לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
אֶת בָּאגַּי אָנוֹכִי מְבַקֵּשׁ
יוסף היזם, יוסף הקו-פאונדר הגדול, יוסף הצדיק. איש עם חזון, עם חלום, שגם הצליח להגשים אותו.
אבל בדרך הוא איבד את האחים שלו.
יוסף היה שקוע כולו בלחשוב איך לרוץ קדימה עם החזון, ואולי שכח את חבריו לצוות – את אחיו. שעדיין מדבגים את בעיות ההווה.
בעוד הם שקועים עד צוואר עם הפרוייקט הנוכחי, פתאום הוא בא עם איזו טכנולוגיה חדשה ולא מוכרת – חלומות. ולא סתם חלומות, אלא כאלו שמנבאים את העתיד. איזה מין פטנט לא מוכח ורעיון שלא ברור איך ניתן לממש אותו. קשה לבנות תוכנית עסקית ככה, אז פלא שלא האמינו לו?
ופה אולי יוסף עשה טעות מסויימת, הוא ניסה לרוץ לבד. התעלם מההווה והתמקד רק בעתיד. אם רק היה מארגן איזה מיט-אפ או שניים עם כל המשפחה. להסביר את הרעיון, את התשתית הטכנולוגית, ובעיקר כמה כולם ירוויחו מזה. אז הכל היה נראה אחרת.
אבל כאשר לא משתפים ומנסים להרים לבד סטארט-אפ חדשני בלי לערב את השותפים הקרובים ואת המשקיעים – זה לא ילך.
נראה שגם יוסף הבין את זה. איך הוא אומר למלאך גבריאל כשהוא לא מוצא את האחים? – "את באגי אנוכי מבקש". הוא מנסה לתקן את הטעויות שלו, לא להתרחק מהשותפים הטבעיים, ולהשתתף איתם גם בקשיים הנוכחיים, לדבג איתם את ההווה לפני שעוברים לבנות את העתיד.
ולכן הוא ממשיך "הגידה נא לי איפה הם מדבגים". אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הפערים היו גדולים מדי.
והתוצאה – בסוף כולם ירדו מהארץ למצרים ונתקעו שם ארבע מאות שנה.
לא חבל? אז לפחות אנחנו ננסה לא לחזור על באגי אבותינו, אחרת גם אנחנו נמצא את עצמנו במקום לא טוב. שבת שלום
פינת הקפה 