#122 נקודה אדומה – משל איטרטיבי על עדכון תוכנה קריטי

מתי מותר ואף צריך לעבור על הכלל השני של התכנות ההישרדותי "עובד? אל תיגע!" והאם זה בבחינת ידבג ובל יעבוד. על שדה זבשמ"א שכשל, לפטופ חלזוני ומיקומה הפינתי של גזרת "עוטף שעון". ושאלת השאלות: האם מה שטוב בשביל מחשבנו, טוב בשביל המדינה? סיפור אסקיפיסטי בארבע מערכות.

הקדמה

הכל התחיל עם נקודה אדומה קטנה שהבחנתי בה לפתע בצד ימין למטה של המחשב. כזאת שבקושי שמים לב אליה, ויש נטייה להתעלם ממנה התעלמות גורפת, משל היתה כמין באג טורדני וספורדי שפתח איש בדיקות מוזר.

ככה זה נראה:

מכירות? נקודה אדומה קטנה ותמימה שעמדה ולא שאלה כלום.

הנקודה אמנם לא שאלה כלום, אבל גם לא הלכה לשום מקום. פשוט עמדה לה בפינה והתנקדה לה, ואני המשכתי בהתעלמותי הגורפת. ליתר בטחון הפעלתי את שדה הזבשמ"א (זו בעיה של מישהו אחר, לאלו מבין הקוראים שמתעצלים ללחוץ על לינקים שאני ממש טורח לפזר), בתקווה שהוא יעבוד כאן. נקטתי בתמרון הידוע של "אני לא הפרעתי לך, את אל תפריעי לי", וחזרתי לעשות קולות של קומפילציה במסגרת תפקידי בתאטרון הפרודוקטיביות בו אני חבר מזה שנים רבות.

מערכה ראשונה

ואז, כבאג ביום פרודקשן, פתאום זה קפץ:

"הארגון שלך דורש הפעלה מחדש של המכשיר שלך". מה קרה? מלחמה? טוב אז אולי באמת יש מלחמה, אבל לא בטוח שמה שיעזור לנו לנצח זה אם אני אעשה ריסטארט למחשב שלי.

וחוץ מזה מה הלחץ? הרי על פני השטח הכל מתנהל כרגיל. בטימס כולם עושים מיטינגס מיותרים, המיילים מלאים מלל לא ברור, והקוד ממשיך לא להתקמפל. מה שקוראים: business ass usual.

אז תרגיעו. יש מצב שבכלל לא צריך לעשות כלום ותוך יום-יומיים האדמונית-אדמונית הזו הולכת לה לרעות במחשבי-זרים. ולכן אני ממשיך בשלי והנקודה ממשיכה להתנקד. מבחינתי זה סבבה. כל עוד זה רק שם בפינה הימנית התחתונה של המחשב, בגזרת עוטף השעון, זה לא באמת מפריע. אפשר להמשיך ככה ספרינטים.

מערכה שנייה

למחרת בבוקר, איך שהדלקתי את חילזון העבודה שלי (כך אני מכנה את לפטופי האומלל. סוס עבודה הוא בטח לא. הוא אולי יכול להיחשב לחמוֹר מצד העקשנות שבו, אבל מבחינת מהירות העבודה והביצועים, ללא ספק חילזון) זה מה שראיתי:

אז נראה ששדה הזבשמ"א לא ממש עבד, כנראה בגלל שזו בעיה אמיתית, וככל הנראה בעיה אמיתית שלי. ויתרה מזאת, הבעיה הלכה והחמירה והתפשטה מגזרת עוטף השעון יותר ויותר אל מרכז המחשב.

ובכלל, מי זה הארגון הזה? ומה הוא בא ככה בדרישות ואולטימטומים מטומטמים שכאלה. ועוד למה הם קוראים לעצמם "הארגון שלי"? מה זו העמימות הזו? מה זה פה חברת היי-טק או ארגון טרור. תביאו שמות.

אבל אחרי כמה דקות נרגעתי. הרי העסק עדיין מתפקד פחות או יותר. אז לחצתי שוב על ה"תזכיר לי מאוחר יותר", בתקווה שגם אני וגם הארגון בעל הדרישות נשכח מכל העניין, לפחות עד הסבב הבא.

מערכה שלישית

כשכבר חשבתי שכל העסק מאחורי ונמנמתי לי בנחת בעוד ישיבת ארכי-טקטורה משמימה ששוב הסתיימה בתוצאה הידועה מראש של ישיבה בארבעה נעלבים, פתאום יצא המרצע מן הפאץ', והסבב הבא התגשם למול עיני באופן המזעזע הבא:

הפעם ה"ארגון" נקט באסטרטגיה מרתקת. הוא טוען לבעלות רק על חלק מהנכסים הקונפיגורבילים של החילזון, כלומר הלפטופ שלי. ואף מפרט דרישות ספציפיות שאני מחויב להיענות להן.

