#88 מהנדסים ממאדים ומנהלות מנוגה

על האקסיומה הניהולית הבסיסית ועל מערכת היחסים בין המנהלים לעובדיהם.וגם הכרזה לכל בָּאֵי הבלוג. פוסט כמעט פוליטיקלי-קורקט שמתחיל בקול בדיחה רמה, ומסתיים איכשהו.

צ'מעו בדיחה לכבוד יום הולדתי שחל בשבוע שעבר.

אשה אחת אומרת לחברה שלה: "יש לי בעיה. לבעלי יש יום הולדת ואני לא יודעת מה לקנות לו מתנה, לא חסר לי שום דבר".

ואם כבר, אז עוד אחת על הדרך. מהי ההגדרה של גבר מוצלח? אחד שמצליח להרוויח יותר ממה שאשתו מוציאה. ומהי ההגדרה של אשה מוצלחת? אחת שמוצאת גבר כזה…

כן, כן. עכשיו תָּקוֹמְנָה כל הפמיניסטיות וְתָּרֵמְנָה כל זעקה. אבל דְעֵנָה לכן, שאני ממש, אבל ממש משתדל לשמור על איזון, גיוון, הכלה ושאר ירקות. אבל כאן זה פשוט לא עובד:

מהי ההגדרה של אשה מוצלחת? אחת שמצליחה להרוויח יותר ממה שבעלה מוציא. ומהי ההגדרה של גבר מוצלח? אחד שמוצא אשה כזו…

אמרתי לכן, לא עובד.

דגים הם לא ציפורים ובאגים הם לא פיצ'רים

זה מה יש, אנחנו לא אותו הדבר. כפי שדגים הם לא ציפורים ובאגים הם לא פיצ'רים (על אף שבנקודה ספציפית זו יש חולקים). אבל הפעם החלטתי לשים את נפשי בכפי, ולבחון לעומקה של מחסנית את מערכת היחסים הסבוכה שבין המנהל לעובדיו במגזרנו היקר.

באופן רנדומלי להחריד, נתקלתי באחד הספרים הידועים שיצא אי-שם בשנות התשעים: "גברים ממאדים ונשים מנוגה". מה אומר ומה אמרג'ג'. עיינתי בספר קלות, ואורו עיניי. אמנם לא הסכמתי עם דברים רבים שנכתבו שם, אך מבין השורות כן בצבצו מספר תובנות שיש בהן יותר מקוצו של קוד. תובנות שמן הראוי שגם תעשייתנו עתירת הפרוססים והמנהלים תיקח לתשומת לבה.

הכרזה לכל בָּאֵי הבלוג

וכן, אני יודע שהנושא הוא קצת נפיץ ועלול לגרום לסערת רגשות, כפי שהספר הנ"ל היה ועודנו שרוי במחלוקת. לכן הריני מכריז בזאת, הכרזה לכל בָּאֵי הבלוג פינת-קפה, שבכל מקום שנאמר עובד, הכוונה לעובד מכל דת מין וגזע, גברים ונשים וכל מה שביניהם. וכן בכל מקום שכתוב מנהלת הכוונה גם למנהלים ממין זכר. אלא שלתפארת המליצה, ועל מנת לשמור על שטף הקריאה, ולנוחות ההשוואה לטקסט המקורי, העדפתי לכתוב על מנהלות ומהנדסים.

וגם כי הפוך זה לא עובד.

אז הנה לפניכן ולפניכם מספר תובנות, כולל קישורים לתקציר הספר בויקי-סאמרי. כל מה שעשיתי זה לתרגם לעברית, לתקן כמה שגיאות תחביריות, ואז להחליף את המילה גבר במהנדס ואת המילה אשה במנהלת. והרי היא לפניכם.

הכל דיבורים

הציטוט הראשון שלכד את קוד-קודי: "מנהלות מונעות על ידי הרצון שיקשיבו להן, בעוד שמהנדסים הם ביסודו של דבר הם מוכווני פתרון. לפיכך, כאשר יש ויכוח בין בני זוג, המנהלת תעדיף בדרך כלל לדבר על הנושא, בעוד שהמהנדס יטה יותר להגיע לפתרון מעשי במהירות האפשרית".

נו? יש יותר מדויק ונכון מזה? יש את אלה שעובדים ויש את אלה שמדברות. וכל מילה נוספת, מיותרת.

וכן הציטוט הבא מפרק ג':

"מהנדסים אוהבים להפגין את יכולותיהם בכך שהם מאפשרים להם לפתור בעיות ללא הפרעה; מנהלות אוהבות להפגין את רגשותיהן בכך שמאפשרים להן להתייחס לבעיות ללא הפרעה. כשמהנדסים כן מתקשרים, הם אוהבים להגיע לנקודה, ובדרך כלל רוצים להקשיב רק אם הם מרגישים שיש טעם בשיחה; מנהלות נהנות לדבר לשם השיחה עצמה, והן שמחות להקשיב ללא תנאי".

יש מי שפותר את הבעיה, ויש מי שמתייחסת אליה. הכל יחסי.

