#101 הייטקיסטן, אהובתי

לכבוד יום העצמאות, ובהמשך לפוסט הקודם "זה ההייטק שלי", עוד רפרודוקציה לסאטירה מופתית של מורי ורבי אפרים קישון "פרטאצ'יה, אהובתי". מומלץ ואף חובה לקרוא את הסאטירה המקורית ולהשוות. מובאת במלואה מתחת לקו.

בקצה המזרחי של אגן הים התיכון, באזור שדרות רוטשילד, משתרעת רפובליקה קטנה אבל גדולה: הייטקיסטן-עילית. האקלים של ארץ זו הוא קוד-טרופי עד מאוד. הלחות והפרוססים גבוהים בה במיוחד. על כן נוצר במקום סוג חדש של אוכלוסייה מגזרית בעלת אורח-מחשבה טכנו-אבולוציוני מובהק, הלא הוא הפלג המזרח-תיכוני של שבט ההייטקיסטים המפורסם.

את ההייטקיסט המצוי אפשר לזהות על פי תכונתו, ויש שיאמרו תוכנתו, שתמיד יש לו ישיבה או פגישה. נוסף לכך הוא מאחר. לא רק לישיבה. הוא מאחר גם לסיים את המשימות שלו בספרינט,  מאחר לשחרר את הגירסה בזמן. אבל בעיקר הוא מאחר להגיע הביתה.

הייטקיסט אמיתי מאמין בגלגול נשמות של תוכנה. נדיר מאוד למצוא הייטקיסט שבאמת כותב תוכנה חדשה מאפס. את רובו של הקוד הוא מעתיק. מהפרוייקט הקודם, מהפרוייקט של החֲבֵרָה הקודמת, או מהפרוייקט של החֶבְרָה הקודמת. או מהאתר הראשון שעולה בחיפוש בגוגל. אחר כך הוא מעביר את רוב בזמנו בלנסות להבין למה הקוד לא עושה את מה שהוא אמור לעשות, עד שהוא מגלה שאת הקוד המקורי הוא עצמו כתב לפני שנתיים, ועכשיו לך תדבג את עצמך.

ייחוד מגזרי נוסף: ריבוי הפרוססים והתהליכים. בפרוייקט הייטקיסטי סביר יש כ- 21 תהליכים בממוצע, מהם 12 חסרי תועלת לחלוטין, שרק נועדו לייאש את כל מאן-דהו שמנסה להיות פרודוקטיבי. כשההייטקיסט המצוי מנסה להכניס קוד לפרודקשן, הוא מנסה לעבור את הפרוסס שמונה פעמים עד שהוא מצליח. אבל לא איכפת לו, מפני שהוא הייטקיסט. הפיתרון: לשבור את הפרודקשן. אחד התחביבים הבולטים של אנשי המגזר הוא לשבור. לשבור את הכלים, את הגירסה, את הפרודקשן, את האוטומציה. וגם את הלקוחות.

אם ההייטקיסטית המצויה נכנסת לפרוייקט חדש, היא מיד חייבת לגעת בכל דבר. רואה קוד, משנה אותו. רואה אלגוריתם, משפרת אותו. חייבת שהתוכנה תהיה הכי מעודכנת ומשוכללת. בכלל ההייטקיסטים נורא אוהבים להתחיל דברים חדשים. בלסיים הם קצת יותר חלשים, אבל אין דבר. אם משהו ישתבש תמיד אפשר להתחיל משהו חדש. ספרינט.

כשמשהו לא עובד, השיטה ההייטקיסטית המקובלת היא לנסות שוב. בדרך כלל זה מסתדר אחרי פעמיים או שלוש. ואם זה לא מסתדר אז פותחים קריאה לדב-אוּפס. הם לא עונים, הם בדיוק מאחרים לישיבה חשובה.

לתוכנות של העם ההייטקיסטי ישנן תופעות לוואי לרוב. יש להן נטייה לקרוס בתזמון מושלם על מנת לגרום את הנזק המירבי. ולעומת זאת כאשר מנסים לדבג את התקלות, דווקא אז התוכנה עובדת בצורה מושלמת. באגים תוצרת הייטיקיסטן. המשחק האהוב ביותר על חברי המגזר הוא העברת באגים באופן סיבובי בין קבוצות הפיתוח והבדיקות תוך הטלת רפש ושחזורים לכל עבר.

