פָּרָשַׁיְיטֶק – דבר תוכנה לפרשת ויגש

לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן

אַל תְּדַבְּגוּ בַּדֶּרֶךְ

בשעה טובה ומוצלחת, הקונפליקט נפתר!

הייתה חתיכת אינטגרציה מסובכת בין שני הייטקיסטים בכירים שלא כל כך הסתדרו ביניהם. מצד אחד יוסף הפרודקט מנג'ר הצדיק, ומולו יהודה מנהיג שבטי ההנדסה. ומי נתקע באמצע, לגמרי שלא באשמתו? הג'וניור בנימין.

היו מריבות, היו גם שטיקים "מלוכלכים" ופוליטיקות משפחתיות – אבל בסוף צד אחד ויתר, והצד השני הודה שגם הוא היה קצת לא בסדר, ויאללה, מעכשיו כולם אחים והכל טוב. שמים את כל הבאגים של הבור והמכירה והגביע מאחורינו. אפשר להכריז על סיום האינטגרציה?

כמעט, כי הדרופ הסופי עדיין לא הגיע אל הלקוח הכי חשוב – יעקב אבינו, שמבחינתו הוא בדרך לאבד 25% משווי החברה (למי שלא מצוי, בשלב הזה יוסף עדיין נחשב כ"מת", שמעון נתקע במצרים עוד מהפרק הקודם, ועכשיו גם בנימין הלך. בקיצור שלוש משתים עשרה בנים).

אז יוסף שולח את האחים לבשר לאבא את הבשורות על פתירת הבאגים ושחרור הגירסה. ומה יש ליוסף לומר לאחיו כמילות פרידה? "אל תרגזו בדרך".

זה מה יש לך להגיד?

כן. מסתבר שיוסף אכן היה מנהל מוצלח, כלומר שמעבר לניהול מוצרים (או מצרים…) הוא גם ידע לנהל אנשים. הוא ידע טוב מאוד, שלאחר שהמרג' נגמר, הדיבוג מסתיים ורמת האדרנלין חוזרת לערכים נורמליים, אז מתחיל האקשן האמיתי, מה שמכונה "לולאת האשמות אינסופית".

כל אחד מאשים את השני, ואת השלישי ובעצם את כולם חוץ מעצמו. המילים שהכי נאמרות בשלב הזה הן "אמרתי לכם".

וכאן יוסף מתערב. קודם כל, הוא אומר, אתם עדיין בדרך. עוד לא סיימנו לדלוור את הגירסה הסופית ללקוח. ובדרך לא מדבגים ובטח ובטח שלא עושים פוסט-מורטם.

אל תדבגו בדרך. תנו לדברים לשקוע. תהנו מהעובדה שהצלחתם לפתור באג קריטי ולהציל את הפרוייקט ואת המשפחה. מה זה משנה עכשיו מי אשם.

נכון מישהו פה עשה פדיחה רצינית, אבל כולם לקחו אחריות והודו בטעויות. אז יאללה. עדיף להשקיע את הזמן בלפתור את הבאג מאשר בלבזבז את אותו הזמן היקר בלנסות להבין מי יצר אותו.

שבת שלום