#47 רואים רחוק רואים ש… כלום

על הקשר הבל-ינתק בין אסטרטגיה לטרגדיה, תפקידו האמיתי של ה"פרוסס" בחברת היי-טק, ואיך כל זה קשור ל"לכה דודי".

אפצח בבדיחה: אשה נכנסת בריצה לקופת חולים ואומרת לפקיד שהיא שתתה רעל. הפקיד עונה לה שאין בעיה וקובע לה תור לרופא מומחה לרעלים לעוד חמישה שבועות. האישה צועקת "הרי אני עלולה למות עוד לפני שיגיע התור". אומר לה הפקיד שאין מה לדאוג, כי את התור ניתן לבטל בהתראה של יום מראש אם היא רואה שלא תוכל להגיע…

ולמה נזכרתי בבדיחה? כי בדיוק השבוע היה לי רעיון חביב איך לשפר את ביצועי המערכת. לא שינוי ענק או מהפכה ב design. משהו בקטנה, שאפשר להשחיל בין המשימות. התשובה שקיבלתי ממנהלת הפרוייקט הייתה אוסף של אותיות ומספרים לא ברור, שבתרגום לעברית זה משהו כמו: רעיון טוב, נוסיף את זה לרשימה. כנראה שנגיע אליו בעוד שנתיים-שנתיים וחצי. כשניסיתי להסביר לה שבעוד שנתיים השיפור הזה כבר כנראה לא יהיה רלוונטי, אז היא הסתכלה עלי במן מבט כזה שכולו אומר – בוקר טוב אליהו, הרי זה בדיוק העניין.

אז כן, זה העניין. הפרוסס קם על יוצרו. במקום שתהליכי התכנון והבקרה יסייעו בפיתוח זריז ויעיל של המוצר, נוצר מצב שאנחנו עובדים בשביל הפרוסס. הפרוסס – מטרתו הרשמית היא לגרום לדברים להתבצע בצורה יותר יעילה, והוא אכן עושה זאת. בפרוסס טוב לא תראו דברים שלוקחים שבועות או חודשים, פשוט כי כלום לא קורה. הפרוסס מייצר עבודה לעצמו ולא מאפשר לבצע שום שינוי. כל פעם שאיזה מהנדס בא עם רעיון מבריק, במקום שישמחו שם למעלה, הם רק מתעצבנים, ועכשיו המסכן צריך לנסות ולהסביר אך הוא העז לחשוב על זה בכלל. המערכת לא אוהבת שינויים.

אבל בפוסט הזה רציתי להתמקד באספקט אחר של הפרוסס – התוכניות לטווח ארוך, או האסטרטגיה. איזו מילה מרשימה, אסטרטגיה. היא נותנת תחושת ביטחון, כאילו מישהו רואה מעבר למשימות של השבוע הקרוב, ובאמת מתכנן קדימה (קצת מזכיר את ה"חזון"). כמובן שאין שקר גדול מזה, בשום מקום, ובעיקר לא במקום דינמי כמו בתעשיית ההיי-טק אף אחד לא יודע מה יהיה בעוד חודש, אז מה אתם מתכננים שם למעלה לשלוש שנים קדימה? כבר עכשיו אי אפשר לדחוף שום צ'ופצ'יק של פיצ'ר כי תוכניות העבודה מלאות עד אפס מקום.

מי שבקיא קצת בשפות עתיקות יודע שאין זו יד המקרה שהמילה אסטרטגיה דומה כל כך למילה טרגדיה. למעשה הייתה זו אסטרטגיית המלחמה הטרויאנית שהובילה לטרגדיה היוונית הראשונה ומכאן נולדה המילה טרגדיה. כבר אמרו חכמינו: הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, ואני מוסיף: הדרך לכשלון הפרוייקט רצופה באסטרטגיות נהדרות.

כל תוכנית אסטרטגית נועדה לכישלון. איך אני יודע? זו הגדרת הז'אנר, או אלה חוקי הפורמט. כמו בכל טרגדיה יוונית, עוד לפני שקראת מילה אחת, את יודעת שהסוף יהיה רע.

