#85 בא לשכונה בחור חדש

מה ההמשך של הכלל הידוע: עובד? אל תיגע! ועל מי נאמר: "אמור מעט ועשה הרבה רעש"? על בלוטת יותֶרֵת המוטיבציה וספירלת המשכורות. פוסט התמודדות עם עובד חדש ומלא מרץ.

אשתי: "בא לך שנסדר את החדר?"

אני: "בטח, איזו שאלה! רעיון נהדר!"

כך בשאלה תמימה לכאורה, ותשובה עוד יותר לכאורה, נחרב לו החלום ליום שישי רגוע ועצלני. זה יכול להיות גם המחסן, המטבח, או התריס שכבר עומד לו עקום כבר חצי שנה, כי למי יש כוח לתקן אותו. ככה זה. עבדת קשה כל השבוע, קרעת את הצורה (או לפחות זה מה ש"מכרת" בבית, אנחנו פה במגזר יודעים בדיוק כמה באמת השקעת ובמה). וכך במקום למצוא את עצמך מרחף בנחת על מי מנוחות, אתה מרחף מעל הסולם, תולה ווילונות.

כיון שאנו עומדים בעיצומו של מונדיאל, תופעת ה"בא לך לסדר את ה.." הנלוזה מעלה בקוד-קודי את עניין החילוף במשחק הכדורגל. מכירים את זה שלקראת סוף המשחק, כל השחקנים כבר סחוטים מעייפות, ובקושי סוחבים את עצמם על המגרש, ואז פתאום יש חילוף ונכנס שחקן חדש מלא מרץ ואנרגיה?

איך הוא רץ ומתרוצץ ובועט לכל עבר. כולם רק רוצים שהשופט יסיים את המשחק, אבל בשבילו המשחק רק התחיל. אז ככה. אשתי היא השחקן החדש, מלאת עיזוז ומרץ. ואני? רק שייגמר השבוע הזה.

נבדל ברור

ובאופן לא מפתיע בכלל, זה קרה לי גם בעבודה. לפני איזה שבועיים, כמו באג ביום של בִּילד, הפציע לעולמי השלו והפסטורלי ארכי-טקט רכש חדש. הוא בא מאיזה חברה מתחרה והצטרף לפרוייקט שגם אני עובד בו לכאורה.

מה אומר ומה אמרג'ג'. איזה מרץ יש לבחור. כמה רעיונות לשיפור ולשינוי ולשדרוג ולכל הרוחות. מה פתאום הוא בא לי עכשיו עם כל האיניציאטיבות החדשות האלו. מה הוא לא רואה שאנחנו שורדים פה על אדי המוטיבציה האחרונים שעוד נותרו בנו? הסיבה היחידה שמשהו פה ממשיך לזוז זה כוח האינרציה והפחד שלא יפטרו אותנו. אז מה עכשיו להתחיל מהפכות? תנו לישון בשקט.

אם נמשיך את האלגוריה לכדורגל, אז מישהו שם למעלה צריך להגיד לבחור שהוא עמוק, אבל ממש עמוק בנבדל. כולם הרחק מאחור, ורק הוא רץ קדימה כמו איזה משוגע? תרגיע, ומהר.

אבל זה נהיה רק יותר גרוע. מילא שהוא משפריץ שטויות על דברים שכדאי לעשות. אשכרה הוא רוצה שנעשה משהו, מיוזמתנו! אבל הוא גם מתחיל להצביע על כל הבעיות שיש אצלנו, ובעיות לא חסר. סטייל אורח לרגע רואה כל באג ופגע.יאללה, לך תתקמפל (על משקל לך תתקאווד), גם כן חתיכת אידיוט.

מה הוא חושב, שאנחנו לא יודעים שהקוד שלנו רקוב ומסובך. גם אנחנו היינו פעם חדשים וצעירים, תאבי-אימפלמנטציה וסובלים מעודף מוטיבציה. מי אתה חושב יצר את כל הריקבון ודו-תסבוכת התוכנה הזאת?

עובד? – אל תיגע! ואם זה לא עובד?

אבל עם הזמן, אתה לומד להתרגל, לסנן את הרעש שלו. הרי לא נעבור על כלל מספר שתיים של התכנות ההישרדותי. כלל שמיליוני שורות קוד נכתבו ובעיקר נמחקו בגללו. הלא זהו החוק הידוע: "עובד – אל תיגע". הוצאתי לחמור כרטיס צהוב.

ומה עונה לי החמור החדש? "אבל זה לא עובד!". באמת חמור. רק לחמור מראים חצי עבודה. הרי לכלל "עובד אל תיגע" יש המשך: "ואם זה לא עובד, גם אל תיגע". כפי שכבר הסברתי פעמים רבות, כבר הוכח מחקרית וסטטיסטית שכל נגיעה בקוד רק מחמירה את המצב. אז בשביל מה? בכל מקרה יהיה יותר גרוע, אז בשביל מה! למה אף אחד לא מוציא לו עוד כרטיס צהוב,  או כרטיס אדום, או כרטיס טיסה לאיזה כנס. כל מה שאנחנו רוצים זה לנוח על מקלדתנו בשלום. ואם אפשר, גם ללכת הביתה בשלוש.

