פָּרָשַׁיְיטֶק – דבר תוכנה לפרשת וישלח

לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן

סַייְבֶּר פֶּרפֵקְצְיוֹנָלִיזְם

השלמות מושגת לא כאשר אין מה להוסיף, אלא כאשר אין מה לגרוע, אמר "בעל המחבר" של הספר הנודע הנסיך הקטן – אנטואן דה סנט-אכזופרי. וזה אחד ההבדלים הגדולים בין יעקב אבינו לאחיו התאום, עשו.

מי שלוקה בהפרעה הטורדנית-כפייתית הזו, הסייבר-פרפקציונליזם, תמיד סובל ותמיד מאחר. הוא תמיד רוצה שיהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ומה שיוצא לו זה רק עוד יותר קוד ועוד יותר קוד מסובך.

צריך לדעת מתי לעצור, להבין שמה שיש עכשיו זה מצוין ולא חייב להיות מושלם.

הפרשה חושפת בפנינו את הבדלי הגישות בין האחים. כאשר יעקב אבינו שולח מתנות לאחיו, הוא אומר שאין לו בהן צורך כי "יש לי רב", כלומר יש לי כבר הרבה. אבל יעקב אבינו אומר "וכי יש לי כל".

ליעקב אבינו לא חסר דבר. איזהו עשיר השמח בחלקו. ואילו לעשו, למרות שיש לו הרבה, מבחינתו זה עדיין לו הכל, הוא רוצה עוד. ואכן לבסוף הוא גם מתרצה ולוקח את המתנות שיעקב אבינו שלח לו.

ומעשה אבות סימן למתכנתים. מי שלא יודע להסתפק, וטוען כל הזמן יש לי "רב" אבל עדיין אין לי "כל", בסוף יגלה שיש לו באג ואין לו קוד.

שבת שלום

אחרי שכתבתי את הדברים חשבתי שראוי לציין עוד נקודה חשובה. למרות שיעקב אבינו שמח בחלקו, אין זה אומר שהוא קופא על השמרים, יושב תחת גפנו ותחת תוכנתו. זו אינה הגישה הנכונה. עצם העובדה ששמחים עם מה שיש, אין זה אומר שלא צריכים לשאוף לעוד. נראה לי שההבדל הוא האם השאיפה היא כמותית, כמו של עשו – עוד כסף, עוד כוח, עוד קוד יותר מושלם שאפשר יהיה להשוויץ בו. או אם השאיפה היא איכותית – כמו של יעקב אבינו, להכיר עוד טכנולוגיות, לפתח פיצ'רים חדשים או אפילו לשפר את הקוד הקיים, אבל לא מתוך לחץ או קנאה. אלא בגלל שאפשר וכדאי.

ועוד הערה קטנה – את ה"פרשייטק"-ים האלה פרסמתי עד עכשיו רק ברשתות האנטי-חברתיות, אבל התברר לי שישנם רבים (לפחות שלושה…) מקוראות וקוראי הפינה שאינם שולטים ברזי הרשתות הנ"ל, ולכן החלטתי לפרסם גם בפינה, כדי שגם קוראי המיילים יוכלו להנות.