#68 עד גמר המלאי

למה את הפוסט הזה כתבתי מהטלפון ולא מהמחשב? מה קורה כשעושים גיוס חובה להיי-טק? ואיך זה קשור לרופא המשפחה שלי. וגם מהנדס חכם מוצלח במיוחד. על מלחמה אבודה מראש בתחנות הצדק של ה IT.

דווקא התחיל בסדר היום הזה. הכל הלך כרגיל פחות או יותר. הילדים, הפקקים, העצבים. לפחות מאז הקורונה אין בעיה למצוא חניה בעבודה, גם זה משהו. מתיישב מול המחשב ומתחיל לעבור על המיילים.

ואז האאוטלוק קרס. טראח. ככה פתאום. כרעם ביום בהיר, כפאנצ'ר בדרך לעבודה, כבאג ביום פרודקשן.

לא מגיב האאוטלוק. פותח את ה Task Manager (מי שיודע, יודע. ומי שלא – לא נורא), ומנסה להרוג אותו, את האאוטלוק. קדחת. לא רק שהוא לא הורג שום דבר, הטאסק מנג'ר נתקע בעצמו. לא סתם קראו לו מנג'ר. גם הוא במהלך ניהולי אופייני, כשהוא נתקל בבעייה במקום לפתור אותה הוא רק עושה אותה יותר חמורה.

ריסטרט למחשב. האאוטלוק נתקע בעליה ולא מגיב יותר, כמו הרכב הישן שלי. עוד ריסטרט. מכבה לגמרי. מכבה לגמרי ומוציא את הסוללה של הלפטופ. כלום. נאדה. NULL. אין אאוטלוק ואין עונה.

מה אני אמור לעשות עכשיו? אם הלפטופ לאיש הייטק זה כמו רובה לחייל, אז כשהלך האאוטלוק זה כמו מעצור בנשק. כן אני יודע שיש סלאק ויש טימס וכל מיני כאלה. אבל אני מאלה שעדיין מאמינים בלשלוח מיילים. ועכשיו המחשב סגור ומסוגר. אין יוצא ואין בא. ואם אין אימייל אין עבודה.

אבל אז נזכרתי, שבמייל האחרון מה IT – אתם יודעים, המיילים שתמיד מתעלמים מהם במקרה הטוב, או מוחקים אותם במקרה העוד יותר טוב – היה שם משהו על איזה צ'אט אונליין שזמין מתי שרק תרצו לבעיות IT. התקדמו החבר'ה שם ב IT. כבר לא צריך לפתוח קריאה ולקוות שמישהו יואיל בטובו לבוא לעזרה. ממש לא. עכשיו יש צ'אט. ולא רק זה. צ'אט עם ישות אנושית אמיתית, לא איזה רובוט מעצבן שיודע לשאול את אותן שלוש שאלות בלופ. בוינ'ה, שיחקו אותה.

פתחתי את הצ'אט ובאופן די מדהים תוך שתי דקות עלה מולי CHTang17X.  הוא מאוד התעניין בשלומי ואיך הוא יכול לעזור. זה היה לפני יומיים ב 9:35 בבוקר. זו פחות או יותר השעה האחרונה בה עוד הייתי יכול להיחשב כעובד פרודוקטיבי, כלומר אחד שנותן תפוקה של 20% בממוצע. מאז אבדו עקבותיי האלקטרוניים.

אז ככה. הנה קיצור תולדות ההרפתקה הוירטואלית המדהימה שאני ולפטופי הנאמן זל"ל (זכר לפטופ לברכה) עברנו ביומיים האחרונים.

ראשית, נראה שאין IT בעירו, על משקל אין נביא בעירו, לפחות מתורבתים שבין קוראי הפינה. אגב, רק עכשיו גיליתי שהביטוי הזה מקורו בברית החדשה. מסתבר שרק גויים מדרום מזרח אסיה יכולים לספק תמיכה טכנית בחברות ענק חובקות עולם. קונגלומרטים בהם השמש אינה שוקעת לעולם, אבל עדיין יש בהם אזורים אפלים. אין זה מכבודם של ישראלים לעבוד בעבודה בזויה שכזו, וכמו שנאמר "יעבדוך גויים".

