#63 המדריך למשקיע המתחיל בהיי-טק

על פרופורציות בהיי-טק. האם יש לי חיים כפולים? או איך קרה שהשתתפתי במשחקי הדיונון. כללים מעשיים למשקיע המתחיל בהיי-טק (רמז: זה קשור לשרגא).

"תן לכסף לעבוד בשבילך" כך אומרים כולם. ואם זה מה שכולם אומרים – אני עושה ההיפך. אני עוד צעיר (יחסית…) ועוד כוחי במקלדתי. אז הגישה שלי היא שבינתיים אני עובד והכסף נח לו בעו"ש על הגב בבטלה גמורה. כשאני אתעייף אז נתחלף, אני אנוח ואתבטל והכסף יעבוד בשבילי. אבל נשמות טובות רמזו לי בעדינות שאם כולם אומרים אז אולי בכל זאת יש בזה משהו, ואולי הגיע הזמן להחליף את הגישה.

אז נפגשתי עם יועץ השקעות מכובד. מה כבר יש לי להפסיד? אז מתברר שיש. היועץ המכובד התחיל לזרוק עלי מספרים ואחוזים והסביר לי שאין לי מושג כמה אני מפסיד וכמה הייתי יכול להרוויח. אמרתי לו שאת זה שאין לי מושג אני יודע בעצמי, ושאולי הוא יגיד לי דברים שאני לא יודע.

איזו טעות אסטרטגית-טרגית. קודם כל היועץ המכובד התחיל עם הביטוחי חיים. כך גיליתי להפתעתי שאני חי חיים כפולים ואפילו משולשים. אחרת קשה להסביר למה יש לי שלושה ביטוחי חיים. אחר כך התחלנו לשחק סטייל "משחקי הדיונון": אם אני אמות בגיל 60 אז אני ארוויח סכום מסוים, אבל אם אני אמות בגיל 50 אז אני ארוויח פי שתיים. שאלתי את מר מכובד איך מושכים את הכסף בגן עדן (גיהנום כבר יש לי בעבודה). אבל הוא כבר היה בשוונג ולא היה אפשר לעצור אותו. "אם תמות בגיל 40, אז בכלל יהיה לך סכום פנטסטי…" ניסיתי להסביר לו שככל הנראה אני לא אמות בגיל ארבעים, אלא אם כן ימציאו את המסע בזמן בקרוב.

אבל המכובד לא נשבר. הוא עבר לגיזרת ההשקעות ולהשקעות בנגזרים – השד יודע מה זה אומר. כל מיני קופות גמל וקרנות גידור וחשיפה למניות וכן סולידי ולא סולידי. בשלב מסויים באמת כבר בא לי למות, במיוחד לאור הסכומים שהוזכרו לעיל.

והמכובד ממשיך בשלו. הוא כבר היה שקוע עד צוואר בהשקעות. ואני, לאט אבל בטוח, איבדתי אותו. מרוב דיבורים על תיקים והשקעות פתאום קפץ לי לראש אחד ממשפטי המפתח שליוו אותנו בשנות התיכון החשוכות, הלא הוא המוטו המופתי:

"מי שמשקיע שוקע"

רבים שמעו על חלקו הראשון של המשפט, אך אינם מכירים את המשפט המלא: "מי שמשקיע שוקע ומי שטוב טובע" (ועל משקל זה, מי שכותב פוסטים הוא פוסטמה?).

מתחת לקו אפשר לעיין באירוע היסטורי מצער שאירע לי, שהוא למעשה הטריגר לפוסט הזה. אבל בינתיים נסתפק בכך שיש פסוק במשלי שאומר "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". כלומר כשאדם מביט בהשתקפות של פניו במים או במראה, אז אם הוא מחייך, הדמות שלו תחייך אליו בחזרה. וכך גם בין אנשים, את היחס שאת נותנת, את מקבלת חזרה.

וכמובן שכלל זה תופס גם בהיי-טק, בווריאנט טיפה שונה. אם אתה משקיע בעבודה, אז העבודה מבינה מהר מאוד שיש פה פראייר משקיען ומתחילה להפיל עליו עוד ועוד דברים, בעיקר כאלו שאף אחד אחר לא רוצה לעשות אותם. או במילים אחרות: מי שמשקיע – פראייר. הרי זה לא שאנחנו מקבלים שעות נוספות או משהו, מקסימום איזה רקוגנישן קטן פה ושם.

