שיטת חיים ומתודולוגיית פיתוח נפוצה בקרב חברי המגזר, ובעצימות יתר בפלג המזרח-תיכוני שלו. ניתן לסכם את הדחיינות המובנית בשני משפטים: אנחנו נבצע משימה חשובה רק כאשר יש לנו משימה חשובה יותר לבצע. וכל אדם מסוגל לכל כמות של עבודה, ובלבד שאין זו העבודה המוטלת עליו באותו רגע
על התפטרות שקטה ורועשת, קבוע צ'אמפרנאוונה, תאטרון הפרודוקטיביות ועמימות תפקידית. וגם תזכורת אופטימית לדחיינות מובנית. אבל בעיקר טיפים מעשיים ומוכחים אמפירית איך לתת מינימום ולקבל מקסימום ב(כמעט) אפס מאמץ. כדברי זקני ההיי-טק: "עבוד מעט והרווח הרבה"!
על שלב השאלה הזהה בניהול פרוייקטים, איך מחסנים תוכנה, וחשיפת התירוץ האולטימטיבי לדחיינות. פוסט מחווה לתאטרון האבסורד
מתי שווה לקחת מצב חמור ולהפוך אותו לקטסטרופה של ממש. למה הפוסט הזה יצא פחות מוצלח, ומה גרם לי לכתוב אותו. נקודת מבט אופטימית לאלו שדוחים כל דבר – "דחיינות מובנית" (שווה לקרוא!)
פינת הקפה 