#52 מהודו ועד PUSH

על עבודה בחברה בה השמש לא שוקעת לעולם, הפגישה שלי עם עשרת בני המן, מה זה "שאנטי-כְנות", ומתי בטוח תקבלו חרה של עבודה

אנחנו בהייטק כולנו כמו משפחה אחת גדולה. לא רק דוברי העברית שבינינו, אלא כל עובדי ההייטק ברחבי העולם באשר הם. כולנו למדנו וסבלנו באותם הקורסים, כולנו משתמשים באותם כלי פיתוח ובדיקות, כולנו עושים PUSH לאותו ה GIT. וכן, כולנו כותבים בדיוק באותן שפות תכנות. כאילו כולנו נענינו לקריאה הוירטואלית "מתכנתי כל העולם – התאחדו!"

ובאמת, המצב רק משתפר כאשר כולן מתכנתות באותן השפות ומשתמשות באותם הכלים והטכנולוגיות. זה אפילו מפחית את כמות התקלות והבאגים. זה מאוד מזכיר את האופן בו סיפור מגדל בבל מתחיל: "ויהי כל ההיי-טק שפה אחת ובאגים אחדים", ו "הן GIT אחד ושפה אחת לכולם" ורק השמיים הם הגבול!

אבל כנראה שההיסטוריה חוזרת על עצמה, וכמו במגדל בבל, גם אצלנו ישנה התערבות מסתורית שבכל זאת דואגת ללא מעט שונות ובלבול בין שבטי ההיי-טק השונים הפזורים ברחבי העולם. ולהלן מספר דוגמאות מאלפות בעיקר בנוגע לענייני השפה והשמות.

התמזל מזלי (?) לעבוד בחברת היי-טק גלובאלית, הפרושה פחות או יותר על 127 מדינות, או לפחות על 127 קמפוסים שונים, מהודו ועד קוסטה ריקה. ישנם יתרונות גדולים בלעבוד בחברת היי-טק בה השמש אינה שוקעת לעולם. ברגעי משבר ולחץ אפשר לייצר עבודה רציפה של 24 שעות ביממה, מסביב לשעון ומסביב לעולם. בנוסף, ישנה חשיפה לתרבויות ומנהגים שונים ומשונים. וכמובן, הדובדבן שבקצפת, סיכוי גבוה ביותר לנסיעות עסקיות למקומות אקזוטיים ברחבי הגלובוס. עד שהגיע הקורונה ואכלה את הדובדבן, אכלה גם את הקצפת, ואפילו פירור לא השאירה.

אלא שכפי שידוע לקוראות הפינה, שכפי שאין טוב בלי רע, כך גם אין תוכנה בלי באג. ובמקרה של עבודה עם קבוצות במדינות אחרות, מדובר בלא מעט באגים. ולרגל חג הפורים הממשמש ובא, נפתח בהודו.

הייתי יכול לכתוב רבות (ובטח עוד אכתוב) על הבדלי התרבות בינינו לבינם. כמו למשל על הקטע הביזארי הזה, ששם בהודו נדנוד של הראש לצדדים משמעותו כן, ואילו נדנוד של הראש כלפי מעלה ומטה משמעותו לא. הידע הזה היה יכול לחסוך לי כמה שעות טובות של תסכול של "איך זה יכול להיות שהם לא מבינים כזה דבר פשוט". או לדבר על מתודולגיות פיתוח התוכנה ההודית המכונה אצלי "שאנטִיכְנוּת". על פי שיטה זו תמיד הכל בסדר, אין בעיות ועומדים הלוח הזמנים. אחלה שיטה שבעולם.

אבל מה שבאמת הרשים אותי בעבודה עם צוותים בהודו זה האנגלית המושלמת שלהם. אפילו שייקספיר היה מקנא בהם. מישהי הסבירה לי פעם, שההודים יודעים אנגלית מצוין כי בהודו יש כל כך הרבה תתי שפות וניבים שונים, כך שגם בינם לבין עצמם הם מדברים אנגלית. זו השפה היחידה שכולם מבינים.