מה אומר ומה אמרג'ג'. לא איש מלחמות אנוכי, ולא בעל אינטגרציות. בתוך עמי אני יושב, ובתוך מחשבי אני מקודד (או לפחות זה מה אני מספר שאני עושה). אך גם לא פרייאר אנוכי. לא בא לי טוב עכשיו כל הריסטארט הזה. יש יותר מדי דברים פתוחים. אז שיואיל בטובו הארגון החשאי, להמתין בצד. וכשאני אתפנה מעיסוקי החשובים הכוללים מיילים מיותרים להחריד וגם ויכוחים ברומו של פרוגרם על רפורמות בקוד, אולי אז אתפנה לשטויות. וכדאי לו מאוד לחלון הזה להיעלם ממרכז המסך. הוא מוזמן להמשיך ולהציק לו שם בגזרת עוטף השעון. רחוק מהעין, רחוק מהלב ובעיקר רחוק מהפוינטר של העכבר.

מערכה רביעית

הזזתי את החלון לגזרת העוטף, שכן כבר לא היה ניתן לסגור אותו או לדחות אותו בקש (או בקאש), והמשכתי להתעלם תוך שאני מתכונן לישיבה סופר חשובה, בה אני מתכנן להציג קבל עם וחברה את הארכי-טקטורה החדשה והמופלאה מבית היוצר שלי. ארכי-טקטורה שתבטיח לכל קבוצות הפיתוח שעות, אם לא שבועות של קידוד ודיבוג. עם דיאגרמות בשלל צבעים וחיצים, בסגנון: צעד קטן לארכי-טקטורה, ואינסוף צעדים בפרוגרמה.

ובאמצע הישיבה, תוך כדי שאני מתפייט לי בצניעות אופיינית על פאר יצירתי, וכולם חוגגים יחד איתי את שמחת התוכנה קפץ הדבר הזה:

לחיצות על ה"סנוז" לא ממש עזרו. גם שרשרת התעטשויות כלל לא וירטואליות שתקפה אותי מגודל המבוכה לא עזרה. ולמרבה הפאדיחה, מישהי הקליטה את הישיבה, ככה שגם ניתן לראות את כל הקטסטרופה בשידור חוזר.

התחלתי ולכן אסיים

למי מן הקוראות (והקוראים) שהגיעו עד לכאן, קודם כל שכוייח גדול. כן אני בהחלט מודע לאורך הפוסטים ולקוצר הסבלנות, בשביל המצאתי את הפסוקו-של-קוד. כאן זה למזוכיסטים, או לכאלה שאין להם כח לעבוד ומצאו עוד דרך להעביר עוד כמה דקות, במשהו שכאילו קשור לעבודה.

בכל אופן אני מניח שכבר הבנתן שני דברים. הראשון הוא שאין מדובר במשל, אלא בסיפור אמיתי לגמרי, שאירע עימדי ועם הלפטופ החלזוני שלי ממש בשבועות האחרונים. זה קצת שינה לי את תפיסת עולמי, שגרסה את הכלל השני של התיכנות ההישרדותי – "עובד – אל תיגע" והמשכו הפחות ידוע "לא עובד – גם אל תיגע". רק לאחרונה הבנתי שיש גם חלק שלישי לכלל זה "אבל אם זה ממש, ממש לא עובד – תיגע". ולא סתם תיגע. אלא תיכנס בכל הכח, ואם צריך, אז להרוס הכל ולבנות מחדש. רי-פקטורינג עצבני. יעלה כמה שיעלה. והדבר בנפשנו ובנפש תוכנתנו, בבחינת "ידבג ובל יעבוד".

והדבר השני שבוודאי הבנתן הוא, שלמרות שהסיפור אמיתי להחריד, אולי הוא בכל זאת גם משל מחריד לא פחות. את הנמשל אשאיר לכן.

והמהנדס החכם אומר: ומה שטוב למחשבנו, טוב בשביל המדינה.

---

מתחת לקו:

כמובן שהסיפור לא הסתיים בזאת. לא עברו שלושה ימים והדבר שלמטה קפץ (שימו לב שהפעם הוא כבר מזהיר מראש שזה ייקח שעות. שעות!!!). כנראה שזהו גורלנו וגורל מחשבנו החלזוני. על עדכונך תחיה ולנצח תאכל ריסטארטים.

Image by Barbara Jackson from Pixabay