על הדמיון בין "דמו" לדייט ראשון, ההבדלים בין ה "דמו" למוצר האמיתי, ועל הקשר לדמוקרטיה.
זה כמעט תמיד מגיע בהפתעה. במייל שמתקבל באמצע הלילה, או בשיחת טלפון מהמנהלת הבכירה כשאתה עוד תקוע בפקק בדרך לעבודה: "שבוע הבא מגיע הסמנכ"ל מארצות הברית, צריך לארגן דמו", או "יש פגישה עם הלקוח, תהיה מוכן עם איזה דמו או משהו למחר?". ברגע שמילת הקוד "דמו" יצאה מפי הגבורה, או במקרה דנן מפי המנהלת הגיבורה, כל החיים שלך משתנים בן רגע, מעתה ועד הודגם הדמו.
שני משפטים על מה זה בכלל דמו. כשהבת שלי עברה על הפינה לבדוק שאין שגיאות כתיב, היא שאלה אותי מה זה בכלל דמו, אז הנה הסבר קצר. הדמו הוא הדבר הזה שאנשי ההיי-טק עובדים עליו ממש קשה בשביל להראות למי שמשלם להם את המשכורות המטורפות האלה שהוא לא סתם זורק את הכסף שלו, אלא שהם מפתחים פה מוצר שבשלב כל שהוא בעתיד יעשה הרבה כסף, אולי. או במילים אחרות, הדמו הוא הוכחת יכולת שאנחנו לא סתם מדברים באויר אלא גם יודעים לעבוד (השאלה היא רק על מי…). בכל אופן, כאשר הדמו מופיע בזירה, כל המשימות החשובות פחות והחשובות יותר נדחות אחר כבוד. כל המומחים והמומחיות מגוייסים למשימה הקדושה והנעלה של להרים משהו בזמן שיא, על מנת לרצות את ההנהלה הבכירה ו/או את הלקוחות. אתה והצוות מתחילים לתזז כאילו נכנס בכם שד הדמו ועובדים מסביב לשעון בשביל להרים את ההצגה. העומס אמנם מכביד על הצוות, ותמיד יהיו אלו שלא יבינו למה צריך את זה עכשיו. ישנן גם שמועות שהמילה דמו היא למעשה קיצור של המילה דה-מורליזציה, שנגרמת עקב העבודה המאומצת. אבל זה לא באמת חשוב, הדבר החשוב היחיד עכשיו זה לעזוב הכל ולעבוד על הדמו, ומי שלא משתף פעולה – דמו בראשו.
כל מי שעבר דמו אחד או שניים בקריירה שלו כבר למד שיש מספר הבדלים מהותיים בין הדמו לבין הדבר האמיתי שבסוף מוכרים ללקוחות. ההבדל הראשון והמרכזי הוא כמובן אורך החיים של המערכת. אמנם גם הדמו וגם המוצר הסופי צריכים לעבוד, אבל בניגוד למוצר הסופי שאמור להחזיק כמה שנים טובות, הדמו צריך לעבוד פעם אחת וזהו. הוכחתם שהצוות מסוגל לספק את הסחורה, קהל היעד התרשם והוא עובר הלאה, בשאיפה לחתימה על חוזה. אין שום צורך להגיד לאף אחד, ובודאי שלא לבעלי הממון שזו מערכת חד פעמית, ושעל מנת להריץ את הדמו פעם שנייה צריך להחליף את כל החומרה, כי דפקנו שם משהו וזה כבר לא עובד יותר. כשאני חושב על דמואים כאלה אני תמיד נזכר בביקור שלי ביוניברסל סטודיוס, באתר שבו מצלמים את המערבונים. יש שם עיירה שלמה שבנויה רק מחזיתות של מבנים כשמאחוריהם אין כלום. כך בדיוק נראה הדמו, מראים את הבחוץ כשה"בפנוכו" הוא בלגאן אחד גדול שנועד רק לוודא שמבחוץ הכל נראה יפה ותקין ועובד.
תכונה נוספת הנדרשת בעיקר לדמו הוא המראה החיצוני. קצת כמו לפני דייט ראשון, הדמו חייב להיראות טוב, מסקרן, מושך, תופס את העין. הדבר מקבל משנה חשיבות כאשר הדמו מתבצע בכנס או בתערוכה גדולים, בהם על הדמו שלך להתחרות בעשרות אם לא מאות דמואים אחרים. לכן גם אם המוצר שלך הוא משעמם פחד, על הדמו להיות עתיר אפקטים וגרפיקה. אין דבר כזה סתם דמו, הדמו חייב להיות דמו גרפי. גם אם כל מה שהמוצר שלך עושה זה לדאוג שהמחשב לא יתחמם יותר מדי, הדמו יכלול מאווררי ענק ואפקטים של מחשבים נשרפים, העיקר שמישהו ישים לב אליך. הדבר ידוע, ואף הוכח מדעית שהסטארטאפים שזוכים במקומות הראשונים בכנסים ואלו שמצליחים לגייס את הסכומים הגדולים ביותר, הם אלו בעלי הדמו הטוב ביותר ולאו דווקא בעלי המוצר הטוב ביותר, בסגנון "ושהדמו הטוב ביותר ינצח". שהרי הדבר ידוע הוא שעולם הייטק הוא עולם דמוקרטי, כלומר מתנהל על פי שלטון הדמו (דמוקרטיה = דמו + קרטוס, שמשמעותו ביוונית שלטון).