להייטקיסטים המצויים ישנה נטייה טבעית לסבך כל דבר. מוצאים קוד פשוט, מסבכים אותו. מוצאים קוד מסובך, מסבכים אותו עוד יותר. ההייטקיסט הגאה מאוד אוהב ספגטי ומיט-אָפְּס. אבל כשהדברים יוצאים מכלל שליטה ההייטקיסט המצוי אף פעם לא אשם. הארכי-טקטורה לא ברורה? זה מכיון שרוצים קוד מודולרי וגֶנֵרִי. יש באג בקוד המודולרי והגנרי, זה אשמת צוות הבדיקות שלא תפסו אותו. אין מספיק בדיקות? זה אשמת האוטומציה. האוטומציה לא עובדת? תפתח קריאה.

בפרוגרמות של הייטקיסטן-עילית יש אוטומציה לרוב. התוכנה מְקוּמְפֶּלֵת, מְלוּנְקֶגֵ'ת, נבדקת ומְסוּבְּמֶטֵת באופן אוטומטי לחלוטין. רק האוטומציה עצמה אינה אוטומטית. לכן ההייטקיסט המצוי מסוגל לשחרר גירסאות במהירות שיא. כשיש בילד של גירסת בטא סופר חשובה, הוא משחרר בטעות גירסה לא בדוקה. הכל יש שם. פיצ'רים אובר-מתוחכמים, אלגוריתמים סופר-זריזים, פרזנטציות עתירות גרפים. אבל האוטומציה לא עובדת. אם יש באג בגירסה, הלכה הבטא והלך הלקוח. אבל אין באג, עושה אקזיט במיליונים.

לשפה ההייטקיסטית מילון עתיר ביטויים. "יהיה בסדר", פירושו אסון. "זה שינוי קטן", משמעותו שכנראה צריך לשכתב כמעט את כל התוכנה. "צריך לדבג את זה" רומז שאין מה לצפות לתיקון בשבועות הקרובים. "אצלי זה לא משתחזר", פירושו – לך חפש ת'חברים שלך. "כמעט סיימתי" זה כמעט סיימתי. ברקורסיה.

מאוד אופייני הוא יחסם העוין של ההייטקיסטים המצויים למסמכי תכנון וארכי-טקטורה ולמסמכים בכלל. להייטקיסט הגזעי אין כוח לקרוא מסמכים. מסמכים זה לחלשים. בכל מסמך הוא קורא את ארבע-חמש השורות הראשונות, מהשאר הוא מתעלם. לכתוב דוקומנטציה בעצמו, לא יעלה על הדעת. גם לבדוק הוא לא כל כך אוהב. מספיק שזה התקמפל. אם יש בעיות האוטומציה תתפוס אותן. ואם האוטומציה לא תפסה אותן, אז תפתח קריאה.

את רוב זמנה מבלה ההייטקיסטית בלדבג את התוכנה. כלומר בזמן שהיא לא עסוקה בלהאשים את הרפרודוקציה, הדוקומנטציה, הוולידציה והאינקוויזיציה. הדיבוג עצמו הוא תהליך פסאודו-קוונטי מרתק, בו ההייטקיסטית מנסה באופן רנדומלי לשנות שורות, פונקציות וערכים אקראיים בקוד, עד שלפתע הכל עובד. או-אז היא מנסה להבין למה זה פתאום עובד, עד שהיא צריכה לצאת באופן דחוף. פילאטיס.

הם בעצם אחלה חבר'ה ההייטקיסטים המצויים, היו משתזפים כל היום על שפת הים, אם לא היה איזה באג קריטי שחייבים לתקן. דווקא שחררו איזה גירסה אתמול בלילה, אבל היא לא פתרה את הבעיה. תוצרת הייטיקסטן. צריכים לדבג אותה. בינתיים שחררו איזה פאץ' בשביל להרגיע את הלקוחות. כרגע הכל בסדר. נשמור על קשר במייל או בסלאק. אפשר בהחלט לחיות באופן הייטקיסטי, שאלה של הרגל.

והמהנדס החכם אומר: הייטקיסטן, אהובתי!

הקריקטורה של שרוליק (מאת דוש) לקוחה מ"הספרנים" – הבלוג של הספריה הלאומית.


מתחת לקו: והנה הטקסט המלא והמקורי שפורסם לפני כחמישים שנה (הועתק מכאן).

