#163 עוד יותר קוד, ועוד יותר קוד…

איך מדבגים מכונת קפה? על "עולם שכולו קוד", והאיש הכי חשוב בהיי-טק, ולמה הקוד תמיד גדל? החלק השלישי בטרילוגיית הקפה – טרגדיה של טעויות.

אז עכשיו המכונת קפה לא עובדת.

עד שלקחו והחזירו ושיגעו אותנו, עכשיו היא לא עובדת. טוב לא בדיוק לא עובדת. היא כן עובדת, או לפחות עושה קולות של עובדת, ובעיקר עסוקה בלהשפריץ קצף של חלב לכל עבר.

לאחר סיור ורטיקלי בכל קומות הבניין, נמצא כי אף מכונת קפה אינה עובדת כמו שצריך. אצל אחת הקפה לא חם, בשנייה הקפה חלש מדי, זו משפריצה חלב, וזו לא מוציאה חלב בכלל, וכאלה.

ואז הגיע האיש הכי חשוב בחברה, בעל התפקיד הקריטי אשר בלעדיו שום פרוגרמה אינה יכולה להתקדם – האיש של המכונות קפה.

לא יודע אם גם אצלכם יש את הפונקציה הזו, אבל אצלנו יש מישהו שכל תפקידו הוא לטפל וללטף ולפנק את המכונות קפה, וגם לדבג אותן בשעת הדחק. אכן תפקיד ראשון במעלה, למרות שקצת משעמם.

בקיצור, כאיש היי-טק רב ניסיון, איך שהוא שמע את תלונות הלקוח – כלומר אני, הוא מיד נקט בצעדים הנדרשים – כלומר פתח בשרשרת התחמקויות כמיטב המסורת של "המדריך המעשי להתחמקות מטיפול בבאגים". זה לא אני, זה הפרודקט, זה התשתיות של הצנרת. ממש מניפת תירוצים שלמה.

קומפליפיקציה

עם תום שלב ההתחמקויות, הוא עבר לטקס הדיבוג המרכזי. והנה, הפלא ופלא, הוא לחץ על כמה כפתורים במסך מגע, הכניס איזה סיסמה, ולפתע מסכים על מסכים של קונפיגורציות ותצורות ואון/אוף ושלל כפתורים שלא היו מביישים אף חבר הסתדרות דֶב-אוּפְּס סטנדרטי.

תוך כדי דיבוג, האיש החשוב התלונן בפני על כמה המכונות האלה נהיו מסובכות ומשוכללות ומתוחכמות, עד שמרוב פיצ'רים לא רואים את הקפה. או שרואים אותו אחרי המון זמן, וגם אז זה לא מה שרצית, וזה גם לא טעים.

ואני אמרתי לו: וולקום-טו-דה-קלאב. הרי זו תופעה הייטקיסטית ידועה, הנטייה לשכלל ולסבך ולשסבך(?) את הקוד של התוכנה "עד בלי באג".

והכי מעצבן זה שמסבכים את הקוד לכאורה בשביל לפשט, מה שנקרא באנו לפשט ונמצאנו מסבכים. ההגדרה הרשמית לתהליך הפְּרֶה-קטסטרופלי הנ"ל היא קומפליפקציה (יעויין שם), או בעברית תקנית: פשטויות – הֶלְחֵם של פשטות ושטויות.

עוד זה מדבג וזה באג

לאחר שהתייאשתי מלזכות במנת הקפאין שלי, חזרתי לשחק את תפקידי כארכי-טקט מצוי בתיאטרון הפרודוקטיביות. והנה פתחו עלי באג, שבאחד מכתבי הקוד-אש שלי כתוב משהו שלא תואם את המימוש.

הופתעתי. ראשית הופתעתי מעצם העובדה שמישהו בכלל טורח לקרוא את השטויות שאני כותב. ושנית שהג'וניורית התמימה ציפתה שהמסמך יתאר את התוכנה באופן מדוייק, או לפחות בערך. נראה לך?

בכל אופן, ניסיתי לעזור לעלמה במצוקה ולהבין מהיכן באה לעולם שטות זו. לאחר דיבוג קל, הבנתי שמקור הטעות הוא שאני פשוט פספסתי את החלק האחרון של הפונקציה שמממשת את האלגוריתם הזוועתי.

עולם שכולו קוד

מה לעשות שכשהתחלנו את הפרוייקט כל האלגוריתם היה כתוב במאה שורות קוד בפונקציה אחת, ועכשיו – עולם שכולו קוד. ממש "מה רבו קבציך". מה שהחל כחישובון קליל הפך למפלצת קוד רב ממדית, עם מודל מאתיים ושבע השכבות, מיקרו סרביסים, מאקרו סרביסים ואבסטרקציות לאינ-ספור. ואני, אנה אני באג!

עוד יותר קוד ועוד יותר קוד

הכלל השלישי של התכנות ההישרדותי גורס כי הקוד תמיד הולך ומסתבך. תמיד גדל, כמו הכלל השני של התרמודינמיקה: במערכת סגורה הבלאגן – כלומר הקוד – תמיד גדל.

אפשר לכנות זאת בשמות רבים, וזה בדיוק מה שאני עושה: ספגטיפיקציה, דו תסבוכת התוכנה, קללת הגנריות ועוד.

אבל כל התופעות האלה גורמות לתוצאה אחת זהה: שתמיד יהיה לי עוד יותר קוד.

לפחות עכשיו יש קפה (לפעמים) בזמן שמדבגים, גם זה משהו.

והמהנדס החכם אומר: והמרג' יסתבך תמיד דופק אותי, ותמיד יהיה לי באג בקוד; ועוד יותר קוד, ועוד יותר קוד ותמיד יהיה לי באג בקוד.