#31 לורם איפסום – אם לא תקרא איך תדע?

הבטחתי לסיים את המסמך ולשלוח אותו עד סוף היום. אז הבטחתי, אז מה? או כמו שאמר לוי אשכול: הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים. מה כבר יעשו לי אם אני לא אשלח את המסמך? הרי לא יפטרו אותי בגלל זה. אז יהיה קצת לא נעים ונעבור הלאה. במקום זה אפשר להספיק עוד פרק או שניים, או … המשך קריאת הפוסט #31 לורם איפסום – אם לא תקרא איך תדע?

#30 מועדים לשמחה (או: ככה לא בונים תוכנה)

תפס אותי מישהו במסדרון ואמר שהפוסטים האחרונים היו לא מי יודע מה. אמרתי לו שגם אני נורא אוהב אותו ובשקט הוספתי "שתחנק". אפשר לחשוב שהבדיחות שלו יותר טובות משלי. אחרי שנרגעתי (האמת שלא נרגעתי עד עכשיו, אבל נגיד שנרגעתי) חשבתי לעצמי, בשביל מה בעצם הוא אמר לי את זה? מה יצא לו מזה? אז זהו … המשך קריאת הפוסט #30 מועדים לשמחה (או: ככה לא בונים תוכנה)

#29 כנגד ארבעה מתכנתים

אחד השלבים החשובים ביותר, שלא לומר האהובים ביותר, בתהליך פיתוח תוכנה הוא ה code review. לטובת הקוראים שאינם בקיאים ברזי ההיי-טק, רק אומר שה Code review דומה מאוד לתצוגת אופנה. אבל במקום נשים יפות לבושות במודה האחרונה שמוקפות בצלמים נלהבים, ב Code-review מדובר במישהו מהצוות שחושף את הקוד האחרון כשהוא מוקף באוסף של אנשים משועממים … המשך קריאת הפוסט #29 כנגד ארבעה מתכנתים

#28 כך עושים כולם

בכל פעם שמגיעה התקופה הזו שלפני פסח, כשכולם מנקים כמו מטורפים, מתעוררות בי מחשבות נוגות על עולם בדיקות התוכנה. אני לא בטוח למה, אבל כל הנקיונות האלה שלא באמת מוצאים שום חמץ, לפחות לא חמץ כזה שלא ידענו שהוא כבר שם, ושלא באמת ברור למה צריך לנקות גם מתחת למיטה שאף אחד לא הזיז מאז … המשך קריאת הפוסט #28 כך עושים כולם

#27 רבותיי ההיסטוריה חוזרת

נוסטלגיה. איזה כיף זה להעלות זכרונות, להתרפק על רגעים של הנאות מהעבר, נכון? לא רק עם המשפחה ועם החברים. גם בעבודה ישנן הפוגות קצרות כאלו בהם יושבים החבר'ה הקצת יותר ותיקים ומעלים זכרונות מזמנים עברו, מעבירים סיפורי גבורה ומורשת קרב לדור הצעיר. איך עבדנו כמה שבועות כמו חמורים על הגירסה ההיא, ואיך נשארנו עד ארבע … המשך קריאת הפוסט #27 רבותיי ההיסטוריה חוזרת

#26 הנעלבים ואינם עולבים

את הפוסט הזה אני כותב אחרי הפסקה ארוכה בגלל שנעלבתי. וממה נעלבתי? שלא הזמינו אותי לישיבה. אתם ודאי אומרים לעצמכם: ביג דיל! מה יש כאן להיעלב? אני מניח שרוב הקוראים אפילו היו שמחים לותר על כמה ישיבות. אז מה הסיפור? באחד הפוסטים הראשונים שפרסמתי כתבתי את הגיגיי השנונים על תפקיד הארכיטקט. באותו פוסט התמקדתי בעיקר … המשך קריאת הפוסט #26 הנעלבים ואינם עולבים

#25 קו פרשת המים

ישראל מתייבשת. כך לפחות טוענים התשדירים ברדיו. ואני מרגיש חובה לחשוף מעל במה זו את חלקי במשבר המים המתמשך במדינה. כן, גם אני מאלו שלוקח להם המון זמן במקלחת עד שהם מצליחים לכוון את המים לטמפרטורה הנכונה, ובינתיים עשרות ליטרים של מים הולכים לאיבוד. אני מניח שאתם מכירים את התופעה. ולמה אני מעלה את זה … המשך קריאת הפוסט #25 קו פרשת המים

#24 אמא יש רק אחת

חזרתי. רבים שאלו אותי לאן נעלמתי בשבועות האחרונים. היו סיבות רבות להפסקה, אבל שתיים מהן היו בולטות במיוחד. הסיבה הראשונה להפסקה היא התופעה המכונה "עבודה". כלומר פתאום התברר לי שאני צריך גם לעבוד, ואי אפשר רק לכתוב פוסטים כל הזמן. והסיבה השניה היא אמא שלי. אחרי הפרסום הנרחב של חלק מהפוסטים שלי, אמא שלי התחילה … המשך קריאת הפוסט #24 אמא יש רק אחת

#23 באנו חושך לגרש

תחרות זה דבר נהדר, במיוחד אם אתה מנצח. אני מאוד אוהב תחרויות שבהן אני מנצח. עולם ההיי-טק בנוי על תחרות. תחרות בין חברות, תחרות בין חטיבות שונות באותה חברה ואפילו תחרות בין חברי אותו הצוות. אלא שלעיתים התחרות ממש הופכת למלחמת בני אור בני חושך. כל העבודה השוטפת נעצרת, וכל הצוות/חטיבה/חברה מתמקדים בלהראות עד כמה אנחנו … המשך קריאת הפוסט #23 באנו חושך לגרש

#22 שבת אחים גם יחד

כל מי שעובד בחברת היי טק יותר משבוע מכיר את המושג של ישיבת צוות. ישיבת צוות זה הזמן שבו ראש הצוות/המנהל מדבר במשך שעה בערך, כאשר שאר חברי הצוות משתעממים עד מוות. העובדים המנוסים יותר, שכבר לא מפחדים מראש הצוות או המנהל באים עם המחשב ומנצלים את הזמן לחקור או לתקן עוד איזה באג, או סתם … המשך קריאת הפוסט #22 שבת אחים גם יחד