#73 מה נשתנה? גירסת ההיי-טק

על ארבע הקושיות בתהליך הפיתוח, ולמה ההיי-טק הוא מקצוע כל כך שווה. ושי לחג, שני פיוטי-דיבאג לליל הבאלגן שלפני הפרודקשן: "מה נשתנה" ו"חד-גדיא". באג שמח לכולם.

כולם יודעים ששווה לעבוד בהיי-טק. ההיי-טק זה מקצוע שווה, ולמה? כי אצלנו בהיי-טק כל הזמן משווים. משווים מי מרוויח יותר, משווים איפה יש תנאים יותר טובים, ואיפה מפנקים יותר. ומה השווי שוק וכמה שוות האופציות. אין מה לדבר, שוויון זכויות אצלנו הוא במקום הראשון. שווה!

אבל גם במישור הטכני אנחנו עסוקים בהשוואות, למעשה הקו המנחה שלנו הוא להשוות. רק שאנחנו בעיקר משווים גירסאות וקבצים, ומנסים להבין מה נשתנה בין הקוד הנוכחי לקוד הקודם. ממש קו המשווה.

הרי איך, לכל הקודים והרוחות, איך יכול להיות שהשינוי הקטנטן והחמוד שדחפנו לאיזו פינה נידחת של התוכנה, גורם לקריסת מערכות טוטאלית. איך? אם נשווה את זה לעולם הרכבים, אז דמיינו לעצמכם, שאתם מחליפים מגב עייף באחד חדש, ומאותו הרגע האוטו נוסע רק רוורס. ובשביל לעצבן, אם שמים חזרה את המגב הישן, האוטו נוסע פרפקט. קדימה, אחורה, אפילו לצדדים. הבנתם? זה פחות או יותר מה שאנחנו צריכים להתמודד איתו. מה השתנה בקוד, שיכול לגרום לתופעות הביזאריות האלו?

כידוע לכל מתכנת עם מעט שכל בקודו ובקודקודו, גם לנו בהייטק ישנן ארבע קושיות. אלו הן ארבעת השאלות שמלוות את תהליך הפיתוח של כל פיצ'ר באשר הוא פיצ'ר:

• כמה זמן זה יקח לך? זו הקושיה הידועה גם כ"שלב השאלה הזהה". קושיה זו נפוצה בעיקר בתת-מגזר מנהלות הפיתוח, שנורא רוצות לדעת כמה זמן זה יקח לך, ואחרי שהן מקבלות את התשובה, הן מתעלמות ממנה. זוהי לכאורה שאלת החכם שמנסה לתכנן הכל מראש. אך  מאחורי הקלעים עומד הרשע האמיתי – הפרוסס שקם על יוצרו.
• מה נשתנה הקוד שלי מהקוד הקודם? זוהי שאלת התם, שתשובתה בצידה. שהרי ברור לכולם מה השתנה. מה שהשתנה זה שלפני שנגעת בקוד הכל עבד, ועכשיו כלום לא עובד. לא שמעת על "עובד – אל תיגע!"? עכשיו צריך להשוות, ולהשוות שוב, ולגלגל אחורה, וקדימה. וכן משתחזר ולא משתחזר. ועל כך מסופר בהגדה, על מעשה בחמישה מתכנתים שהיו מְפַתְחִין בבני-ברק (בתקופת הרומאים זה כנראה היה מרכז ההיי-טק בארץ) והיו מדבגים בגירסת הפרודקשן כל אותו הלילה. עד שבאו ג'וניוריהם ואמרו להם: "סניורים, הגיע זמן לשחרר גירסת שחרית!"
• מי אשם? זוהי שאלתו האמיתית של החכם. לא סתם חכם שלאחר מעשה, אלא חכם שלפני המעשה. הוא למד והפנים את הכלל הראשון של התכנות ההישרדותי, ויודע איך למצוא את מי להאשים, עוד טרם הניף את מקלדתו לכתוב שורת קוד אחת.
• אז מה עושים עכשיו? זהו שלב ההתפכחות, שבו מבינים שאולי באמת מישהו אחר אשם, ואולי לא. בכל מקרה אנחנו עכשיו תקועים עם הבאגים, וכבר אין שאלות בכלל. וגם אין תשובות. והכי גרוע, גם אין יציאות עד שלא מסדרים את הכל. לא סתם קוראים לזה ליל הסדר.