אבל ההבדל החשוב ביותר, שלא לומר הקריטי, בין הדמו למוצר הסופי הוא כמובן התזמון. ולא, לא מדובר פה על לוודא שאתה מוכן להציג בזמן הנכון, או בפני הקהל הנכון, או נרשם ראשון לכנס החדשנות הבא בווגאס כדי לקבל מיקום יותר טוב מול הכניסה הראשית. הכוונה היא לתזמון של הקריסה של המערכת. כל סטודנט שנה א' למדעי המחשב הרי יודע שכל תוכנה קורסת מתישהו. זהו הכלל השני של התכנות (הכלל הראשון הוא כמובן: התוכנה תמיד הולכת ומסתבכת, כפי שהסברתי בפוסט הנושא את השם המתבקש "ספגטיפקציה"). השאלה היא כמובן רק מתי התוכנה תקרוס. אחת התעלומות המסתוריות ביותר בעולם ההייטק היא התופעה העל טבעית הגורמת לתוכנות להתרסק בדיוק ברגע הנכון. לא סתם ברגע הנכון, אלא המערכת קורסת בתזמון של אלפיות השנייה על מנת להשיג את הנזק המירבי האפשרי. באופן מדהים, תוכנת המערכת מזהה למשל מתי מדובר בדמו אמיתי ומתי רק בחזרה הגנרלית והיא יודעת לעבור בשלום את כל החזרות, ולקרוס רק בזמן אמת. ישנו גם מקרה מתועד על דמו שצולם בשידור חי לטלוויזיה, והדמו עבר בהצלחה. אבל אז הסתבר שהייתה תקלה במצלמה וצריך לצלם שוב, והסוף ידוע… הקישור הזה מכיל מספר דוגמאות לתופעה על טבעית זו (אני מתנצל על האיכות, אבל הייתי חייב למצוא סרטון מספיק ישן שמכיל אל ה Blue Screen הידוע של ביל גייטס. אגב, שווה לצפות בכל הסרטון, כי הדוגמא האחרונה בסרטון היא פשוט ההופעה המדהימה של סטיב באלמר. היום כבר לא מייצרים מנהלים כאלה).
ולסיום סיפור הדמו שלי, סיפור שהיה באמת. הנסיעה העסקית הראשונה שלי לחו"ל הייתה למזרח להיפגש עם לקוחות פוטנציאליים של מוצר התקשורת שלנו. משהו בסגנון של שמונה לקוחות בחמישה ימים. אצל ששת הלקוחות הראשונים זה היה כשלון קולוסאלי. כלום לא עבד, ורק הצגנו פרזנטציה עד כמה הרכיב שלנו יותר טוב משל המתחרים אם הוא רק לכל הרוחות היה עובד. אבל אצל הלקוח השביעי איכשהו הדברים הסתדרו ותוך שעתיים וחצי הרמנו מערכת עובדת. עשינו בדיקה זריזה לוודא שהכל מתפקד, ואז הבאנו את המערכת לחדר הישיבות המפואר שם ציפו לנו בקוצר רוח חברי ההנהלה הבכירה של הלקוח והתחלנו את הדמו.
הדמו הראה בצורה גרפית ערימה אדירה של קוביות לגו על מסך של מחשב אחד, ואז איך הערימה הולכת וקטנה במחשב אחד בעודה הולכת ונערמת לה במחשב השני, כאשר כל קוביה מייצגת כמות מסוימת של מידע העובר בין המחשבים. בשלב ראשון הראנו איך ערימת הלגו מועברת באמצעות הרכיב של המתחרים לאט אבל בטוח. ואז הרכבנו את הרכיב שלנו, והתחלנו את הדמו מחדש, והפלא ופלא, המידע נשלח בקצב של בערך פי מאתיים וערימת הלגו נעלמה בזמן שיא שהפתיע אפילו אותנו. אחרי שקצרנו את התשואות והמנהלים עברו לשלב החתימות על החוזה, התפננו לפרק את המערכת, ורק אז שמתי לב שכאשר חיברתי את הרכיב שלנו, ניתקתי את כבל הרשת (בימים ההם, ראשית שנות האלפיים, עוד לא היה Wifi), ולמעשה בשלב השני של הדמו לא עבר שום מידע בין המחשבים הוא פשוט נשלח לשום מקום, וזו הסיבה שזה רץ כל כך מהר, וגם הסיבה מדוע במחשב השני לא הצטברה ערימה חדשה. למזלנו אף אחד כולל אנחנו, לא הסתכל על המחשב השני. את הדמו סיכמתי במשפט אחד בעברית לשותף שלי: "בא ניקח את הרגליים שלנו ונעוף מפה לפני שהם יעלו עלינו ויבטלו את החוזה".
והמהנדס החכם אומר:
אין זה משנה עד כמה הדמו עבר הצורה חלקה בחזרה, כאשר אתה עושה את זה מול קהל חי, ההסתברות של מצגת ללא רבב פרופורציונלית ביחס הפוך למספר הצופים, בחזקת כמות הכסף התלוי בדמו [מארק גיבס]
באנגלית זה נשמע יותר טוב:
No matter how slick the demo is in rehearsal, when you do it in front of a live audience, the probability of a flawless presentation is inversely proportional to the number of people watching, raised to the power of the amount of money involved. [Mark Gibbs]
פינת הקפה 
תגובה אחת בנושא “#19 השד הדמוגרפי”