#164 יחס הזהב

לְמה אני שואף בעבודה? על עיקרון הפעולה המינימלית ותופעת התמורה הפוחתת. פוסט שמתחיל ציני ומסתיים רציני על הדברים החשובים בחיים.

למה אני לא עובר לאנבידיה?

או לאיזה חברה אחרת בעלת עתיד מלא ניסים ונפלאות והווה עתיר מזומנים ואופציות?

באמת למה? בגלל יחס הזהב.

עיקרון הפעולה המינימלית

לא, אני לא מדבר על יחס הזהב המתמטי, שקודו במקומו מונח.

אבל, אנוכי, הקטון שבמתכנתי ישראל, באתי לדבר על יחס אחר לגמרי. היחס בין התמורה לתפוקה, או במילים פשוטות על היחס בין כמה שאני מקבל לבין כמה שאני נותן.

בקיצור, על העובדה שאני רוצה לעבוד כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר. כן, כן! פה קבור המרג'. אני מודיע קָבַל עם וחברה, שיצר הבאג השתלט עלי, ואני רוצה לקיים את דברי ראשוני ההיי-טק: עבוד מעט והרווח הרבה. ובלשון הקוד-אש של התיכנות ההישרדותי קראתי לזה – עיקרון הפעולה המינימלית.

הנוסחה הבסיסית לחישוב הפעולה המינימלית הוא פשוט: כמה את מרוויחה לחלק לכמה את צריכה להשקיע בעבודה. והמטרה כמובן היא שהתוצאה של פעולת החילוק הנ"ל תהיה כמה שיותר גבוהה. זהו יחס הזהב שלי.

השאיפה להתקדם

כמו רבים אחרים, גם אני שואף להתקדם. אך בניגוד לרבים אחרים בעלי שאיפות התקדמות בפן הניהולי, הטכנולוגי או הארכי-טקטוני, השאיפה שלי היא שיחס הזהב שלי ישאף לאינסוף.

ואני בהחלט מתקדם בשאיפתי הנלוזה הנ"ל. לא שהמשכורת עולה באופן אקספוננציאלי, ואפילו לא לינארי (האמת, פשוט אומרים תודה שהיא לא יורדת…). אבל קצב הירידה בכמות ההשקעה, באיכות העבודה ובתפוקות הרבה יותר גבוה, כך שיחס הזהב שלי בהחלט מרקיע שחקים, ובתקופות מסויימות אפילו שואף לאינסוף!!

תופעת התמורה הפוחתת

חכמי תוכנת הנסתר הפרוגרמטית, ברובם ארכי-טקטים מצויים המסתיידים לאיטם בין מסמכים לדיאגרמות שכוחות-מרג', יודעים טוב מאוד על מה אני מדבר. זוהי תופעת התמורה הפוחתת:

"ככל שהותק בעבודה עולה כך התמורה שמתקבלת מהעובד נמוכה יותר"

או במילים אחרות: המוטיבציה לייצר תפוקות עבודה עומדת ביחס לינארי הפוך לוותק במקום העבודה. אגב, תופעת לוואי מרתקת היא העובדה הפרדוקסלית שלמרות שהתפוקה יורדת המשכורת ממשיכה לעלות. מה שמכונה בז'רגון ההישרדותי: "פרדוקס התגמול ההופכי".

אני מניח שעכשיו כבר יצא המרצע מן הפאץ'. עכשיו כבר ברור למה אני לא עובר לאנבידיה. אמנם מן הסתם התנאים שם יותר טובים ואני אקבל יותר. אבל שם, ככל הנראה, אני גם אצטרך להשקיע ולעבוד הרבה יותר קשה (בעצם, לעבוד בכלל). ואז מה הועילו חכמים בקימפולם?

יחס הזהב האמיתי

אלו מן הקוראים ששרדו עד שורות אלו (שכוייח, אתם באחוזון העליון) בוודאי אומרים לעצמם – הוא לא רציני. הוא סתם אומר את זה.

נו, מה אומר ומה אמרג'ג'. בערך. יש מצב שאני קצת מגזים פה ושם, לתפארת המליצה והלייקים (שלא באים). אבל זו בדיוק הנקודה שלי.

נראה לכם שבמקום עבודה חדש יכולתי להרשות לעצמי לכתוב שטויות כאלה? אולי

נראה לכם שבמקום עבודה חדש ירשו לי לא לדלוור שום דבר מועיל במהלך שלושה חודשים? בקושי.

נראה לכם שאני אמצא עוד מקום שכיף לי לבוא אליו כל יום? בטוח שלא.

אז למה אני לא עובר לאנבידיה? בגלל יחס הזהב האמיתי.

מסתבר שיש דבר כזה שנקרא גם "יחס הכסף", אבל אך אחד לא שמע עליו. וזה די ברור. כי במקום שמתייחסים אליך כמו זהב, היחס של הכסף קצת פחות חשוב.

אה, ויש עוד סיבה – הם בכלל לא רצו אותי. אבל על זה בפוסט הבא.

והמהנדס החכם אומר: אין אדם כותב תוכנה אלא במקום שליבו חפץ (ע"פ מסכת עבודה זרה יט.)

[הציור, מעשה ידי הגבינה, הוא תוצאה של הפרומפט המופלא: צייר לי את המושג איזון בית-עבודה]