אה מה מה? שלעיתים קשה מאוד להתקדם בעבודה בלי להשקיע, ויש מצב שאפילו נדרשת איזה מינימום השקעה בשביל לשרוד במקום העבודה. הרי לא יעלה על הדעת שמישהו רק ישב ויעביר את כל יום העבודה בכתיבת פוסטים לא מצחיקים וזהו, נכון?

אז לטובת כל אוכלוסיית שורדי ההיי-טק, מובא להלן המדריך הקצר אך איכותי על איך להשקיע את הזמן שלך בעבודה על מנת למקסם את התוצר, כלומר איך להשיג מקסימום תוצאות במינימום השקעה בעבודה:

פורוורד לשרגא: ראשית יש לדעת כי בשביל לסיים כל משימה יש להשקיע מאמץ למשך זמן מסוים. אבל אף אחד לא אמר מי אמור להשקיע את המאמץ. לכן כלל ראשון הוא למצוא איזה פראייר אחר שיעשה את העבודה במקומך. זהו הכלל הראשון הידוע בשם "פורוורד לשרגא". כל ההיי-טק בשתי מילים. וכל מילה נוספת מיותרת.

לשמור על פרופרוציות: לכל דבר טוב יש סוף, כולל לשרגא. והסוף לא תמיד טוב. כיון שלא כולנו יכולים להרשות לעצמנו לעשות רילוקיישן לים, צריך גם אלטרנטיבות. אז קודם כל צריך לשמור על פרופורציות נכונות. חייבים לשמור על יחס של לפחות אחד לחמש, בין מה שהשקעת בפועל למה שכולם חושבים שהשקעת. עד שסוף סוף הרבצת איזה שעתיים עבודה, כולם, ובעיקר ראש הצוות / מנהלת חייבים לחשוב שישבת על המימוש לפחות יומיים-שלושה. ובמיוחד במקצוע שלנו, הדבר פשוט ומתבקש במיוחד. קוראי הפינה הטריים מוזמנים ללמוד את הסוד ב"קלות הבלתי נסבלת של התכנות".

חוק שימור הקרדיט: לאחרונה נחשפתי לטיפוס יוצא דופן במגזר. אחד שסובל מפרופרוציות הפוכות, כלומר הנטיה להנמיך את כמות ההשקעה. איזשהו דפקט מולד שגורם לו להגיד על כל דבר שהוא עשה, שזה היה שום דבר, זה היה "על הדרך". ממש אפס מאמץ. אז קודם כל מה שיש לי להגיד זה מילה אחת: חמוֹר! אבל מעבר לכך, ישנו את חוק שימור הקרדיט. דהיינו מי שאינה מסוגלת לנפח את הפרופורציות כאמור בסעיף הקודם, עליה לפחות לדרוש את הקרדיט על מה שכן נעשה בפועל. אני לא אשכח את אותה בחורה מסכנה שנקברה במעבדה בקומה 2- לשלושה חודשים כשהיא עובדת על פיצ'ר סופר חשוב. לבסוף, כשהיא יצאה מחשכת המעבדה, כל מה שהיה למנהל שלה לומר לה זה: אה, הייתי בטוח שאת בחופשת לידה.

השקעות סולידיות (לא לתוכנות קוד-סיכון): חשוב מאוד להשקיע את הזמן המועט שאנחנו אשכרה עובדים במשימות בעלות סיכון נמוך. אל תסתבכו עם מימוש של דברים שעלולים להסתבך ולגרום לכם לעבוד עד מאוחר. גם תמיד תוודאו שיש מישהו נוסף שעובד יחד אתכם ומכיר כל פיפס בקוד. כך שאם תצוץ בעיה בחמישי בערב, אפשר יהיה לזרוק את זה עליו. לאלו מבינינו שעסוקים בתכנון וארכי-טקטורה יש לי אחלה טיפ. במקום להסתבך בשעות ואף ימים מתישים של ויכוחים על מה יהיה ואיך נעשה וכמה ומתי, תתמקדו בלעשות תכנון למוצרים שכבר עובדים. זה הרבה יותר קל ופשוט. אני כבר שנים עושה ארכיטקטורה רוורסיאלית. כלומר מתכנן בדיעבד את מה שכבר עשו, במקום לנחש מה יהיה. עוד לא קרה שפיספסתי.