כנראה שהבחור סובל מלחץ פנימי על בלוטת יותרת המוטיבציה. הוא ממשיך לדחוף. ותוך כדי תנועה הוא גם מייצר אדוות של בלאגן, כי הוא לא ממש מבין איך המערכת עובדת.

בשכונה שלנו

וכאן זיהיתי הזדמנות. אמרתי לעצמי, הרי הבחור חדש כאן בשכונה שלנו. אז הוא עוד לא מכיר את הפרוסס של השכונה, שהוא באמת שכונה. אז נכון שאני לא בדיוק חבר של הפרוסס, כפי שחדי העין מבין הקוראים ודאי שמו לב (ואם לא, אז כאן). אבל במלחמה, כמו במלחמה – כל האמצעים כשרים. ובתור אופורטיוניסט מדופלם, שעונה אחד לאחד להגדרת המושג, נזכרתי פתאום שהאויב של האויב שלי הוא חבר שלי, וגייסתי את הפרוסס כנגד החמור.

אבל החמור עקשן כמו חמור, ונלחם גם בפרוסס. באמת התרשמתי. נראה שמאגרי המוטיבציה שלו עמוקים כעומקה של מחסנית אדירת מימדים. ושום Overflow לא צפוי בעתיד הקרוב. הוא לא נכנע גם למטחנות הפרוסס, שכידוע טוחנות לאט מאוד. ובאופן די מדהים, תוך השפרצת הבטחות חסרות כל בסיס ותכנון הצליח לשכנע גם את הפרוסס בצדקת דרכו ודיאגרמתו.

קולי נאלם ואמרתי נואש, בא לשכונה בחור חדש

כאן כבר גם אני הרמתי דגל לבן. כדברי השיר: קולי נאלם ואמרתי נואש, בא לשכונה בחור חדש. יאללה. אמרתי לו: לך בכוחך זה והושעת את הפרוייקט. העיקר שתעזוב אותי בשקט ואל תערב אותי. אז הבולדוזר המשיך במשנה מרץ, ולבסוף הוא אכן הצליח לדחוף איזה שינוי ארכיטקטורה מזוויע.

אחרי יום וחצי כל הפרוייקט קרס. לקח לנו כמעט חודש לתקן את הנזקים של הבחור החדש. ואיפה הוא אתן שואלות? טוב, הוא כבר לא עובד איתנו. הוא את שלו כבר עשה. הוא המשיך במסלול הידוע כ"ספירלת המשכורות" (פרטים מתחת לקו), ועכשיו הוא הלך להיות בחור חדש במקום אחר, רק עם משכורת גבוהה יותר.

והמהנדסת החכמה אומרת: "אמור מעט ועשה הרבה" יגרום לך לעבוד הרבה ולמישהו אחר להרוויח. "אמור מעט ועשה הרבה רעש" – יגרום להרבה אחרים לעבוד ולך להרוויח.


מתחת לקו: אז מה זה "ספירלת המשכורות"?

ספירלת המשכורות היא טכניקה מקובלת בקרב ארכי-טקטים ושאר אופורטוניסטים בכירים בהיי-טק איך לשרוד בתעשייה מרובת הקומבינות והפרוססים, תוך שמירה על עלייה מתמדת בתזרים המזומנים. או במילים פשוטות, הם מסתובבים מחברה לחברה בפרקי זמן הקצרים משנתיים, כאשר בכל עבודה חדשה הם מקבלים משכורת גבוהה יותר. המוכשרים יותר מצליחים אף לחזור לאותה חברה בה הם כבר עבדו, ואף לאותו תפקיד, אך תמורת תשלום גבוה יותר.

אני מכיר אישית אנשים שעשו (ועדיין עושים) קריירה מפוארת ורווחית מאוד על ידי שימוש בספירלת המשכורות. הרעיון הבסיסי הוא די פשוט. האופורטוניסט הבכיר מגיע לחברה חדשה. ומתחיל לחפור בור ארכי-טקטוני מסיבי באמצעות עודף ביטחון-עצמי וניסיון עבר בלתי-מוכח בעליל מהרזומה המרשים שלו. ברגע שהבור מספיק עמוק, האופו' קופץ לתוכו, ואז הוא קורא לכולם לעזרה, כי הוא תקוע בבור. כשמנסים לחלץ אותו מהבור, הוא מושך את כולם פנימה. ואז בצורה אלגנטית, הוא מטפס על אלו שנתקעו איתו בבור ויוצא החוצה. הצוות הפראייר נתקע בתוך הבור וצריך לפתור את הבעייה בעצמו. והאופו', הוא ממשיך הלאה לחפור את הבור הבא בחברה הבאה, תמורת משכורת גבוהה.

Image by chiraphat phaungmala from Pixabay

2 תגובות בנושא “#85 בא לשכונה בחור חדש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s