פָּרָשַׁיְיטֶק – דבר תוכנה לפרשת ראה

לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן

פָּרָשַׁת רְאֵה – לֹא תִּתְקוֹדְדוּ

קוד קוד ודורשיו, קוד קוד ושופטיו.

לא תמצאו שני מתכנתים שמקודדים אותו דבר. לכל אחד יש את הדרך והסגנון שלו. וכשם שאין פרצופיהם שווים כך אין תוכנתם שווה.

אבל מה הצד השווה? שכולם, בסופו של דבר עובדים ומממשים את הדרישות של הפרודקט.

ולכאורה הכל קוד ויפה, אני לקודי ואתה לקודך, ושלום על הפרוייקט.

אבל שלום, שלום, ואין שלום.

יש קוד רֶוְויוּ, ויש אינטגרציות ויש בדיקות, ולמעשה קודי – קודך, וקודך – קודי. ואז מתחילות הבעיות.

"אני הייתי כותבת את זה אחרת" – זה משפט שנשמע לא אחת בישיבות, כאשר משמעותו האמיתית היא "אני הייתי כותבת את זה יותר טוב". שלא לדבר על ויכוחי סגנון, כמו הויכוח האינסופי על איפה לשים את הסוגריים.

הויכוחים האלה, למרות שהם נראים טכניים ומקצועיים לחלוטין, ולגבי רבים הם נשכחים כמו המרג' דאשתקד. יש גם כאלה שאולי עמוק בפנים נפגעים. כמו שאומרים אצלנו – מהי התוצאה של ישיבת ארכי-טקטורה? ישיבה בארבעה נעלבים.

והדבר כמובן נכון לא רק בהיי-טק, אלא בכל תחומי החיים.

ולכן בפרשת השבוע מופיע הציווי "לא תִּתְגוֹדְּדוּ". הפשט של האיסור הוא לא לפצוע את עצמך כתוצאה מכעס או לאות אבל.

והדבר טוב ויפה גם להיי-טק. זה שהשינוי האחרון שלך לא עובד, זה לא אומר שצריך למחוק הכל בעצבים ולהתחיל מחדש. קודם כל להירגע, ובטח שלא לעשות מהלכי-גי"ט בלתי הפיכים. אולי תיקון קטן יכול לפתור את כל העסק. כעס ועצבים לא עוזרים לשום דבר.

זה ברמת הפשט, אבל בגמרא מופיע הסבר אחר לאיסור "לא תתגודדו", לא תעשו אגודות אגודות.

חייבים לשמור על יחסי עבודה תקינים, על פרוסס אחיד שכולם מתיישרים לפיו. וכשיש מריבות ומחלוקות יושבים ביחד ומחליטים ביחד.

אחד הדברים בגרועים ביותר בפרוייקט הוא שבמקום גוף אחד שמחליט או מנהלת אחת, יש שני מוקדי החלטה. איזה בלאגן זה יוצר.

לכן אמרה התוכנה "לא תתקודדו", תוודאו שיש פורום אחד ויחיד שמקבל את ההחלטות, ואל תעשו ישיבות ועוד ישיבות רק על מנת להחליט מי המחליט.

שבת שלום.