בקצה המזרחי של אגן הים התיכון, באזור קולנוע מוגרבי, משתרעת רפובליקה קטנה אבל גדולה: פרטאצ'יה־עילית. האקלים של ארץ זו הוא סובטרופי מאוד, הלחות והמסים גבוהים בה במיוחד, על כן נוצר במקום סוג חדש של אוכלוסייה בעלת אורח־מחשבה גאליצו־אוריינטאלי מובהק, הרי הוא שבט הפרטאצ'ים המפורסם.

את הפרטאצ'י הממוצע אפשר לזהות על פי סגולתו, שבשלוש וחצי הוא צריך להיות בחיפה. נוסף לכך, הוא מאחר. זאת אומרת, הוא איננו מאחר, הוא לא בא. אם אפשר למצוא אותו, אז בדרך כלל במקומות עם שלט "הכניסה אסורה בהחלט". אם הפרטאצ'י הקטן נכנס לאיזה מקום, הוא מייד נוגע בכל דבר, כדי לבדוק אם זה אמיתי. רואה סנדוויץ', נוגס ביס. רואה סוויץ', מסובב אותו. הוא אוהב לחטט, בכיסים, במגירות, באף.

הסימן הלאומי לנתין פרטאצ'יה־עילית, הוא הבקבוק למטה. בכל מקום בעולם שיושבים בו, באולם קונצרטים או בקולנוע, אם שומעים בקבוק מתגלגל ברעש קצוב בין הרגליים על הרצפה, תיכף יודעים ששם יושב פרטאצ'י.

ייחוד לאומי נוסף: המפתחות. בכיסו של הפרטאצ'י נמצאים 21 מפתחות בממוצע, מהם 12 בלתי־מזוהים. כשהפרטאצ'י מגיע הביתה, הוא מנסה בדלת ערב־ערב שמונה מפתחות, עד שהוא מוצא את הנכון, אבל לא איכפת לו, מפני שהוא פרטאצ'י. הפיתרון: לאבד את כל הצרור. הוא אוהב לאבד. סוכן ביטחוני אחד של ממשלת פרטאצ'יה הגיע החודש לאיסטמבול עם המסמכים החסויים של המודיעין, וכשפתח את התיק הדיפלומטי, הסתבר שזה תיק הקוסמטיקה של אשתו, זלמה לבית פרידמן. אז הוא טען, הסוכן הפרטאצ'י, שכך אמרו לו, להביא קוסמטיקה, והוסיף מה יש? קיבל נזיפה ופיצויים. עכשיו הוא סוכן ביטוח.

מאוד אופייני הוא יחסו העוין של הפרטאצ'י המצוי להוראות השימוש. אם כתוב על צידו של הארגז "צד זה למעלה!" הוא שם אותו למטה. אם כתוב באדום "זהירות, שביר!" הוא זורק את הארגז למעלה, אוטם אוזניו באצבע וקופץ הצידה. אם כתוב "לאכסן במקום יבש וקר", הוא שם את הזהו על הדוד החשמלי בחדר האמבטיה. לא קורה דבר, כי הדוד אינו פועל. הזמין את שטוקס לפני חודשיים, אבל לא בא. אז צבע את הדוד מחדש.

הפרטאצ'י הגזעי אוהב צבע טרי. אם משהו מלוכלך, צובע אותו. אם חלוד – עוד שכבה. לצורכי תיקונים שבהם יש צורך בריתוך חשמלי, הוא משתמש בדבק משרדי, במקום ברגים הוא עובד עם סקוץ'־טייפ. אם שם ברגים, אז רק אחד, מקסימום שניים, זה יחזיק.

הפרטאצ'י אוכל ברעש, הולך ברעש, מדבר ברעש. מתלונן על הרעש. אם הרדיו שלו שורק, כעבור שנה הוא מצלצל לטכנאי. הטכנאי אומר: נסה להרים צד אחד. הוא מרים, הרעש נפסק. שם קופסת גפרורים מתחת לצד השמאלי של הרדיו. אם הרעש מתחדש – מחליף קופסה. או מכה את המכשיר. בצד ולמעלה, מכות שטוחות. בכלל, אם משהו מתקלקל, הפרטאצ'י מכה. פאטיפונים במיוחד. אם לא זז, מחכה יום־יומיים ושוב מכה אותו בצד. אז בדרך כלל זז. סטריאו.

