#65 נס גדול – היה קוד

על מה שחשוב ומה שלא חשוב בהיי-טק, ומה אפשר ללמוד מהמכבים לימינו? על משפט אי-שוויון הקרדיטים, פיתוח אינפלציוני, וטיפים נחוצים על מנת לשרוד בהיי-טק.

בדיחה עתיקה מספרת על יזם היי-טק נועז שמאחר בטרוף לפגישה סופר חשובה עם משקיעה פוטנציאלית. כבר חצי שעה שהוא לא מוצא חניה בבועת ההיי-טק הידועה בכינויה העממי שדרות רוטשילד. לאחר סידרת קללות שהתחילה בדיזנגוף ונגמרה בחולדאי ומשפחתו, בעודו ממתין ברמזור, פתאום בא לו רעיון. 'ריבונו של עולם. אני יודע שעד היום לא הייתי מי יודע מה. אבל אני מבטיח לך, שאם אתה מסדר לי חניה, אני מתחיל לשמור שבת, או לפחות חצי שבת, עשינו עסק?'

איך שהוא מסיים את המשפט, הרמזור מתחלף לירוק, ובום! בדיוק מתפנית חניה. יָזַמֵנוּ הלחוץ ממהר לתפוס את החניה, מרים עיניו לשמיים ואומר: 'ריבונו, קבל ביטול. הסתדרתי לבד'.

מה הקשר אתם שואלים? אז זהו שאין קשר. חשבתי על הכותרת השנונה-משהו של הפוסט הזה לכבוד חנוכה. אבל נתקעתי רק עם הכותרת, בלי תוכן או המשך. אמנם אחלה כותרת, כזאת שגורמת לכם לחשוב שהולך להיות כאן פוסט פיצוץ כמו קומפילציה שעוברת על המכה הראשונה. משהו בסגנון של נכנס קפה יצא קוד, או הצבא צועד על קיבתו וההיי-טק על כוס הקפה שלו. אז זהו שלא. פשוט החלטתי לתפוס טרמפ על הכותרת, אבל לכתוב על נושא אחר לגמרי, אבל לא פחות חשוב – על אחד העקרונות הבסיסיים ביותר של התכנות ההישרדותי הידוע כ: אי-שוויון הקרדיטים.

עיקרון אי שוויון הקרדיטים קובע כי אין כל קשר בין כמות המאמץ שהושקעה בביצוע משימה לבין הקרדיט שמתקבל בעבורה. או במילים אחרות, בדיוק כמו בבדיחה למעלה, יכול להיות שגורם אחד יעשה את כל העבודה, ואילו מישהו אחר ייקח את כל הקרדיט לעצמו. או, הנוסח המקובל יותר בפלג המזרח-תיכוני של ההיי-טק:

זה לא חשוב מה שעשית, מה שחשוב זה מה שחושבים שעשית

הדוגמא הטובה ביותר למימוש העיקרון הזה, הרול-מודל של אי-שוויון הקרדיטים, הוא כמובן חֶפֵר מ"פורוורד לשרגא", שכבר חפרתי עליו בעבר. אבל לא לכל אחד יש פראייר-שרגא זמין. אז לטובת קוראי הפינה, מהג'וניור שאינו יודע לשאול ועד אחרון הארכי-טקטים השרועים על זרי הדפנה והפטנטים. ובאווירת החג עתירת השמן והבאגים, מצורפת רשימונת צנועה ולא מקושרת בעליל, של טיפים איכותיים כיצד למקסם את הקרדיט תוך כדי צמצום ההשקעה למינימום האפשרי. כל מה שצריך זה לגזור (ולהדביק) ולשמור.

לפני הכל, מומלץ לעבור על המדריך למשקיע המתחיל בהיי-טק. פוסט פחות מוצלח שכתבתי לאחרונה, ובו בא לידי ביטוי העקרון המופלא והנכון להכאיב: מי שמשקיע – פראייר. המדריך הנ"ל מתמקד בעיקר באיך לצמצם את ההשקעה. ואילו פוסט זה מרביץ תורה בהיי-טק, איך למקסם את הרווחים.

ראשית, התזמון הוא חשוב מאוד. הנה משהו שאפשר ללמוד מהמכבים. איזה תזמון מושלם לחנוכה. תחשבו מה היה לפני? שממת-שיגרה נוראית למשך כמעט חצי שנה. שום חג ושום פסטיבל מסוכות עד פורים. החבר'ה האלה פשוט הצילו לנו את החורף. כשאתה כבר עושה משהו, תדאג שהוא יקרה בזמן הכי מתאים לקבל את מירב החשיפה ותשומת הלב, רצוי בדמו מרהיב לסמנכ"לית הרלוונטית שבדיוק הגיעה לביקור. אין לי ספק שאם חנוכה היה קורה בין חגי תשרי, או אי שם באזור יום העצמאות הוא לא היה מקבל כל כך הרבה פירוטכניקה ופסטיבלים. תזמון.