אני לא הפרעתי לך, אל תפריעי לי

עובדים אוהבים לעבוד. טוב זה אולי משפט חריף מדי. אבל כשמישהו כבר סוף סוף מצליח לגרד כמה טיפות מוטיבציה ומתחיל סוף סוף לעבוד, הדבר האחרון שהוא רוצה זה שמישהו ידחוף את האף שלו, וישאל כל חצי שעה מה המצב, ואיך הולך ואם אתה צריך עזרה. תנו לכתוב בשקט. ואם זה מה שהמהנדסים רוצים, אז המנהלות בדיוק להיפך. הן נורא אוהבות לקבל עזרה וסיוע, מכל מי שרק יכול להוריד להם משימות מהגב. ומה שהן הכי שונאות, אבל באמת הכי שונאות, זה שבסוף הן נתקעות עם משימות שהן צריכות לעשות בעצמן.

וכך ניסח זאת ג'ון גריי:

"מהנדסים מרגישים מאושרים ומרוצים כאשר נותנים להם לסדר את הדברים בעצמם, ומרגישים מעורערים כאשר מציעים להם סימפטיה או סיוע לא רצוי. מנהלות מרגישות מאושרות ומרוצות כאשר הן מקבלות סימפטיה או סיוע שהן לא ביקשו, ומרגישות מעורערות כשנותנים להן לסדר את הדברים בעצמן".

עד שאנחנו כבר עושים משהו פרודוקטיבי, אל תפריעו.

תפקידה של המנהלת

והנה תובנה מרתקת ממש על תפקידה של המנהלת,תחילת פרק שביעי:

"מנהלות שוקעות מדי פעם בדיכאון כשהן מרגישות שהגיע הזמן לניקוי רגשי והתרעננות. בזמנים אלו הן עלולות להפוך לשליליות לחלוטין בהשקפתן, להתעכב על כל בעיה שמטרידה אותן, כולל בעיות ארוכות אשר בדרך כלל הועלו וטופלו בעבר, ואם הן לא יכולות למצוא בעיות אמיתיות להתרכז בהן, אזי הן כבר תמצאנה כמה דברים אקראיים אחרים להיות מודאגת מהם".

זה לא אני אמרתי, זה הוא. בעצם, גם המהנדס החכם כבר אמר פעם שתפקידה של המנהלת הוא לפתור בעיות ישנות ולייצר בעיות חדשות במקומן. אך מאז כבר עברו כמה באגים בפרודקשן, והיום אני יודע, שניסוח יותר מדויק הוא שתפקידה של המנהלת הוא לפתור בעיות קיימות באמצעות יצירת בעיות חדשות וגדולות יותר.

אחת המטרות המרכזיות בתפקיד הניהולי, הוא לוודא שתמיד יש בעיות. אחרת לא יהיה לחברי הצוות מה לעשות ולמנהלת על מה לדבר. וכיון שבכל מנהלת ומנהל טבוע הרצון הבלתי נשלט לגדול ולהרחיב את תחום ההשפעה והניראות, אז מן הראוי שהבעיות תלכנה ותגדלנה.

אך החידוש שנתחדש לי בספרו של ד"ר גריי הוא, שגם כאשר אין בעיות כלל, מנהלת טובה תדע לעורר מרבצם שדים עתיקים ולייצר בעיות ורעש. זוהי האקסיומה הניהולית הבסיסית:

יש מנהל – יש בעיות. כי אם אין בעיות, בשביל מה צריך מנהל?

לחשוב מחוץ לפרוגרמה

ועוד אחד לפני אחרון מהפרק שביעי: "מהנדסים דורשים את הזכות להיות חופשיים מעת לעת; מנהלות דורשות את הזכות להישמע מעת לעת".

או במילים אחרות. בואו נעשה פשרה. אנחנו נבוא לישיבות צוות וישיבות פרוייקט, ונעשה את עצמנו מקשיבים למנהלים, ואפילו נהנהן בהסכמה מדי פעם. בתמורה, אנחנו רוצים לקבל חופש פעולה לעשות קצת דברים יצירתיים משלנו, גם אם הם לא לגמרי מתיישרים עם תוכנית העבודה של הספרינט הקרוב. מותר לפעמים לחשוב מחוץ לפרוגרמה.

וכיון ששמתי לב (ובטח גם אתם) שככל שהפוסט התקדם הוא הפך להיות רציני יותר ומצחיק פחות, אז אסיים רק בציטוט אחד אחרון מסוף הפרק השמיני: "מנהלות חייבות לתת אמון ביכולות של המהנדסים ובמאמציהם הטובים ביותר למלא את בקשותיהן, ולהימנע מלנסות ולשנות אותם לשלוט בהם".

ואני? אני עכשיו בכלל ארכי-טקט. לא מאדים, ולא נוגה. הייתי מהנדס והייתי מנהל, והבנתי שהכי טוב זה לא פה ולא שם. עכשיו אני פשוט מטייל לי בגלקסיה, חופשי ומאושר. לא כבול לכוח משיכה של שום פלנטה או פרוגרמה. פה בחלל, הכל ריק. אין לחץ, אין בעיות באטמוספירה. אפילו הזמן הוא יחסי. ואם משעמם, תמיד אפשר לקפוץ לביקור.

והמהנדסת החכמה אומר: יש מנהל – יש בעיות. כי אם אין בעיות, בשביל מה צריך מנהל?

Image by Yuri from Pixabay