על העלבות רקורסיבית, והתוצאה הבלתי נמנעת של ישיבת ארכיטקטורה
את הפוסט הזה אני כותב אחרי הפסקה ארוכה בגלל שנעלבתי. וממה נעלבתי? שלא הזמינו אותי לישיבה. אתם ודאי אומרים לעצמכם: ביג דיל! מה יש כאן להיעלב? אני מניח שרוב הקוראים אפילו היו שמחים לותר על כמה ישיבות. אז מה הסיפור?
באחד הפוסטים הראשונים שפרסמתי כתבתי את הגיגיי השנונים על תפקיד הארכי-טקט. באותו פוסט התמקדתי בעיקר ביחסי האיבה והשנאה בין קבוצות הארכיטקטורה להנדסה. אבל בחודשים האחרונים הבנתי שיחסים אלו הם סיפור אהבה לעומת מה שהולך בתוך קבוצות הארכיטקטורה, ולמעשה בכל קבוצה המורכבת בעיקר מאנשים בעלי נסיון ממוצע של חמש עשרה שנה ומעלה. או במילים אחרות, אנשים שכבר עובדים יותר מדי זמן ביחד וקצת נמאס להם אחד מהשני.
בכל אופן מעשה שהיה כך היה, וקרה המקרה ולא הזמינו לאיזו ישיבה לא באמת חשובה. אלא שאני חשבתי שדווקא זה היה חשוב שאני אהיה שם ואשתף את הפורום המכובד במחשבותי. אני מניח ששמתם לב למספר הפעמים שמילים מהשורש ח.ש.ב הופיעו במשפט הקודם. שכן משלב מסוים בקריירה החשיבות נהיית הדבר החשוב ביותר. לא הארכיטקטורה, לא התכנון, לא איכות המוצר או מהירות הפיתוח. רק מי קיבל את הקרדיט, ויותר חשוב – מי לא קיבל, וכמובן מי יצא יותר צודק. ומכאן הדרך קצרה להעלבות מכל שטות, ולסגירת חשבונות אומללה. אגב, המסקנה מאותה הישיבה שלא הוזמנתי אליה הייתה שלא רק שאני יצאתי צודק, אלא שגם צריך ללכת על התוכנית שאני הצעתי ונלחמתי עבורה ולזרוק את ההצעות האחרות. אבל זה כבר לא היה חשוב. הדבר היחיד שהיה חשוב הוא העובדה שלא הזמינו אותי לישיבה, וזהו.
עד כאן תיארתי סיטואציה די מוכרת וסטנדרטית המתרחשת כמעט על בסיס יומי בקבוצות הארכיטקטורה. אבל מה שקרה הפעם הפתיע אפילו מומחים ליחסים בינ-ארכיטקטוניים. אחד הנוכחים באותה ישיבה מצא לנכון להיעלב מהעובדה שאני נעלבתי. נוצרה כאן שרשרת היעלבויות רקורסיבית – "Nested offending" בלע"ז, הפטנט בדרך. כמובן שכל העניין נשמר בסוד, ורוב האנשים, כולל אלו שהיו באותה ישיבה ידועה לא היו מודעים לתקרית. כי אמנם הכבוד והאגו הם במקום הראשון, אבל אסור שאף אחד ידע שהם במקום הראשון. וכך פיתחו להם הארכי-טקטים מנגנונים מתוחכמים להפליא, כיצד לגרום לארגון בו הם עובדים לקבל את דעתם ועמדתם לכאורה מסיבות טכניות ומקצועיות לחלוטין, כאשר למעשה הסיבה היחידה והאמיתית שדוחפת את הארכי-טקט היא שיראו כמה הוא מוצלח, חכם, ומביא את הרעיונות הכי טובים.
אפשר להשוות את המאבק הנסתר בין הארכי-טקטים לתיאוריה הגיאולוגית הידועה בשם "טקטוניקת הלוחות". כמו בתיאוריה הנ"ל, כך גם בעולם ההייטק ישנם גושים ארכי-טקטוניים הנעים להם לאיטם מתחת לפני השטח (שהרי ידוע לכל שאיטיות היא אחת המאפיינים הבולטים של עבודת הארכיטקטורה, כפי שנכתב בפוסט שהוזכר לעיל). לכאורה הכל מתנהל על מי מנוחות, עד ששני ארכי-טקטונים מתנגשים להם. ההתנגשות יכולה להיות לגבי כל דבר. החל מחוסר הסכמה על הדרך הנכונה יותר לממש אלגוריתם מתוחכם, דרך מריבה על מי אמור לקבל אחריות על הפיצ'ר החדש, וכלה בהתנגשות היפותטית בלבד שיכולה להיגרם נניח בעקבות אי הזמנה לישיבה. התוצאה הבלתי נמנעת של התנגשות הישויות הארכי-טקטוניות היא כמובן רעידת אדמה. רעידת אדמה כבר הרבה יותר קשה להסתיר, וגם הנפגעים רבים יותר.
באופן לא מפתיע, תוצאות ההתנגשות הארכי-טקטונית כמעט ולא משפיעות על הארכי-טקטים עצמם. בדיוק כמו הלוחות הטקטוניים העתיקים, הם ימשיכו בדרכם האיטית והנסתרת אל השלב הבא בקריירה שלהם. אבל מי שבהחלט סובלים מרעידות האדמה הם כל צוותי הפיתוח והבדיקות, שנמצאים להם למעלה על פני השטח, ונאלצים לממש ולבדוק כל מיני ארכיטקטורות מוזרות, שנוצרו על ידי הפשרות שהושגו לבסוף בין הגושים הארכי-טקטוניים השונים, על מנת לרצות את כל הנעלבים.
תופעה זו נפוצה במגזרים רבים, אבל אין חולק שתדירות התופעה וחומרתה עולות ביחס ישר לממוצע שנות הניסיון של הנוגעים בדבר. זוהי גם לא תופעה חדשה, וחכמינו כבר נתנו עליה את הדעת, כפי שמרמזת הכותרת של פוסט זה. כמובן ששיחה קצרה וגלויה וקצת תקשורת בין אישית היו יכולים למנוע את רוב ההתנגשויות. אך, כפי שנכתב למעלה, אין ביכולתו של הארכי-טקט המצוי לשתף מישהו ברצונותיו ושאיפותיו. וזו הסיבה בעטיה אמרו חכמינו, שככל הנראה גם הם סבלו מבעיות דומות: "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה". גם הם הבינו שאין טעם לנסות ולפתור את הדילמה, אבל לפחות ניסו למזער את הנזק על ידי שתיקה. אבל איפה חכמינו ואיפה אנחנו. אצלנו, שייחרב העולם, אבל אין מצב שאני לא אגיד את המילה האחרונה בויכוח. לא רק שלא נשתוק, אלא רק נוסיף שמן על המדורה.
ולסיום, כפי שאמרתי בהזדמנויות רבות: לו רק היו לנו עוד כמה ארכי-טקטים כאלו, הבעיה שיש לנו כמה מאות…
והמהנדס החכם אומר: מהי התוצאה של ישיבת ארכיטקטורה? משוואה בארבעה נעלבים [קרדיט ל א.ק.]
פינת הקפה 