בקיצור, אחרי שהשוונו, ובדקנו, ושחזרנו ודיבגנו. אין עצה ואין תבונה, אלא להתחיל לעבוד. ואז מתחיל הבלאגן. כל המשמעת והסדר שהיו נחלת התוכנה עד היום, נזנחים אחר כבוד לפיצ'פוצ'י הרגע האחרון. וכך ליל הסדר הופך לו לאיטו לליל הבלאגן.

אז לכבוד חג הפסח הממשמש ובא, ולזכר אותם לילות ארוכים של "וירעו אותנו הבאגים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה", מצורפים שני פיוטי דיבאג, על מנת להעביר את הזמן עד שהבאג ישתחזר.

מילים: המהנדס התם, על פי ההגדה של פסח. לחן עממי.

מן הראוי לכנס ישיבת צוות, והג'וניור הצעיר ביותר יקרא בקול את הפיוט.

"מה נשתנה – גירסת ההיי-טק: ליל דיבוגים"

מַה נִשְׁתַּנָה הַלַיְלָה הַזֶה מִכָּל הַלֵילוֹת? מִכָּל הַלֵילוֹת?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מְסָיְימִים בְּחָמֵש,חָמֵש וְדָקַה, בְּחָמֵש,חָמֵש וְדָקַה.

הָלָיְלַה הָזֶה, הָלָיְלַה הָזֶה, כּוּלוֹ בָּעַבוֹדָה. הָלָיְלַה הָזֶה, הָלָיְלַה הָזֶה, כּוּלוֹ בָּעַבוֹדָה.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ כּוֹתְבִין, רַק כָּמַה שׁוּרוֹת שֶׁל קוֹד, רַק כָּמַה שׁוּרוֹת שֶׁל קוֹד.

הָלָיְלַה הָזֶה, הָלָיְלַה הָזֶה, נְשָׁכְתֶב אֶת הָרוֹב. הָלָיְלַה הָזֶה, הָלָיְלַה הָזֶה, נְשָׁכְתֶב אֶת הָרוֹב.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מְדָּבְּגִין אַפִילוּ פָּעַם אָחַת, אַפִילוּ פָּעַם אָחַת.

הָלָיְלַה הָזֶה, הָלָיְלַה הָזֶה, הָמוֹן פְּעַמִים. הָלָיְלַה הָזֶה, הָלָיְלַה הָזֶה, הָמוֹן פְּעַמִים.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מִתְבָּטְלִים בֵּין בּוֹדְקִין וּבֵין מְפַתְחִין, בֵּין בּוֹדְקִין וּבֵין מְפַתְחִין.

הָלָיְלַה הָזֶה, הָלָיְלַה הָזֶה, כּוּלָנוּ כָּאן דְפוּקִים. הָלָיְלַה הָזֶה, הָלָיְלַה הָזֶה, כּוּלָנוּ כָּאן דְפוּקִים.

"חד באגא – עלילותיו של באג קטן"

חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא הָבּוֹדֵק, וְפָּתַח לְבָּאגַה, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא הָמְפַתֵחַ, וְדָחַה לְבָּאגַה, דְפָּתַח הָבּוֹדֵק, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא רֹאש צֶוֵות הָבְּדִיקוֹת, וְשִׁיחְזֵר לְבָּאגַה, דְדָחַה הָמְפַתֵחַ, דְפָּתַח הָבּוֹדֵק, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא הָסֶנְיוֹר וְתִיקֵן לְבָּאגַה, דְשִׁיחְזֵר רֹאש צֶוֵות הָבְּדִיקוֹת, דְדָחַה הָמְפַתֵחַ, דְפָּתַח הָבּוֹדֵק, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא הָפְּרוֹדַקְט וְהִקְרִיס לָתִיקוּן, דְתִּיקֵן הָסֶנְיוֹר, דְשִׁיחְזֵר רֹאש צֶוֵות הָבְּדִיקוֹת, דְדָחַה הָמְפַתֵחַ, דְפָּתַח הָבּוֹדֵק, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא הָאַרְכִי-טֶקְט וְפִּיצְ'פֶּץ' לָתִיקוּן, דְהִקְרִיס הָפְּרוֹדַקְט, דְתִּיקֵן הָסֶנְיוֹר, דְשִׁיחְזֵר רֹאש צֶוֵות הָבְּדִיקוֹת, דְדָחַה הָמְפַתֵחַ, דְפָּתַח הָבּוֹדֵק, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא הָסַייבֶּרִיסְט וְמָצַא פִּירְצַת אָבְטָחַה, בְּדְפִּיצְ'פֶּץ' הָאַרְכִי-טֶקְט, דְהִקְרִיס הָפְּרוֹדַקְט, דְתִּיקֵן הָסֶנְיוֹר, דְשִׁיחְזֵר רֹאש צֶוֵות הָבְּדִיקוֹת, דְדָחַה הָמְפַתֵחַ, דְפָּתַח הָבּוֹדֵק, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא מְנָהֶל הָפִּיתוּחַ וְסָתַם לְפִּירְצָה, דְמָצַא הָסַייבֶּרִיסְט, דְפִּיצְ'פֶּץ' הָאַרְכִי-טֶקְט, דְהִקְרִיס הָפְּרוֹדַקְט, דְתִּיקֵן הָסֶנְיוֹר, דְשִׁיחְזֵר רֹאש צֶוֵות הָבְּדִיקוֹת, דְדָחַה הָמְפַתֵחַ, דְפָּתַח הָבּוֹדֵק, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא מְנָהֶלֵת הָמוּצָר וְעָצְרַה לַפְּרוֹגְרָמַה, דְסָתַם מְנָהֵל הָפִּיתוּחַ, דְמָצַא הָסַייבֶּרִיסְט, דְפִּיצְ'פֶּץ' הָאַרְכִי-טֶקְט, דְהִקְרִיס הָפְּרוֹדַקְט, דְתִּיקֵן הָסֶנְיוֹר, דְשִׁיחְזֵר רֹאש צֶוֵות הָבְּדִיקוֹת, דְדָחַה הָמְפַתֵחַ, דְפָּתַח הָבּוֹדֵק, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא הָקוֹ-פָאוּנְדֵר וְפִּיטֵר לְמְנָהֶלֵת הָמוּצַר, דְעָצְרַה לַפְּרוֹגְרָמַה, דְסָתַם מְנָהֵל הָפִּיתוּחַ, דְמָצַא הָסַייבֶּרִיסְט, דְפִּיצְ'פֶּץ' הָאַרְכִי-טֶקְט, דְהִקְרִיס הָפְּרוֹדַקְט, דְתִּיקֵן הָסֶנְיוֹר, דְשִׁיחְזֵר רֹאש צֶוֵות הָבְּדִיקוֹת, דְדָחַה הָמְפַתֵחַ, דְפָּתַח הָבּוֹדֵק, דְמִירְגֶ'ג הָג'וּנְיוֹר לָפְּרוֹדַקְשֵן, חַד בָּאגַה, חַד בָּאגַה.

וְאַתָא הָמַשְקִיעַ, וְשָפַך עוֹד יָם שֶׁל כֶּסֵף, חַד קָרְנַא, חַד קָרְנַא.

והמהנדס החכם אומר: מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו. אילו היה שם, לא היה מלכתחילה באג.

Photo by Jeswin Thomas on Pexels.com