#49 הכל בגלל מסמר קטן

המחיר הגדול של תיקון קטן. על פרדוקס הערימה, ומה הקשר לתיקון חצות. "אל תדאגי, זה תיקון מה זה קטן. לא יותר מכמה שורות קוד ואני מסדר את זה". "זה רק שינוי קוסמטי, הוא לא משנה שום דבר בהתנהגות של המערכת". "אני נוגעת רק באזור מאוד ספציפי של הקוד, אז אין צורך להריץ את כל הבדיקות … המשך קריאת הפוסט #49 הכל בגלל מסמר קטן

#48 הטוב, הרע ומנהל המוצר

איך מתמודדים עם שינוי של הרגע האחרון? מהם שלושת ה"עוֹדים"? על פסטה "מרובלו", ואיך מסתיימת משימת פיתוח בלתי אפשרית. זה בדרך כלל מתחיל עם שאלה תאורטית-היפוטית-טכנית-תמימה של מנהלת המוצר או הפרוייקט בסגנון: תגיד, אם היינו רוצים להוסיף איזה פיצ'ר "קטנטן" כמה זה יסבך אותך? ככה זה מתחיל. אבל מהר מאוד מתברר שהשאלה הזו היא למעשה … המשך קריאת הפוסט #48 הטוב, הרע ומנהל המוצר

#47 רואים רחוק רואים ש… כלום

על הקשר הבל-ינתק בין אסטרטגיה לטרגדיה, תפקידו האמיתי של ה"פרוסס" בחברת היי-טק, ואיך כל זה קשור ל"לכה דודי". אפצח בבדיחה: אשה נכנסת בריצה לקופת חולים ואומרת לפקיד שהיא שתתה רעל. הפקיד עונה לה שאין בעיה וקובע לה תור לרופא מומחה לרעלים לעוד חמישה שבועות. האישה צועקת "הרי אני עלולה למות עוד לפני שיגיע התור". אומר … המשך קריאת הפוסט #47 רואים רחוק רואים ש… כלום

#46 אחרי החגים

מתי שווה לקחת מצב חמור ולהפוך אותו לקטסטרופה של ממש. למה הפוסט הזה יצא פחות מוצלח, ומה גרם לי לכתוב אותו. נקודת מבט אופטימית לאלו שדוחים כל דבר – "דחיינות מובנית" (שווה לקרוא!) Photo by Gabriela Palai on Pexels.com זהו. אחרי החגים הגיע. איזה באסה. פתאום כל מה שדחינו לאחרי החגים צריך עכשיו לעשות. למי … המשך קריאת הפוסט #46 אחרי החגים

#45 ושמחת בבאגיך – על טעם ועל ריח

על איך הופכים באג לפיצ'ר, המהות האמיתית של "debug session",ומה היה לאריק איינשטיין לומר בנושא. באגים, איזה דבר נפלא. עד כמה החיים שלנו בהיי-טק היו משעממים אם לא היו באגים. הבאגים הם אלו שמביאים את רוב הכיף והעניין בעבודה. אחרת, עם מי היינו רבים ואת מי היינו מעצבנים? פיתוח תוכנה בלי באגים זה כמו ללכת … המשך קריאת הפוסט #45 ושמחת בבאגיך – על טעם ועל ריח

#44 סע לשלום חביבי, המפתחות בפנים

מה זה מסיבת חתימות? על "נוטריון דיגיטלי", איפה מבלים את זמנם מומחי אבטחת מידע, ואיך כל זה קשור ל"ויה דולורוזה". [Photo by SpaceX on Pexels.com] לפני כמה שנים הייתי צריך להחתים נוטריון על איזה מסמך משפטי. לאחר קצת בירורים מישהו היפנה אותי לנוטריון שהוא "אמנם עורך דין, אבל הוא דווקא ממש בסדר". זוכרים שבאחד הפוסטים … המשך קריאת הפוסט #44 סע לשלום חביבי, המפתחות בפנים

#43 בישיבה של מטה (או בעקבות הזמן האבוד 2)

מה זה ישיבה רקורסיבית וישיבה אקספוננציאלית, על חוק הטריוויאליות של פרקינסון, ומה קורה לבכירים מזדקנים בהיי-טק Photo by mali maeder on Pexels.com כמה ישיבות יש לנו, אפשר למות. ישיבות צוות, וישיבות של הספרינט. ישיבות של הפרוייקט ושל הארכיטקטורה וישיבות שעוברים על הבאגים וישיבות שהבאגים עוברים עלינו. אין יום בלי מינימום שתיים שלוש ישיבות ולפעמים אפילו … המשך קריאת הפוסט #43 בישיבה של מטה (או בעקבות הזמן האבוד 2)

#42 עוד תראה, עוד תראה, כמה קוד יהיה

למה גם מהמאדים עדיין נצטרך לשלוח פקס לבנק? על פיתוח בסגנון "קמפל ורוץ לרשת", ונאום הקלישאות המסורתי. Photo by Charlie Solorzano on Pexels.com בשנה הבאה נשב על המרפסת, או על הספה בסלון, או על המיטה בחדר השינה. בעצם נשב על כל דבר חוץ מהכסא במשרד. מה לעשות, זה מה יש. לעומת זאת אין הרבה דברים … המשך קריאת הפוסט #42 עוד תראה, עוד תראה, כמה קוד יהיה

#41 הקלות הבלתי נסבלת של התכנות

הידעתם שפיתוח תוכנה הוא המקצוע העתיק בעולם? למה חשוב ללכת ללמוד באוניברסיטה, ואיך נולדה המילה "לדבג". אנחנו בהיי-טק לא באמת עובדים. או יותר נכון לומר שאנחנו עובדים על כולם שאנחנו עובדים. כל מי שיש לו קצת נסיון בתכנות יודע שרק חלק קטן מהזמן אנחנו כותבים קוד. את רוב הזמן אנחנו למעשה משקיעים בלהבין למה לכל … המשך קריאת הפוסט #41 הקלות הבלתי נסבלת של התכנות

#40 אין כמו בבית?!

מי מוגדר כעובד חיוני, למה באמת התפוקה של מי שעובד מהבית עולה, ועל ההגדרה המדוייקת של "איזון בית-עבודה" זוכרים את המושג הזה "איזון בית עבודה", מעידן הטרום-קורונה? כמה בלבלו לנו את המוח שזה נורא חשוב, ושצריך למצוא גם זמן למשפחה ולתחביבים. אה, כן, וגם להספיק לישון כמה שעות. וכמובן שהעבודה שלנו דואגת לרווחת העובדים וכו' … המשך קריאת הפוסט #40 אין כמו בבית?!