פָּרָשַׁיְיטֶק – דבר תוכנה לפרשת ואתחנן

לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן

פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן – וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַקּוֹד

מרבה קבצים מרבה דאגה.

כל מי שעיניו בקודו יודע שבכל פרוגרמה הקוד תמיד הולך וגדל, ותמיד הולך ומסתבך.

הדרך המקובלת והנכונה לשלוט בקוד גדול ובתהליך גדילתו, ברוב המקרים היא באמצעות בקרה, בדיקה ושליטה על ביצוע השינויים בקוד. מה שאנחנו אוהבים לקרוא הפרוסס ו/או הפרודקטריון וכהניו.

וכך גם מסביר משה רבנו לכל מהנדסי עם ישראל בפרשת השבוע: "ומי קוד גדול? אשר לו חוקים ופרוססים צדיקים בכל התוכנה הזאת".

רוצים קוד גדול ויציב ועובד – תשמרו על החוקים ועל הפרוססים. ואז לא רק שתצליחו, אלא גם כולם יבואו ללמוד מכם איך עושים את זה נכון: "ושמרתם ועשיתם כי היא תוכנתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון הקוד הגדול הזה".

וזה טוב ונכון ויפה ומוכח אמפירית.

אבל יש פה גם סכנה. לפעמים הפרוסס יכול להפוך להיות דורסני ופוגעני. אני לא מדבר על המקרים בהם הפרוסס קם על יוצרו ועושה יותר נזק מתועלת. אז ברור לכולם שהפרוסס עשה את שלו, הפרוסס צריך ללכת.

אני דווקא מדבר על הדברים הקטנים, היומיומיים, שבשם הפרודקטריון ולוחות הזמנים המקודשים, מתעלמים מכל מיני בעיות אנושיות, או מנפנפים רעיונות טובים של ג'וניורים רק בגלל שאפשר.

וגם משה רבנו מודע לבעייתיות של הפרוסס. הפרוסס טוב ברמה הכללית, ברמת העם והחברה. אבל ברמת הפרט, פה נדרשת התנהלות אחרת. יותר עדינה ומתחשבת.

וכך אומר לנו משה רבנו: "שמור תשמרון את מצוות פרוססיכם ומסמכיו וחוקיו אשר ציוך – ועשית הישר ו(הטוב) הקוד…"

וחכמינו דרשו: "הישר והטוב", זה לפנים משורת הדין.

כלומר, לפעמים צריך לדעת לוותר, להתפשר. לזכור שבסוף הארגון שלנו לא מורכב משורות קוד ופרוססים אלא מאנשים בשר ודם.

הפרוסס הוא חשוב, הפרוסס אולי מקדש את הקבצים, אבל הפרוסס לא מקדש את המהנדסים.

קודם כל צריך להיות ישר וטוב, ואחר-כך יהיה גם קוד טוב.

שבת שלום.