מהי לוגיקה עמומה (זה אמיתי!) ומהי החלטה קוונטית. פרטים על עוד אחת מפסגות הקריירה האקדמית שלי. והסבר חדשני על מהו המחדל בברירת המחדל. וכמובן חוק אי-שימור ההחלטה. פוסט החלטי ביותר על קבלת החלטות, כולל טיפ רציני.
אז איחרתי לפגישה, אז מה? זה לגמרי לא היה באשמתי. זו אפליקציית הניווט הדפוקה הזאת שלא מסוגלת להחליט. קודם כל היא נותנת הערכות זמן סייבר-אופטימיות, משל הייתה ג'וניור חסר נסיון המשתייך לעדת זאבי האימפלמנטציה, שרק רוצים לרוץ קדימה בלי לחשוב יותר מדי, או בלי לחשוב בכלל.
אבל זה עוד בקטנה. החלטנו לצאת לדרך בידיעה שזה יקח לפחות חצי שעה יותר מהזמן שהיא אמרה. הבעיה היא שתוך כדי תנועה, האפליקציה המפגרת כל הזמן משנה גם את המסלול וגם את זמן ההגעה המיועד. ממש כמו לקבל ETA (שזה זה"מ בלשון הקודש – זמן הגעה משוער) לתיקון באג. כולם יודעים איך זה מתחיל ב"שטויות, זה יקח לי לא יותר מכמה שעות", ומתי זה מסתיים, אם זה מסתיים.
כמובן שלכאורה חלק מהעדכונים הם לרעתך, כלומר הנסיעה מתארכת וחלק לטובתך – כאילו שתגיע מהר יותר. אבל איכשהו זה תמיד 8 דקות לרעתך, לעומת 5 לטובתך. זה לא מזל, הכל מתוכנן שם, עד כדי תיאום מופלא וקסום עם מספרי הכבישים. מצורפים מספר סְנִיפֶּטִים מהדרך לפגישה הנ"ל: "פנה ימינה לכביש שש, 6 דקות נחסכו", לעומת "צא ביציאה הבאה לכביש 70" והופ – "זמן מוערך (מוארך?) בפקק שבעים דקות".
התכונה הכי חשובה של כל מנהל בהיי-טק
אז כן, גם הפוסט הזה נולד תוך עמידה בפקק אדיר מימדים מהכניסה לכביש שש ועד ממש טיפה לפני יציאת הנשמה, ובחסותה של אפליקציית הניווט העלובה. אך על מה יש פה להתלונן? הרי האפליקציה הנבזית מן הסתם תוכננה, פותחה ובעיקר נוהלה על ידי אנשי היי-טק מהפלג המזרח-תיכוני, אשר מפורסמים בעולם כולו ביכולת אי-קבלת ההחלטות המהוללת. מהרסייך ומחליטייך ממך יצאו.
קובעים ישיבות, מריצים את ראשי הצוותים האומללים להביא עוד דאטה, בודקים מה יש למתחרים ומה לנו אין, דנים ומתווכחים. ובסוף תמיד אותה החלטה – צריך עוד ישיבה, או עוד זמן, או עוד דאטה, או עוד משהו. כמו שאמרו זקני ההיי-טק "נתונים, וויכוח, והחלטה אָיִן". שהרי ידוע לכל שאחת מתכונותיו הבסיסיות של כל מנהל, או יותר נכון "מתנהל" ממוצע בהיי-טק היא היכולת להחליט שלא להחליט, עיין שם. אגב לפעמים אפילו לא מצליחים להחליט מתי תהיה הישיבה שבא תתקבל ההחלטה. גם את זה ראינו.
המחדל בברירת המחדל
חשבתם פעם למה קוראים ל"ברירת מחדל" בשם הזה? מה בדיוק המחדל? אז זהו. זה בדיוק המחדל – שלא מצליחים לקבל החלטה. אז בא מישהו חכם ואמר נכריח אותם להחליט. נבוא מראש עם החלטה מה עושים אם אין החלטה, וככה נכריח אותם להחליט.
כמובן שזה מייצר בעיה אחרת – איך מחליטים מהי ברירת המחדל, אבל זה כבר למתקדמים שמבינים בהחלטות רקורסיביות. בדרך זו הומצא הפתגם "גם לא להחליט זה סוג של החלטה", או כדברי חכמי ההיי-טק הקדמונים "שב ואל תעשה – עדיף", שזה אגב עיקרון שאני משתמש בו להרבה תחומים בחיים שלי, לא רק בעבודה.
חוק אי שימור ההחלטה
אך אם באופן חסר תקדים נודה על האמת, אין הדברים מדוייקים. שכן יש בנמצא, ואף בתעשייתנו עתירת הקומבינות, ארגונים מפוארים בעלי תרבות של קבלת החלטות מהירה ויעילה. מחלקות וחטיבות שחרטו על דגלן את ערך קבלת ההחלטות הזריזה.
אלא שכאן מופיע במלוא הודו ועוצמתו חוק אי-שימור ההחלטה, הידוע גם בשם עקרון ההיפוך ההחלטי. כלומר מקבלים החלטה מהר. אבל ברגע שמגלים בעיה בכיוון החדש שהוחלט עליו, או שמישהי באה עם רעיון חדש, או סתם כי משעמם, אז משנים את ההחלטה, עושים פרסה ופונים לכיוון הנגדי. ממש כמו אפליקציות מסוימות. החלטנו, אבל לא החלטנו שלא לשנות את ההחלטה.
