
#97 אנשי השכל הישר
על הטרגדיה של נחלת הכלל, על מי נאמר במסכת אבות: "הפועלים עצלים והשכר הרבה", על פרדוקס הזמן העבוד וסוחרי העופות. פוסט פושר למדי על פשרן של פשרות.

#96 תמחה את זכר אמל"ק בתוספת "פִּרְקֵי הָדִיבָּאג"
אז מי יותר מצחיק – אני או ברקוני? על מנהל סמרטוט ומחאת ההייטקיסט הבודד ותזכורת מפוסטים ישנים על ה"מחולליישן" והבאג הפולני. והסוף המפתיע: בשביל מי אני באמת כותב את הפוסטים האלה.

#95 מאימתי מדבגין את התוכנה
שני פרקי תלמוד ממסכת ההייטק: "מאימתי מדבגין את התוכנה" ו "אלו באגין שלו ואלו חייב לשחזר". וחשיפה ראשונה של סידור ההייטק

#94 ונהפוך היא
אצלנו בהיי-טק דווקא כן כל יום פורים! קבלו פוסט מהפכני על המגדר-הניהולי, אפקט הקוברה וחוק היפוך המשימות. עוד מחשבות על "מהנדסים ממאדים ומנהלות מנוגה" ומה שביניהם. וגם על הרפורמה בהיי-טק ושתי בדיחות מוצלחות.

#93 מחאת ההייטקיסטים
האם כולם באמת שווים בפני החוק גם בהייטק? ומי נמצא מעל החוק? איך משתלבים אנשי הסתדרות הדֶּב-אוּפְּס ולבלרי הפרוסס במנגנון? והאם למערכת המשפט הפרוגרמטית באמת יש יותר מדי כח? פוסט א-פוליטי על הפרדת וערבוב רשויות בהייטק המזרח-תיכוני ועל מאבק האיתנים של ארגוני הפיתוח מול הפרודקט. וגם פסקת התגברות משלי.

#92 ה Branch הנדיב
סיפורו של Branch פיתוח שלא ידע להגיד לא. סיפור מרגש ונוגע ללב עד שחרור גירסאות. משל עם מוסר השכל שלקחו בצידו. מבוסס על סיפור ילדים ידוע.

#91 פְּסוּקוֹ שֶׁל קוֹד
"יְהִי קוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ", "קוֹד עָשׂוּ חֲכָמֵנוּ" ועוד אסופת פסוקים לקוד-רוויו ולכל עת. על תורת האבולוציה ההייטקית בשתי מילים – התחמן שורד. על מטרתו האמיתית של הקוד רוויו – הלגליזציה של ההעלבה. וגם מי אמר: "ככה לא בונים תוכנה"!

#90 פסטיבל הזמר העממי
"תשים את הזה שמה, ותביא לי את הדברים מלמטה. אה! וגם תעשה מכונה" – מכירים את רשימת המטלות הביתית העמומה? אז ככה זה גם נראה בעבודה. על העמימות לסוגיה, מניפת התירוצים ושירת הארכי-טקטורה

#89 התנועה לשחרור הגירסה
איך קרה שעברתי באדום, ואיך הסיפור הסתיים. עוד קצת על "נוהל מלפפון". ועוד הרבה על נפנופים בהייטק. לא אלמן הפרוסס – הוא זוג נשוי. פוסט בינוני ולא ארוך שעלה במוחי בעודי תקוע בין השוטר הטוב לשוטר הרע.

#88 מהנדסים ממאדים ומנהלות מנוגה
אשה אחת אומרת לחברה שלה: "יש לי בעיה. לבעלי יש יום הולדת ואני לא יודעת מה לקנות לו מתנה, לא חסר לי שום דבר". ככה מתחיל הפוסט הכמעט פוליטיקלי-קורקט, על האקסיומה הניהולית הבסיסית ועל מערכת היחסים בין המנהלים לעובדיהם. וגם הכרזה לכל בָּאֵי הבלוג.
טוען…
משהו השתבש. יש לרענן את העמוד ו/או לנסות שוב.