פיתוח אינפלציוני. עוד משהו שניתן ללמוד מחנוכה זה איך לנפח את המאמץ למימדים לא פרופרוציונליים, מה שגם מכונה בפי החבר'ה, ניפוח אינפלציוני (וחדי העין והלשון יכולים לקחת את משחק המילים המטופש הזה למחוזות מסריחים הרבה יותר). העיקרון הוא פשוט. לגרום לכולם לחשוב שהמאמץ היה הרבה יותר קשה ממה שהיה בפועל. עם כל הכבוד לכד הקטן הזה, הרי כבר היו ניסים פי עשר יותר גדולים שלא קיבלו אפילו חצי יום חג, שלא לדבר על סופגניות. ככה עושים את זה. ובהיי-טק זה אפילו הרבה יותר פשוט, כמו שהסברתי ב"הקלות הבלתי נסבלת של התכנות", אף אחד לא יודע באמת כמה זמן עבדת על תיקון הבאג, אז אפשר לנפח. כמו הפסוק הידוע: באג קטן, באג קטן, שמונה ימים עד שתוקן, כלומר תוקן אחרי חמש דקות, אבל הצלחנו למרוח אותו על שבוע שלם.

בעיית הטרמפיסט. זוהי בעיה ידועה בכלכלה ומדעי המדינה, שויקיפדיה מסכמת בצורה נפלאה: מצב שבו קבוצה מסוימת נהנית משירות או ממוצר מסוים מבלי שהיא נושאת בעלויות שלו, או שהיא נושאת בהן באופן חלקי בלבד. קל ופשוט. כל מה שצריך זה לדעת איך לתפוס טרמפ, כמו שאני תפסתי טרמפ על הכותרת השנונה-משהו. לפעמים אפילו רק השהיה באזור המאמץ מספיקה על מנת לזכות בקרדיט, כפי שמודגם אי שם מתחת לקו. וכן, גם זה שויתרתי על הכסא שלי לטובת התותחית שבאה לדבג, או עצם העובדה שלא הפרעתי למאמץ הקבוצתי גם היא שווה קרדיט. בקיצור, כל מאמץ, ולו הקטן ביותר, שווה קרדיט. ועל פי חוק שימור הקרדיט, קרדיט שניתן לא יוחזר.

הטיפ האחרון והחשוב מכל. אם כבר בטעות יצא לכם באמת להשקיע מאמץ בעבודה, אז אתם חייבים לדעת ולגבות את הקרדיט בריבית דריבית. לפאר, להדר ולרומם את המאמץ, כאילו מינימום ניצחתם את כל הבאגים הרשעים וגירשתם אותם מכל שטחי התוכנה. אולי אפילו כדאי לחבר שיר קטן לרגל סיום הסטורי בדיוק בזמן, בסגנון: נס גדול – היה קוד.

לסיום, חשוב לזכור שאין מה להתבייש בלקיחת קרדיט על עבודה שמישהו אחר עשה, ועל אחת כמה וכמה שהמנהל שלך לא יכעס עליך. להיפך, הוא אפילו עשוי לראות שיש אצלך פוטנציאל ניהולי, הרי איך הוא בעצמו נהיה מנהל, אם לא על ידי לקיחת קרדיט על מה שאת או אתה עושים?

והמהנדסת החכמה אומרת: זה נפלא כמה טוב אדם יכול לעשות בעולם הזה אם לא אכפת לו מי יקבל את הקרדיט על כך (הלן ריקי אלבי)

It is wonderful how much good a man may do in this world if he does not care who gets the credit of it (Helen Rickey Albee)

מתחת לקו:

עוד סיפור, קצר הפעם, שקרה לפני שנים רבות כל כך, שישנם קוראים שעוד לא ידעו לקרוא כשהסיפור הזה התרחש. לאחד הלקוחות הגדולים שלנו הייתה תקלה בפס היצור. כל שעה שבה הפס היה מושבת עלתה ללקוח מאות אלפי דולרים. ברוב תסכולם, אנשי התמיכה של הלקוח שלחו מייל לכמה אנשים שאולי יעלו בחכתם הפיתרון לבעיה, בין אותם אנשים, הייתי גם אני, כותבכם הנאמן, שלא היה לא יד ולא רגל, לא עכבר ולא מקלדת בפרוייקט הנ"ל. כנראה מישהו הוסיף אותי בטעות (אכן, טעות, אבל היו רבות וגדולות ממנה). בכל אופן מישהו, אחר, פתר את הבעיה די בזריזות, והלקוח שב לייצורו ההמוני בהמון שמחה. כמובן שהלקוח ביקש לצ'פר את כל מי שסייע בפתרון הבעיה. וגם אני, שנוספתי למייל הרלוונטי בטעות קיבלתי את הבונוס הכמעט מכובד, כי מה זה מאה דולר בשבילם? חסכנו להם כמה מיליונים טובים. מה אני עובד בחינם?

הנה לכם דוגמא לאיך לקבל קרדיט בלי אפילו להניף אצבע אחת…