אה מה מה? האנגלית שלהם מושלמת, אבל המבטא מחורבן ברמות. ברגע שהם פותחים את הפה אי אפשר להבין כלום. הייתה לי פעם ישיבה טלפונית עם הודית אחת. אני זוכר את עצמי יושב מול המחשב, עוצם את העיניים וכולי מזיע מרוב מאמץ לנסות ולהבין מה לכל הרוחות היא אומרת. רגע אחד של חוסר תשומת לב, והופ איבדת את זה.

אני זוכר שאחרי כמה ימים היא תפסה אותי ב IM, וביקשה שניפגש שוב. ניסיתי לשכנע אותה שנסגור את זה ב IM או במיילים. הרגשתי שאין לי את הכוחות לעוד ישיבה בה המוח שלי עסוק ב 100% בשירותי תרגום.

חוץ בעיות המבטא, שאגב, ככל שמתקדמים מזרחה ביבשת אסיה היא הולכת ומחמירה, יש את עניין השמות. מה זה השמות האלו? מאיפה הם הביאו אותם? לפני כמה חודשים הייתי בישיבה עם עוד מִנְין הודים בערך, כולם בעלי שמות כל כך מוזרים, שלרגע חשבתי שאני בישיבה עם עשרת בני המן.

בעיה נוספת עם השמות ההודים המוזרים היא, שקשה מאוד לדעת אם מדובר בהוא או היא. ממתי "עַדִיתְיָה" זה שם של בן? מאיפה אני צריך לנחש? ומה זה "מנגיפודי"? זה הוא, או היא, או אולי בכלל מדובר בזן נכחד של דב פאנדה?

מה שעושה את הבעיה קשה יותר זו השפה האנגלית. כנראה שזו שהמציאה את השפה הזו היתה גם יו"ר הוועדה לשוויון מגדרי אי שם בתחילת ימי הביניים. אפילו הגברת מיכאלי לא מגיעה לרמה שלה. באנגלית אין שום שמץ של הבדל בין נקבה וזכר בגוף ראשון ושני. רק בגוף שלישי פתאום מופיעות מילים כמו: Her/His שיכולות לרמז על המגדר. לא שזה כזה נורא, אבל לפעמים אתה בכל זאת רוצה לדעת מול מי אתה עובד. דוגמא מדהימה ואמיתית לחלוטין בסוף הפוסט, מתחת לקו.

אבל הבעיה הכי גדולה בשמות של ההודים זה האורך שלהם. מה זה הקטע הזה? שמות של עשרים ושלושים הברות, שאין לך שום סיכוי לבטא, ובטח שלא לזכור. כמובן שלרובם יש שם קצר וקליט יותר, כי גם הם כנראה כבר לא יכלו לסבול את האורך.

כך קורה, שאת מסיימת ישיבה עם איזה שני ראג' וגם קומאר אחד, ורוצה לשלוח להם מייל. נו, לכי תמצאי עכשיו מה השם המלא שלהם. את פותחת את רשימת כל העובדים בחברה, ומגלה שיש 752 אנשים ששמם הפרטי מתחיל ב"ראג'". ולמרבה החרדה, מתברר שיש גם לא מעט כאלה שכך מתחיל שם המשפחה שלהם. זה כאילו שאצלנו יוסי היה קיצור של יוסף, או יוספסיהו או יוסיפורארוכמושרוך. אפילו ההשלמה האוטומטית של תוכנת המייל כבר לא מצליחה לאתר במי מדובר ומרימה ידיים. אגב, ממחקר קצר שערכתי עולה כי הפיצ'ר של השלמה אוטומטית של מילים, נולד מתסכול עמוק של מספר אנשי היי-טק שנמאס להם להקליד כל פעם את השמות ההודים הארוכים האלה.

