לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת בָּלָק – תַּחֲשׁוֹב קוֹד יִהְיֶה קוֹד, תַּחֲשׁוֹב בָּאג יִהְיֶה בָּאג
בכל צוות, בכל קבוצת אנשים, כל אחד מוצא לעצמו את התפקיד שלו, את הייחודיות שלו. יש את תותחית-העל, שעושה כל דבר הכי מהר והכי טוב. ויש את הפדנט, שלא מוותר על קוצו של קוד, וטוב שכך. ויש את המסודרת ויש את הבלגניסט. ויש את זה שיש לו כשרון מדהים לדיבוג ומציאת שורש הבעיה תוך שתי דקות.
אבל דבר אחד משותף לכולם. הם כולם מאמינים בעצמם וביכולת שלהם, ורוצים שהמוצר יצליח. או במילים אחרות הם אופטימיים.
כי בעולם שלנו, אין מקום לפסימיות. מי שרק רואה שחורות יקבל שחורות. מי שרק חושש מבאגים, אז לא יזוז לשום מקום. ולא משנה כמה הוא חכם, וכמה היא מוכשרת. אם אין רצון טוב ואמונה ביכולת, שום דבר טוב לא יקרה.
והנה, פרשת השבוע מביאה לנו את הפסימיסט הגדול מכולם, הלא הוא בלעם.
המדרשים אומרים לנו שבלעם היה נביא גדול ומוכשר כמו משה רבנו. אבל איפה הוא ואיפה משה רבנו. זה מקלל וזה מברך. זה רק מלא עין רעה, ואילו משה רבנו מקים חברת היי-טק לתפארת.
והכל בגלל הפסימיות. לבלעם היה כשרון מדהים. מסופר שהוא היה יודע לכוון לאותו שבריר שנייה מדוייק, המתרחש רק פעם ביום, בו יש כעס וחרון אף גדול בעולם, ובדיוק לאותו רגע, הוא היה מכוון את קללתו, וכך היא הייתה מתקיימת.
ממש כמו איזה באג קריטי, שיכול להשתחזר אחת למיליארד, אבל הוא קורה בדיוק באמצע הדמו הכי חשוב. באג בלעמי כזה, שלא שמע על מבחן הבאג הסביר.
וכל כך למה? חכמינו ראשוני ההיי-טק הסבירו ש"בלעם" פירושו בלי עם. זהו אינדיבידואל חסר מחויבות ונאמנות. הוא עובד רק בשביל עצמו, וקל לראות עד כמה הבחור הנ"ל חובב כסף וכבוד.
וזה בדיוק ההבדל בין משה רבנו, הענו וצנוע, שכל כולו מסירות למען החברה והפרוייקט, לבין מי שבא רק לעשות סיבוב.
בין מי שתמיד רואה את חצי הכוס המלאה, לזה, שאפילו בכוס מלאה לגמרי, תמיד ימצא על מה או מי להתלונן.
לשמחתנו, בסוף הטובים מנצחים, ואפילו אותו בעל עין רעה נאלץ להודות בכישלונו, ונותר לו רק לקנא באותו "עם כלביא יקום".
שבת שלום.