#27 רבותיי ההיסטוריה חוזרת

נוסטלגיה. איזה כיף זה להעלות זכרונות, להתרפק על רגעים של הנאות מהעבר, נכון? לא רק עם המשפחה ועם החברים. גם בעבודה ישנן הפוגות קצרות כאלו בהם יושבים החבר'ה הקצת יותר ותיקים ומעלים זכרונות מזמנים עברו, מעבירים סיפורי גבורה ומורשת קרב לדור הצעיר. איך עבדנו כמה שבועות כמו חמורים על הגירסה ההיא, ואיך נשארנו עד ארבע … המשך קריאת הפוסט #27 רבותיי ההיסטוריה חוזרת

#26 הנעלבים ואינם עולבים

את הפוסט הזה אני כותב אחרי הפסקה ארוכה בגלל שנעלבתי. וממה נעלבתי? שלא הזמינו אותי לישיבה. אתם ודאי אומרים לעצמכם: ביג דיל! מה יש כאן להיעלב? אני מניח שרוב הקוראים אפילו היו שמחים לותר על כמה ישיבות. אז מה הסיפור? באחד הפוסטים הראשונים שפרסמתי כתבתי את הגיגיי השנונים על תפקיד הארכיטקט. באותו פוסט התמקדתי בעיקר … המשך קריאת הפוסט #26 הנעלבים ואינם עולבים

#25 קו פרשת המים

ישראל מתייבשת. כך לפחות טוענים התשדירים ברדיו. ואני מרגיש חובה לחשוף מעל במה זו את חלקי במשבר המים המתמשך במדינה. כן, גם אני מאלו שלוקח להם המון זמן במקלחת עד שהם מצליחים לכוון את המים לטמפרטורה הנכונה, ובינתיים עשרות ליטרים של מים הולכים לאיבוד. אני מניח שאתם מכירים את התופעה. ולמה אני מעלה את זה … המשך קריאת הפוסט #25 קו פרשת המים

#24 אמא יש רק אחת

חזרתי. רבים שאלו אותי לאן נעלמתי בשבועות האחרונים. היו סיבות רבות להפסקה, אבל שתיים מהן היו בולטות במיוחד. הסיבה הראשונה להפסקה היא התופעה המכונה "עבודה". כלומר פתאום התברר לי שאני צריך גם לעבוד, ואי אפשר רק לכתוב פוסטים כל הזמן. והסיבה השניה היא אמא שלי. אחרי הפרסום הנרחב של חלק מהפוסטים שלי, אמא שלי התחילה … המשך קריאת הפוסט #24 אמא יש רק אחת

#23 באנו חושך לגרש

תחרות זה דבר נהדר, במיוחד אם אתה מנצח. אני מאוד אוהב תחרויות שבהן אני מנצח. עולם ההיי-טק בנוי על תחרות. תחרות בין חברות, תחרות בין חטיבות שונות באותה חברה ואפילו תחרות בין חברי אותו הצוות. אלא שלעיתים התחרות ממש הופכת למלחמת בני אור בני חושך. כל העבודה השוטפת נעצרת, וכל הצוות/חטיבה/חברה מתמקדים בלהראות עד כמה אנחנו … המשך קריאת הפוסט #23 באנו חושך לגרש

#22 שבת אחים גם יחד

כל מי שעובד בחברת היי טק יותר משבוע מכיר את המושג של ישיבת צוות. ישיבת צוות זה הזמן שבו ראש הצוות/המנהל מדבר במשך שעה בערך, כאשר שאר חברי הצוות משתעממים עד מוות. העובדים המנוסים יותר, שכבר לא מפחדים מראש הצוות או המנהל באים עם המחשב ומנצלים את הזמן לחקור או לתקן עוד איזה באג, או סתם … המשך קריאת הפוסט #22 שבת אחים גם יחד

#21 חזון אחרית הימים

משפט ידוע אומר שפסימיסט הוא אופטימיסט עם ניסיון. אז לפי רמת הפסימיות שלי, נראה שיש לי המון ניסיון. בעיקר ניסיון לגבי "חזונות" למיניהם ותוכניות לטווח ארוך. זה לא שאני נגד חזון. חזון זה דבר טוב, זה חשוב, זה אפילו בריא. בלי חזון כנראה שלא היינו פה, ואני בכלל לא הייתי כותב את הבלוג הזה (מה … המשך קריאת הפוסט #21 חזון אחרית הימים

#20 הכה את המומחה

סייבר. פרצות אבטחה. ביטקוין. תולעים. איזה כיף לכתוב את המילים האלה, זה גורם לך להרגיש בעניינים, מעודכן, ממש אחד שיודע. בזמן האחרון כולם קוראים על סייבר, שומעים על סייבר, מדברים סייבר. לא סתם מדברים, כולם נהיו מומחים לסייבר. ילדים בכיתה א' כבר הולכים לחוג סייבר אחרי הצהרים, והחלום של כל אמא יהודיה הוא שהבן שלה … המשך קריאת הפוסט #20 הכה את המומחה

#19 השד הדמוגרפי

זה כמעט תמיד מגיע בהפתעה. במייל שמתקבל באמצע הלילה, או בשיחת טלפון מהמנהלת הבכירה כשאתה עוד תקוע בפקק בדרך לעבודה: "שבוע הבא מגיע הסמנכ"ל מארצות הברית, צריך לארגן דמו", או "יש פגישה עם הלקוח, תהיה מוכן עם איזה דמו או משהו למחר?". ברגע שמילת הקוד "דמו" יצאה מפי הגבורה, או במקרה דנן מפי המנהלת הגיבורה, … המשך קריאת הפוסט #19 השד הדמוגרפי

#18 מי הזיז את העכבר שלי?

זה קורה בדרך כלל לאחר מספר ימי העדרות רצופים מהעבודה, זה יכול להיות בגלל חופשה, מחלה או נסיעה עסקית. אתה חוזר לעבודה עם חיוך, מופתע לגלות שאפילו קצת התגעגעת ומחליף כמה דאחקות עם החבר'ה בפינת קפה. אתה נכנס למשרד או לקוביה מוריד את התיק, תוקע את הלפטופ ב Docking מדליק את המחשב ו... אין עכבר. כף … המשך קריאת הפוסט #18 מי הזיז את העכבר שלי?