השקעות זרות: אחת הטעויות הנפוצות אצל המשקיעים המתחילים בהיי-טק הוא עודף מוטיבציה לכתוב קוד בעצמך, במקום להשתמש בקוד שמישהו אחר כתב. יש יתרונות רבים בלקבל אחריות על פיצ'ר או מודול שמישהו אחר כתב. זה ממש WIN-WIN. כי כל הבעיות בקוד הזה הם באשמתו, וכל הדברים הטובים הם שלי. ממש השקעה בטוחה.

השקעות לטווח ארוך: אלו הן ההשקעות החשובות ביותר. כמו בשוק ההון, כך גם בשוק ההון-האנושי. תתחנפו, תתחברו, תתנו מחמאות לבעלי השררה ולאלו שיכולים לפטר אתכם בהינף אימייל. חברים לא מפטרים חברים.

ולסיום, משפט שאמר לי פעם מישהו בעבודה, כשראה אותי מגיע למשרד בחמש בערב לעבוד על איזה קרייסיס: מי שמשקיע את כל זמנו בעבודה אין לו זמן לעבוד על ההשקעות שלו (ולצערי הרב, הוא גם צדק).

והמהנדס החכם אומר: השקעה נבונה היא לצפות את הציפיות של אחרים (ג'ון מיינרד קיינס)

אין באמור לעיל משום ייעוץ השקעות כזה או אחר או תחליף לייעוץ אישי וספציפי לכל אחד בהתאם לרמת עצלנותו, תחכומו וחוסר המוטיבציה הכללית להשקיע יותר ממה שצריך. גם ככה משלמים לנו יותר מדי.


מתחת לקו:

העקרון הזה של "כמים הפנים לפנים" הזכיר שלפני זמן מה הייתי צריך לקבל אישור של הנהלת הפרוייקט לטובת איזה שינוי קטן באחד הפיצ'רים היותר מסובכים שיש  בפרוגרמה המקרטעת שלנו, ותאמינו לי – פיצ'רים מסובכים לא חסר אצלנו. ישבתי כמה ימים טובים והשקעתי בטבלאות ודיאגרמות ושאר פירוטכניקה. כמובן שלא הסתרתי את הבעיות הפוטנציאליות, והראיתי איך אני מתמודד עם כולן, אחת לאחת.

מכל המדרגות הם זרקו אותי. לא רק שלא אישרו לי את השינוי הקטנטן שלי. את כל הפיצ'ר המסובך הם החליטו לזרוק. הם אמרו שכל העסק הזה היה טעות, ולא ברור מי בכלל אישר את זה מלכתחילה. אמרתי להם שלפי דעתי הם עצמם אישרו את ה"כל העסק הזה" בערך לפני שנה. אבל אז בדיוק מנהל הפרוייקט אמר, שחייבים לעבור לנושא הבא, אז נדון בזה בישיבה הבאה, או בזו שאחריה, או אחר כך.

אבל מה שממש הדליק אותי, זה איך קוֹדְמתי בתפקיד הצליחה לגרום להם לאשר את כל העסק המסובך, ואותי הפילו על איזה צ'ופציק קטן. אז חפרתי קצת וגיליתי שאם אני השקעתי במצגת מפוארת של 47 סליידים, עם כל התרחישים הכי ביזאריים ואיך אני מטפל בהם. הגברת הנ"ל באה עם מצגת חד-סליידית, שאומרת בגדול שהכל סבבה, ואין בעיה בכלל. ככה פשוט.

התמונה אגב היא נרקיסוס של קארווג'ו.

5 תגובות בנושא “#63 המדריך למשקיע המתחיל בהיי-טק

  1. מעכשיו כל בוקר תפילה : ״טוב שעשני פרילנסר״. וביום טוב: ״מודה אני שסגרת סטארטאפ וזרקת אותי לשחות לבד״. זה הרושם שהיה לי על אינטל : היררכיות עמוקות ומיותרות, הגדרות תפקידים צרים להחריד וישיבות אינסופיות – אבל מצד שני – ״מה אני מבין כבר, באינטל לא עבדתי״.
    ולעודד אותך – יש את כל מה שתיארת גם בחברות של מאה איש. אני יודע כי אני פרילנסר.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s