במכונות גדולות הוא בועט. ההסקה המרכזית שלו מתחילה לפעול זה תריסר שנים רק אם מקבלת בעיטה בתרמוסטט. הפרטאצ'י יורד כל בוקר למרתף ובועט. לבסוף הוא שובר את הבוהן. אז מזמין את שטוקס, שטוקס לא בא. נסע לחיפה בשלוש וחצי. הפרטאצ'י קונה שישה תנורי נפט חדשים במקום ההסקה. שניים מן השישה פועלים, תוצרת פרטאצ'ית.

במוצרים של פרטאצ'יה־עילית חומרי לוואי לרוב. בלחם יש מוטרה, בשקיקי חלב מי־שופכין, בפיתה ג'וק, בשימורים שעון. העם הפרטאצ'י הוא עם הספר, על כן אפשר לזהות כל ספר פרטאצ'י תוך שניות אחדות על פי החוטים הלבנים המודבקים בדבק חם על צד הכריכה, ועל פי טביעות האצבעות של מעמד הפועלים בשולי הדפים. אם ברז פרטאצ'י לא מטפטף, הרי מפני שסגרו את המים. גם חשמל סוגרים מדי יום ביומו. הטורבינות בתחנה הותקנו הפוך. עכשיו צובעים אותן. יוסקה.

פרטאצ'י אמיתי מאמין בגלגול נשמות של חפצים. במנקה ציפורניים הוא מחזק ברגים, בעיפרון הוא מנקה ציפורניים, בגפרורים שרופים הוא כותב. בדרך כלל הוא כותב מספרי טלפונים על צד קופסת סיגריות קרועה, בשביל לאבד. אם הפרטאצ'י עצבני, הוא מטלפן, כי הקול "תפוס" מרגיע אותו. אם לא תפוס, מוריד את השפוף, יודע שזו טעות. אם העצבנות גוברת, הוא לוקח משכנתא. נוסע. הפרטאצ'י הגאה אוהב חופש, סטייק לבן. קונה בתשלומים, מיקסרים. אוהב היגיינה, ניקיון: אורז גבינה לבנה רק בעיתוני בוקר. חושו האסתטי מפותח: שם עמוד חשמל לפני כל כניסה ראשית. הוראות. את הכביש הוא פותח מדי פעם. כבלים, צינורות, סקרנות.

לשפה הפרטאצ'ית מילון עתיר ביטויים. "זה יהיה בסדר", פירושו אסון. "סמוך!", רומז שהדבר בלתי אפשרי. "תיכף", זה שעתיים. "יום־יומיים", שנה. "אחרי החגים", לעולם לא. אם פרטאצ'י מסרב, הרי הוא יאמר "תן צלצול". "מה יש", פירושו מה יש. גם חנטריש.

במלחמה הוא בדרך כלל מנצח. הפרטאצ'י נוסע בטנק בכיוון הפוך בגלל תנומה קלה, מכה את האויב שוק על ירך, חוזר, מנצח. יוצא לקרב בטור משאיות, הכול יש לו, תותח, תחמושת, פותחן, הכול חוץ ממפתח להחלפת גלגלים. אם יש פנצ'ר בדרך, הוא תקוע באמצע החזית. אבל אין פנצ'ר, מנצח.

חוץ מביטחון לא מעניין אותו דבר, פרט למכבי יפו וחגיגת הבר־מצווה של אביגדור. אוהב גם פיקניק. גבינה. ניירות. אם הרפובליקה הפרטאצ'ית תכבוש בקרוב את הירח, הרי יימצאו על פני הלבנה הדגל האמריקני, הסמל הסובייטי של פטיש ומגל, ועיתון ספורט עם חצי מרגרינה ו־138 בקבוקים ריקים. שוופס. הוא בעצם בחור טוב, הפרטאצ'י המצוי. היה משתזף כל היום על שפת הים בכיסא נוח, אלמלא היה הכיסא שבור. הדביק את הרגל בפלסטלינה, אבל לא תפס. צריך לצבוע אותו. בינתיים הכול בסדר, שומרים על קשר. אפשר בהחלט לחיות בצורה פרטאצ'ית, שאלה של הרגל.

3 תגובות בנושא “#101 הייטקיסטן, אהובתי

  1. מחווה יפה לקישון. כמה שהוא מוכשר. לקחת סיכון כשהשחזת מקלדתך לידו. נופל מהמקור, אבל בהחלט משעשע ויפה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s