אמנם יש מי שיצדיק את חשיבות התכנון האסטרטגי, הרי כבר כתב רבי שלמה אלקבץ ב"לכה דודי": סוף מעשה במחשבה תחילה. אכן מילות חכמה. אבל הפתגם לא מבטיח שהסוף יהיה טוב, נכון?

עכשיו ודאי יקומו חסידי התוכניות לטווח ארוך וה"פלאנרים" למיניהם (לתפקיד ה"פלאנר" מהמילה plan, אין מילה בעברית, כיון שאנחנו – הישראלים, לא ממש מצטיינים בתוכניות לטווח ארוך, או טווח בינוני, או בכל תוכנית) ויזעקו זעקות שבר על חשיבות התכנון האסטרטגי. הרי צריך לדעת לאן השוק הולך, ומה עם התחרות? ויש כמובן את נשק יום הדין – ה"איום האסטרטגי" שמאיים על אושיות החברה ועצם קיומה, וחייבים תוכנית איך להתמודד איתו. רק שכשמנסים לקבל קצת פרטים על אותו איום אסטרטגי, פתאום אף אחד לא יודע להגדיר בדיוק במה מדובר. הכל חששות מעורפלים, בעיקר של אנשים שמפחדים על מקום העבודה שלהם.

אז בואו אני אגלה לכם מהו ה"איום האסטרטגי" האמיתי. האסטרטגיה היא עצמה האיום. החברה האלה מהלכים עלינו אימים עם כל מיני איומים תאורטיים ומצוצים השד יודע מהיכן. ואנחנו הולכים כצאן לטבח, או יותר נכון לתחזק את אותו קוד לנצח.

אז מה לעשות? לעשות, אבל משהו אחר. האמת שכבר כתבתי בעבר על מתודולוגיית הפיתוח שלי הידועה בשם "באסטה". מתודולגייה ששמה מעיד עליה כאלף עדים. מספיק כבר עם התוכניות לטווח ארוך, בואו נתרכז בעתיד הקרוב, או כמו שאומרים בטקטיקה. גם הטקטיקה היא מילה יפה ששמה מעיד על מהותה. טקטיקה פירושה לתקתק את העניינים. יאללה, אין זמן להתבחבש על תוכניות, באים מתקתקים וסוגרים עניין. וכמובן שעניין התקתוק מתאים באופן מיוחד לאנשי המקלדות.

רק בזהירות, לא לרוץ מהר מדי. המעבר מתכנון אסטרטגי לטקטי עלול להיות מסוכן, וצריך להעשות בזהירות ובעדינות. כמו שאמר בנימין דיזרעאלי: האסטרטגיה המסוכנת ביותר היא לקפוץ מעל תהום בשני דילוגים.

לקראת סיום, ובשם ההגינות והיושר, אני חייב לומר שיש גם מספר צדדים חיוביים בתוכניות האסטרטגיות. מדי פעם החבר'ה האלה כאן באים אם איזה יציאה מוצלחת, או איום שמתברר כאמיתי. הבעיה היא כמובן איך לבור את המוץ מהתבן. אבל מה שבאמת חשוב בתכנון האסטרטגי הוא הדאגה האמיתית והכנה שלהם לעתיד החברה. רק בשביל זה צריך לשמר את הקונספט הזה. כי כשאנחנו עובדים על לפתור את בעיות ההווה, הם דואגים לעתיד שלנו, כלומר מייצרים בעיות עתידיות, כך שכשנסיים לפתור את הבעיות הנוכחיות, כבר יהיו לנו סטים שלמים של בעיות חדשות להתמודד איתם.

והמהנדס החכם אומר: בחיים האמיתיים, האסטרטגיה היא למעשה מאוד פשוטה. אתה בוחר כיוון כללי ומיישם אותה הכי מהר (ג'ון וולש, מנכ"ל ג'נרל אלקטריק)

In real life, strategy is actually very straightforward. You pick a general direction and implement like hell

ועוד אומר המהנדס החכם: המימוש, ולא האסטרטגיה, הוא המבדיל בדרך כלל בין הזוכים למפסידים ברוב ענפי התעשייה, ובדרך כלל מסביר את ההבדל בין הצלחה לכישלון. (בוב סאטון)

Implementation, not strategy, is what usually separates winners from losers in most industries, and generally explains the difference between success and failure

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s