צנוברים

"אתה חייב לכתוב יותר על צנוברים", אמר לי העורך שלי כשדיברנו לפני כמה ימים.

"על מה אתה מדבר" שאלתי אותו? "אני לא כותב על צנוברים אף פעם. אתה יודע שאני לא עושה את זה."

"כן, כן. נכון. שכחתי. אבל אולי בכל זאת?"

"איזה שקרן גרוע אתה" נזפתי בו "אין מצב ששכחת את זה."

לפני שנתיים בערך, כשחתמתי על החוזה עם ההוצאה לאור, כל העסק כמעט התפוצץ כשאמרתי להם שאני לא כותב על צנוברים. המו"ל ניסה לשכנע אותי. הוא אמר שזה הטרנד החם וכולם כותבים על זה. אבל מבחינתי זה היה קו אדום. בטקסטים שלי אין צנוברים. שיהיה טרנד חם או קר, או בְּלֶנְדֵד טרנד. אותי זה לא מעניין.

"צודק. סליחה. אבל אורי לוחץ עלי. הוא אומר שצנוברים משפרים את המכירות."

אורי זה המו"ל החדש, עוד לא יצא לי לפגוש אותו. אבל שמעתי שהוא פריק של דאטה וטבלאות וסטטיסטיקות וכאלה.

"תשמע. תגיד לאורי שזה לא מעניין אותי. אני לא כותב על צנוברים וזהו. חבל על הזמן שלי ועל הזמן שלך. ואולי גם על הזמן של אורי."

מה לעשות, אצלי זה היה טאבו. אני לא כותב על  צנוברים, אפילו לא ברמז. זה לא שאני שונא  צנוברים או משהו. להיפך. אצלנו בבית תמיד היו  צנוברים, וחומוס קונים רק את זה עם הצנוברים. אבל מה זה שייך לכתיבה שלי? אני גם נורא אוהב חצילים, אז אני צריך לכתוב על זה?

אני לא טיפש, ולא מנותק. אני יודע שאורי צודק. היום כולם כותבים על  צנוברים. לא מזמן קראתי כתבה על מכוניות אוטונומיות, ואפילו לשם הצליחו להשחיל צנוברים. אולי אפילו פעמיים, אני כבר לא זוכר. ואם כולם כותבים על צנוברים, זה אומר דבר אחד מאוד פשוט. כולם כותבים על צנוברים כי זה מה שכולם רוצים לקרוא.

האמת, שלאחרונה הבנתי שגם אני מאוד אוהב לקרוא על צנוברים. אין מה לעשות, זה באמת עושה משהו לטקסט. קשה להסביר את זה, אבל ככה זה. אולי זה משהו באופי שלנו.

בכל אופן, מבחינתי זו בדיוק הסיבה למה לא לכתוב על צנוברים. זה בכלל לא משנה לי מה הסיבה שצנוברים נהיו כזה להיט שמושך את הקוראים, כולל אותי. אני לא כותב את מה שאחרים רוצים לקרוא. אני גם לא כותב את מה שאני רוצה לקרוא. אני כותב את מה שאני רוצה לכתוב. וזה לא כולל צנוברים.

"תבין אותי" הוא אמר בקול מתבכיין "אני תקוע בינך ובין אורי, ואין לי מושג מה לעשות. הבוקר הוא אמר לי שאם אין  צנוברים בטקסט הבא, זה יהיה הסוף."

"אז שזה יהיה הסוף. לא אכפת לי מהאיומים שלו. אצלי אין צנוברים. לא היו צנוברים וגם לא יהיו. זו לא משהו שאני מוכן להתפשר עליו!" את המילים האחרונות כבר סיימתי במנגינה כועסת כזו. לא שהתכוונתי, אבל ככה זה יצא לי.

"אתה לא הבנת. זה לא יהיה הסוף שלך. זה יהיה הסוף שלי. אותי הוא יפטר. לא אותך."

"הבנתי" אמרתי בלחש. באמת הבנתי. אני לא חדש בתחום. גם אני לפעמים מפעיל מניפולציות זולות כאלה.

"אתה יודע מה" אמרתי לו בקול של אחד שהבין שהפסיד את הקרב "בסדר. אני אכתוב לך משהו על צנוברים. אבל בתנאי שאתם מפרסמים את זה כמו שזה, בלי שינויים."

"קבענו" הוא אמר. "מתי אתה חושב שזה יהיה מוכן?"

עכשיו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s