וכך מקבלי ההחלטות מוצאים את עצמם בלופ-אינסופי של החלטות וישיבות, ובינתיים הארגון כמנהגו נוהג, עם הנהלה שחושבת שהיא אפליקציית ניווט. ממש החלטה על הקרח.
החלטה קוונטית
אך טרם אבדה תקוותנו, ולא אמרה נואש הנהלתנו. בשנים האחרונות, עם התקדמות המחשוב הקוונטי, יש אור בקצה הפרוגרמה. גם בתחום קבלת ההחלטות הגיע הזמן להתקדם להחלטות קוונטיות. אם ביט קוונטי יכול להיות גם אפס וגם אחד בו זמנית, מדוע שלא ניישם זאת גם לגבי החלטות. בא נחליט לבחור בכל האפשרויות. למה להסתפק רק באחת. גם מהיר, גם יעיל, וגם כולם יוצאים מרוצים כי החליטו לקבל את הפתרון שהם הציעו.
זה מזכיר לי בדיחה על רב שישב לפסוק בויכוח עסקי בין שני סוחרים. הוא שמע את טענותיו של הסוחר הראשון, ובסוף דבריו אמר לו שהוא צודק. אחר כך שטח את טענותיו הסוחר השני, והרב אמר לו שגם הוא צודק. שאל העוזר של הרב את הרב, איך יכול להיות ששניהם צודקים? הרי שניהם טענו טענות סותרות? חשב הרבי מעט ואז אמר לעוזר: גם אתה צודק.
לוגיקה עמומה
אגב במקומות רבים כבר אימצו שלא ביודעין את תהליך קבלת ההחלטות הקוונטי, אחרת איך ניתן להסביר שבסוף הישיבה כל אחד בטוח שקיבלו את דעתו? בעולם האקדמי התופעה הזו מכונה "לוגיקה עמומה" או לוגיקה מעורפלת. אני מודה שבתור אחד שתמיד דגל במדיניות של עמימות קונסטרוקטיבית (ע"ע הכלל התשיעי של עקרונות התכנות ההישרדותי), הלוגיקה העמומה משתלבת נהדר בתרבות הארגונית שלנו. אין כמו החלטה עמומה בשביל להשרות אווירה רגועה ונינוחה בארגון. אין מריבות, אין ויכוחים. אפשר להעביר שנים בדיונים וישיבות חסרי שחר. כל עוד חוסר ההחלטה לא יוביל להחל"תה…
מה הבעיה?
כל זה טוב ויפה, כאשר יודעים איפה נמצאים ולאן רוצים ללכת, כמו במקרה של אפליקציית הניווט. אלא שבמקרים רבים, הבעיה כלל אינה ידועה. או אם בכלל יש בעיה. תופעה זו נפוצה בעיקר בקרב שבט ארכי-טקטי הסייבר המצויים, שתמיד יש להם פתרונות שמחפשים בעיה. זה ממש כמו להחליט לנסוע למקום מסויים, ורק אז לחשוב מה לכל הרוחות אני עושה פה.
לעיתים נדירות, במהלך הדיון גם מגלים שבכלל אין בעיה. כן, כן גם זה כבר קרה לנו. זה העלה בי זכרון ישן של עוד אחד משיאי הקריירה האקדמית המפוקפקת שלי (על ההישג האחר – קבלת ציון שהוא מספר מדומה אפשר לקרוא כאן). זה היה מבחן סוף סמסטר בעוד איזה קורס מתמטי הזוי בסגנון חשבון אינפנטילי כזה או אחר. השאלה הייתה מסוג: נתון א, ב, ג ועליך להוכיח את ד. ישבתי ועמלתי דקות ארוכות, ואז הגעתי לאחת מההצלחות האקדמיות המוצלחות ביותר שנראו אי פעם בגיליון ציונים. אני הצלחתי להוכיח שהנתון אינו נכון!
אבל, אם נחזור לקוד המציאות, בדרך כלל אכן יש בעיה. הבעיה היא שאין רק בעיה אחת, יש המון בעיות. ועכשיו צריך להחליט איזו בעיה צריך לפתור, לפני שמחליטים איך לפתור אותה. וכבר ראינו כמה אנחנו טובים בקבלת החלטות.
והמהנדס החכם אומר: הבעיה המרכזית בקבלת החלטה היא קודם כל להחליט מה הבעיה.
מוקדש לחברותי וחברי מקבלי ההחלטות
מתחת לקו:
אז הנה הטיפ הרציני שלי לקבלת החלטות. תחליטו מהר, אל תחכו לקבל את ההחלטה המושלמת. קודם כל, כי אין כזאת. וגם אם יש, זה ייקח יותר מדי זמן ואנרגיה. כמו שאמר מישל דה מונטן: "מי שרוצה לתפוס את המרובה, לחקור את כל הסיבות ולשקול את כל התוצאות, מנוע מלהגיע לכלל החלטה".
תחשבו על זה. כאשר יש כמה אפשרויות, יש רק דרך לדעת מהי האפשרות הטובה ביותר – והיא, לממש את כל האפשרויות ואז להשוות ולראות איזו אפשרות הצליחה ב 70%, איזו ב 80% (אין יותר מזה). אבל למי יש זמן, ומשאבים וכוח? ובגלל שאין, צריך לבחור באפשרות אחת ולרוץ איתה קדימה.
ובכל מקרה, אין לכם מה לדאוג. לא משנה באיזו אפשרות בחרתם, בכל מקרה יזכרו לכם רק את ה 20% או 30% הלא טובים של ההחלטה שלכם.
Image by Alexander Grishin from Pixabay
פינת הקפה 
3 תגובות בנושא “#80 החלטה על הקרח”