופתע בכלל.

"האמת שזה האט קצת את קצב הנשירה, אבל לא באמת פתר את הבעיה."

"תראה. אני לא רוצה שתחשוב שאני סתם מנסה למכור לך דברים. אני באמת מנסה לעזור. כי יש לי עוד משהו להציע, אבל זה לא זול."

"אל תדאג, חזי. אני לגמרי סומך עליך. רק תפתור לי את הבעיה."

הפעם הוא הביא לי דלי של דבק מילים. הוא הסביר לי שצריך למרוח אותו על הדפים מייד לאחר ההדפסה, ואז לשים את הדפים במקרר לכמה שעות כדי שזה יתפוס. זה עלה הרבה יותר. ממש הרבה. אפילו לא שאלתי מה מיוחד בדבק הזה. פשוט שילמתי.

בגלל המחיר, חזי נתן לי במתנה און-דה-האוס מיני מקרר מיוחד לדפים, שנראה כמו מדפסת קטנה. איזה מזל שהוא הציע לי את זה. כי אני כבר שברתי את הראש איך אני מסביר בבית למה הדפים של הספר נמצאים במקרר.

"טוב. עכשיו אני איתך" אמר חזי הוא סיים לצעוק בטלפון, וגם החליף ללקוחה שלו את החֵמַר לחמר אקטיבי, לא שאני יודע מה זה אומר. אני לא מבין כלום בפיסול.

"אז גם הדבק לא עזר."

"נכון. יש לך עוד רעיונות?"

"האמת שכן. אבל תראה, אני בן אדם ישר. אני לא רוצה למכור סתם דברים שלא עוזרים. יש לי גם מדפסות ועוד כל מיני מכשירים, אבל פה מדובר במחירים ממש גבוהים. ואני לא יכול להבטיח שזה יעזור."

"כבר אמרתי לך, חזי, אל תדאג, אני מוכן לשלם, רק תעזור לי להתגבר על הבעיה. אי אפשר ככה שהמילים נושרות."

האמת שלפני כמה ימים שברתי קופת גמל, כדי שיהיה לי במה לשלם. אבל זה היה חשוב לי.

"טוב, תשמע, לא נראה לי שהבנת אותי. אני לא יודע איך להגיד לך את זה בצורה נעימה. אז אני פשוט אגיד את זה ככה. יש מצב שהבעיה היא לא בדבק ולא בדפים, וגם לא במדפסת. לי נראה שהבעיה היא דווקא במילים. המילים לא טובות מספיק, ולזה אין לי פתרון."

באסה.