קו באמצע השולחן

"כבודו, אני לא משקרת. הכל כאן שלי, לא גנבתי שום דבר."

קצת ריחמתי עליה. אני מקבל לפחות שניים-שלושה מקרים כאלה בחודש. וכל פעם אותו הסיפור. היא כנראה באמת לא אשמה, אבל מה אני יכול לעשות. יש כללים וצריך לשמור עליהם.

"תראי גברת…תי" מרוב עייפות ושעמום בכלל לא זכרתי איך קוראים לה. "את יכולה לטעון עד מחר שזה שלך. אבל אין לך שום הוכחה. ודי ברור שהוא הקדים אותך, לא?"

"כבודו, אני מתחננת לפניך. אני כמעט לא קראתי את הספרים שלו, ובכלל לא ידעתי שגם הוא כותב על הנושאים האלה ובצורה הזאת. אני לא מבינה. מה אני צריכה לקרוא את כל מה שכתבו אי פעם, בשביל לבדוק שאף אחד לא כתב משהו דומה? זה בלתי אפשרי."

"את צודקת לגמרי. זה באמת בלתי אפשרי. ובדיוק בשביל זה אנחנו פה. ראית שהתוכנה שלנו עלתה על זה, נכון? ואחרי שהגשת ערעור, גם שני מומחים שלנו קראו את הטקסטים ומצאו כמה התאמות, גם בתוכן וגם בסגנון. אז באמת אין לי הרבה מה לעשות כאן, ידי כבולות." הייתי מרוצה מעצמי שהצלחתי לשלב ביטוי שקשור לבית משפט אמיתי.

נראה שנפלתי על אחת עקשנית באופן מיוחד, או סתומה, או גם וגם. "אבל זה לא פייר, אה, כבודו. אז מה אם הוא כתב על זה קודם? ובכלל, מי אמר שאני לא חשבתי על זה לפניו? אולי בכלל אני הייתי הראשונה?"

"תראי. זה מאוד פשוט." הצלחתי לשמור על קול רגוע, והבאתי את הדוגמא הסטנדרטית שלימדו אותנו בקורס לספרות משווה "תחשבי על זה כמו על פטנטים והמצאות. הנה למשל אדיסון. הוא בכלל לא המציא את הנורה. אבל הוא היה הראשון שהצליח להפוך את הנורה למשהו שימושי שכולם קונים. והשאר היסטוריה. אז אותו דבר כאן."

אבל העקשנית המשיכה להתעקש "זה לא אותו דבר. בכלל לא אותו דבר. בכלל. כבודו" היו לה דמעות בעיניים והקול שלה קצת רעד.

"יכול להיות שזה לא הדוגמא הכי טובה. את יודעת מה, למה לדבר בדוגמאות. הנה תראי מה התוכנה מצאה. מהסיפור 'מסיבת הפתעה' של אתגר קרת, מילה במילה:

"מה בעצם הוא אמור לכתוב חזרה ליפתח רוזאלס הזה? אתה זוכר איך סימנו קו בדיוק באמצע השולחן? איך היית דוחף אותי עם המרפק כשהייתי עובר את החצי?"

גם את כתבת על זה, ואפילו באותם מילים, לא?" סיימתי בנימה מנצחת של 'איי רסט מיי קייס'.

"אבל מה אני אשמה. גם אני בכיתה ד' או ה' ציירתי קו באמצע השולחן שהפריד בדיוק בין החצי שלי לחצי של שרון" עכשיו היא כבר ממש בכתה. "גם לי הייתה חווית ילדות כזו. אז אסור לי לכתוב על זה עכשיו? ובכלל אצלי כל הסיפור הוא על הקו הזה, ושם זה סתם הערה שולית. אולי בכלל זה הוא שזה שגנב ממני את החוויה ולא אני ממנו."

באמת בחורה תמימה. היא לא יודעת עד כמה היא צודקת. כל השוק הזה של הפרוזה זה מערב פרוע אחד גדול של גנבות ופלגיאטים מכל כיוון. כולם מעתיקים מכולם. לך תוכיח שזה הרעיון שלך, שחשבת על זה לבד. שזה באמת משהו שקרה לך ולא משהו שקראת.

"טוב, תראי. בגלל שאני באמת מאמין לך, וזו הפעם הראשונה שלך, אז זה מה שנעשה. אני ארשה לך לפרסם את הסיפור, בתנאי שתכתבי במפורש שהקטע הזה עם הקו באמצע השולחן מופיע כבר בספר אחר. אני סומך עלייך שתכניסי את זה איכשהו לטקסט."

"תודה רבה, כבודו."

"תם הדיון" הכרזתי.

 זהו. עוד יום במשרד, עוד סופרת מתחילה שהייתה לה חוויה לא נעימה. עוד סיפור לספר שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s