אבל, בכל זאת, נראה שהפעם הגורל והחבר'ה ממשאבי אנוש החליטו על שיתוף פעולה מחריד והצליחו לגייס את הבודדים מבין הקהילה הבינלאומית של עבדי ההיי-טק שמבינים באאוטלוק ושאר תשתיות מהסוג הזה עוד פחות ממני. זה נראה כאילו היה איזה מבצע על עובדי היי-טק אי-שם בסלאמס של קואלה-לומפור. משהו בסגנון גיוס המוני של הייטקיסטים-לכאורה לעבודות תמיכה, עד גמר המלאי. יש מצב שזה היה אפילו גיוס חובה.

וכן, אצלנו כל החבר'ה האלה מאחורי הצ'אט הם ממלזיה, כלומר מָלַאיִים. ומתי שהוא המָלַאי הרלוונטי נגמר (אני מקווה שלא פספסתם את השנינות עם הכותרת של הפוסט, כן?), ככה שאם לא סיימת לפתור את הבעיה תוך יום עבודה אחד, מחר תקבל מישהו אחר והכל יתחיל מחדש. זה היה מבצע כפול, כנראה. גם "עד גמר המלאי" וגם "רק היום".

אבל למה להקדים את המאוחר, למרות שכבר הסברתי איך זה אפשרי לא מזמן. יצא שהתחלתי עם מר X17. שהיה מאוד מנומס ומתעניין. ואפילו סקרן במידת מה. בקיצור לא היה לו מושג ירוק, או כחול, או איזשהו צבע בכלל לגבי מה שהולך. כשהסברתי לו בפעם השלישית שהבעיה היא באאוטלוק, פתאום הוא תפס וענה בזריזות יתרה שאאוטלוק זה לא הוא, זה פופטיץ, והעביר אותי לאיזה Y23. היה אפשר לשמוע אותו נושם לרווחה בין השורות של הצ'אט. כנראה שבמסגרת אותו מבצע של עובדי "היי-טק" בזול היה גם מבצע של אחד ועוד אחד…

Y23 התגלה כהרבה יותר אקטיבי. הוא מיד ביקש רשות להשתלט לי על המחשב ולרסט אותו. הם כנראה סוחבים איזו טראומת ילדות שם במלזיה, כי כל החבר'ה שם תמיד צריכים להרגיש בשליטה. אמרתי לו שכבר עשיתי כמה ריסטרטים טובים. אבל הוא אמר שזה לא נחשב. כנראה שהוא עשה קורס באיך לכבות מחשב מרחוק, וסוף סוף הוא מצא קורבן להתאמן עליו. כאחד בעל ניסיון מיד שאלתי אותו איך אני חוזר אליו אחרי הכיבוי, והוא אמר שהתוכנה שלהם תחבר אותי אליו אוטומטית. רציתי לשאול אם הוא בטוח, אבל אז היה כיבוי אורות כללי.

כשהתחברתי שוב, זו הייתה Z192. האמת אין לי מושג אם זו היא או הוא, אבל ככה זה הרגיש לי. שוב הייתי צריך להסביר לה את הבעיה מחדש. כבר פעם שלישית. וכן עשיתי ריסטרט. וגם עשו לי אחד מרחוק. היא תחקרה אותי על כל מה שקרה עד עכשיו. כבר חשבתי שאולי ממנה תבוא הישועה, אבל אז נגמר היום עבודה. שלה לא שלי. אני הייתי מוכן להמשיך.

טוב. מה יש לי לעשות בלי מייל. הלכתי הביתה גם אני. אמנם השעה הייתה 11 בבוקר, אבל יום העבודה נגמר. למחרת פתחתי את היום עם X413, כנראה בן דוד רחוק של X17. אבל מבחינת הידע הוא היה קרוב מאוד אליו. אחרי ששוב סיפרתי את הסיפור בפעם המי-יודע-כמה, הוא החליט באופן מדהים ומפתיע, שזה לא הוא, אלא פופטיץ.

הופה. קיבלתי שוב את Y23, הפריק-קונטרול המומחה לאאוטלוק מאתמול. הפעם לא נתתי לו להשתלט לי על המחשב ולא על הצ'אט. אמרתי לו שחיפשתי קצת באינטרנט, וקראתי על משהו שנקרא קובץ  PST או OST, או משהו. אולי שם הבעיה? אז הוא אמר לי שבאמת, אולי שם הבעיה. זה הזכיר לי שפעם באתי לרופא משפחה עם אחד הילדים, וכשהרופא אמר לי שאין לו מושג ירוק מה יש לילד, אני התחלתי לזרוק הצעות, כמו אדמת, אדמדת וצבעים אחרים. ומה הדוקטור ענה לי? "אדמדמת? זה רעיון! אולי זה באמת אדמדמת". לרגע קצר לא היה ברור מי הפציינט ומי המומחה.