נו, הפוסט שוב קצת מתארך, אז רק נזכיר שחוסר היכולת לבחור שמות נורמליים הינה בעיה חובקת עולם, ולא רק בהודו. אז הנה מספר דוגמאות בולטות

סין: איך אפשר לדעת מי זה מי, כשאי אפשר להבין אף מילה, והשמות של כולם מתחרזים, כמו: מינג, טינג או פינג (לפחות פינג עונה מהר, גם זה משהו).

פולין: לי נראה שבפולין הממשלה קבעה משהו כמו 10 או 15 שמות פרטיים וכל ההורים צריכים לבחור שם אחד מתוך הרשימה. אחרת קשה לי להסביר איך זה שכמעט כל הפולנים שעבדתי איתם הם או יאצק או מריוש. או מיכַל. ואני חשבתי שמיכל זה שם של בת.

דרום אמריקה: פה דווקא השמות בסדר, אבל יש אינפלציה. לכל אחד יש לפחות ארבעה או חמשה שמות שמתחלקים רנדומלית בין השם פרטי לשם המשפחה. עכשיו צריך לנחש איך באמת קוראים לבן אדם.

מקסיקו: טוב, מה כבר אפשר להוסיף על בן שההורים שלו קראו לו חרה. המצב כמובן רק מחמיר, כשאתה מגלה שהעבודה של חרה היא אכן חרה של עבודה. אולי צריך להמציא איזו תוכנה שתגיד להורים מה המשמעות של השם שהם בוחרים לילדים שלהם בכל מיני שפות. וזה לא רק להורים. יצא לי לעבוד עם בחורה פולניה בשם איזבלה, שהחליטה שהשם של ארוך מדי והחליפה אותו ל"עיזה".

כולם ביחד: ומה יש לומר על ישיבה בה השתתפו: אליהו ומשה מישראל, ישו ממקסיקו, מוחמד ממלזיה והארי-קרישנה מהודו? ממש ישיבה לפנתיאון. מה שכן, אחרי הישיבה הזאת הבנתי שאכן בימינו נבואה ניתנה רק לשוטים.

בקיצור, נראה שחוץ מכאן, בשום מקום בעולם לא יודעים לבחור שמות כמו שצריך. למרות שאולי, במחשבה שניה, יש מצב שבדיוק עכשיו יושב לו איזה הייטקיסט משועמם אי-שם בעמק הסיליקון, וכותב פוסט לכאורה שנון על השמות המוזרים של הישראלים? האם שירן עדיין רצה, האם מורן עדיין רוצה להמשיך לרוץ (וכאן יש גם אפשרויות יותר מעליבות…)? והאם נופר נמצאת קרוב לכאן?

ועוד לא דיברתי על איך זה לקבוע ישיבה ביחד עם הודו והחוף המערבי כשהפרש השעות ביניהם הוא שתים עשרה וחצי! ועל למה לא לספר בדיחות לאמריקאים..

אז, בינתיים בסופו של עוד יום עבודה מתיש הגעתי למסקנה שאם ככה זה לעבוד בכפר הגלובאלי, אז כבר לא בא לי…

והמהנדס החכם אומר: שלושה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו (ע"פ מדרש תנחומא, פרשת ויקהל)

---

מתחת לקו

אז הנה סיפור אמיתי לגמרי שקרה לי לפני כמה שנים. יצא לי לעבוד תקופה מסויימת עם הודי/ת אחת/ד. בהתחלה התקשרות בינינו התבססה רק על מיילים. באיזשהו שלב הסתקרנתי לדעת במי מדובר, או יותר נכון במה מדובר, אז התקשרתי. אבל גם אחרי שדיברנו חצי שעה לא הצלחתי לזהות את המגדר. הלכתי לדבר עם המנהל שלה/ו, אולי הוא ידבר עליו/ה בגוף שלישי, אבל גם נסיון זה לא עלה יפה.

בסוף לאחר כמה חודשים יצא לנו להיפגש פנים אל פנים באיזה כנס. מה אני אגיד לכם, להפתעתי הרבה, גם אחרי שנפגשנו, אני עדיין לא יודע…