אז ככה גם עם הפריק קונטרול. ברגע שהוא שמע OST הוא ישר נדלק. כנראה שהוא נזכר במשהו מהקורס שהוא רק סיים לפני יומיים. הוא אמר שהוא צריך לבדוק משהו, אז שאני אתן לו להשתלט לי על המחשב, ושהוא יעשה ריסטרט. ברגע של חולשה ותקווה לא ברורה, הסכמתי.

את הפוסט הזה אני כותב מהטלפון בזמן שאני ממתין ללפטופ החדש שמכינים לי. בינתיים חשבתי לעצמי, שאולי כן יצא משהו טוב מאנשי המבצעים האלה, של "רק היום", "עד גמר המלאי", ו "אחד ועוד אחד". בזכותם החבר'ה ממייקרוסופט מפתחים תוכנות הרבה יותר יציבות בשנים האחרונות, כי גם להם כבר נמאס מנשות ואנשי התמיכה שלהם.

טיורינג אמר: מחשב יוכל להיחשב אינטליגנטי כשהוא יגרום לבני האדם לחשוב שהוא אנושי. והמהנדס החכם אומר: בן אדם יוכל להיחשב אידיוט כשהוא יגרום לבני אדם אחרים לחשוב שהוא מחשב.


מתחת לקו:

המשך מפתיע של העלילה התרחש כמה ימים לאחר האירוע המתואר לעיל. נאלצתי לכתת את לפטופי ורגלי לחיפה לטובת סידורים בבנק (גם זה שווה פוסט בפני עצמו, למה הייתי צריך לבזבז יום עבודה שלם בשביל חתימה מטופשת). החלטתי ליסוע ברכבת. אמרו לי שהרכבת השתפרה פלאים לאחרונה, גם מהר, גם לא צריך לחפש חניה, גם לא מתעייפים מהנהיגה וגם אפשר לעבוד תוך כדי. קניתי.

ובאמת, זה היה מהר, ולא הייתי צריך לחפש חניה, ולא התעייפתי בכלל. אבל לעבוד תוך כדי לא הצלחתי. לא בגלל הרכבת. בגלל שה IT החליט לדחוף לי עדכון של הווינדוס. עכשיו. בלי אפשרות לסרב, לערער, או לדחות את ביצוע גזר הדין בשל נסיבות בריאותיות או נסיבות בכלל. עכשיו וזהו.

אלא שזה לא היה סתם עדכון תוכנה רגיל. זה העדכון החצי-שנתי של ווינדוס. קופץ לך מין חלון כזה שאי אפשר לסגור, ומודיע בששון ובשמחה שהמחשב יכבה את עצמו בעוד דקה בדיוק ושהעדכון עצמו עלול לקחת שעה עד שעה וחצי.

בו ברגע התחילו שני מרוצים. הספרינט לטווח-קצר, בו אני מנסה לשמור ולסגור בצורה מסודרת את כל עשרות האפליקציות תוך דקה, לפני שהחורבן יבוא. בדרך כלל אחרי שסוגרים את כל החלונות, לא קורה כלום. כאילו הוא מחכה שתתחיל לעבוד שוב ואז לדפוק את הריסט. אבל לא רציתי לקחת סיכון. והפעם, לשם שינוי, בצדק. כי באמת המחשב נכבה אחרי דקה.

עכשיו התחילה התחרות האמיתית. אני אמור להחליף רכבת בעוד 50 דקות. האם העדכון תוכנה יסתיים עד אז, או שאני אצטרך לכבות את המחשב באמצע העדכון, ומי יודע מה יהיה אחר כך.

לא אשאיר אתכם במתח. התחרות היית צמודה עד לתחנת השלום, אבל אז הבנתי שאני יכול להחליף רכבת גם באוניברסיטה, וכך הרווחתי כמה דקות יקרות ווינדוס בגירסה חדשה, שנראית בדיוק כמו הישנה.

First photo by Pixabay on Pexels.com

7 תגובות בנושא “#68 עד גמר המלאי

  1. יופי של פוסט ….כמה מדהים לראות שהבעיה של הIT קיימת כנראה בכל חברות ההייטק , בדרך כלל אני מספר לתמיכה מה הבעיה ואיך לתקן אותה …

    Liked by 1 person

להגיב על חזוס לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s