#181 קוד של כבוד

מה יותר חשוב, הקוד או הכבוד? מה זה קוד מזדקן, ובכלל מה גורם להייטקיסטים מזדקנים, בני דור תשנ"ח של ההיי-טק להמשיך לעבוד. פוסט שכל-כולו אומר כבוד.

מה יותר חשוב הקוד או הכבוד?

תלוי כמה זמן אתם בהיי-טק.

לפני שאמשיך, אזהרה: "ציניות ברמה גבוהה". הפוסט הנוכחי רווי ציניות וסרקזם, ולמי שזה לא מתאים לה, או שהיא לוקה בדלקת  בבלוטת ההומור – בעיה שלה.

אז מה יותר חשוב, הקוד או הכבוד? תלוי.

בהתחלה חשוב הקוד. שיהיה קוד, שיעבוד, שלא יהיה פאדיחות. אבל ככל שמתקדמים, גם הכבוד נהיה חשוב. כי בשביל כבוד צריך לעבוד, ולעבוד משמעו לייצר קוד, ולכן בשביל כבוד צריך קוד, והרבה, וטוב.

קוד זה טוב ויפה בדרגי הביניים, לאלו ששרדו את השנים הראשונות, ומצליחים לחבר בין שני העולמות ולייצר קוד של כבוד. קוד שלא מתביישים בו.

החבר'ה האלה הם הם ההיי-טק האמיתי. הקרם של הקרם, הקטר של הקטר, הפאץ' של הבראנץ' והבראנץ' של המרג'.

אבל לכל דבר טוב יש סוף, גם לקוד טוב. מגיע השלב בו האנרגיה נגמרת. הקוד כבר פחות חשוב (ולא נעים להודות אבל הקוד גם פחות טוב), אז שיקודדו הנערים לפנינו, שיקיימו את מצוות "וקימפלת פני זקן", כי אנחנו את שלנו כבר תרמנו. כמו שאומרים "תרמתי במשרד".

וכאן הכבוד מתחיל לתפוס מקום של כבוד. את התקופה הזו אני מכנה בשם "הייתה זו שעתם העייפה ביותר", ויפה שעה אחת קודם.

זה כבר לא "קודו מלא עולם", ו"איה מקום קודו להריצו?", אלא יותר בסגנון של "איה מקום כבודו" ו"במסמכו כולו אומר כבוד".

ולאלו שמתקשים להאמין, כל מה שנדרש הוא הצצה גנובה בתלוש המשכורת של כל ארכי-טקט מצוי הקרוב למקום עבודתכם. ואז תבינו על מה אני מדבר. זהו השילוב המרגש של שתי תופעות הייטקיסטיות מיוחדות.

תופעת התמורה הפוחתת, הגורסת כי ככל שהותק בעבודה עולה כך התמורה שמתקבלת מהעובד נמוכה יותר, יחד עם פרדוקס התגמול ההופכי הטוען כי ככל שהותק בעבודה עולה, כך רמת ההבנה פוחתת ורמת השכר עולה.

ואם כן, אין באמת סיבה או מוטיבציה לעבוד קשה, או לעבוד בכלל.

ובנוסף, אגלה לכם סוד קטן, שבשלב מסויים רמת השכר אמנם ממשיכה לעלות, אך בשיעורים מעט פחות אקספוננציאלים מאשר בתחילת הקריירה, כך שגם אדי המוטיבציה האחרונים מתנדפים להם בענן של באגים.

אז מה עשו אשפיות כח-האדם ונסיכות משאבי האנוש? המציאו סולם דרגות של כבוד, על מנת לנסות ולייצר מוטיבציה וכח רצון ותחרות, כדי שהארכי-טקטים המזדקנים בכל זאת יעשו משהו.

רעיון יפה לכשעצמו, אלא שכמו כל רעיון המגיע מן המגדר הניהולי, נגזר דינו ליפול באפקט הקוברה המפורסם, שזה כידוע לקוראי הפינה המזדמנים: תכונה ניהולית בסיסית שבאמצעותה המגדר הניהולי מנסה לפתור בעיה אך בפועל רק מחמיר אותה.

שהרי אנחנו, דור תשנ"ח של ההיי-טק, אנחנו מזדקנים כמו הקוד. יודעים אתם ג'וניורים יקרים מהו קוד מזדקן? זה קוד עתיק וישן, שאף אחד כבר לא מבין אותו, וגם לא את הבדיחות שלו. אבל, וזה אבל גדול – הוא עדיין עובד. לא ברור איך, אבל איכשהו, מחזיק מעמד.

וכיון שהוא עובד, לא נוגעים בו. כי (כולם להגיד איתי ביחד): עובד – אל תיגעי!

כי אם נוגעים, הוא פתאום נשבר ומפסיק לעבוד, ואז נורא קשה לתקן אותו אם בכלל.

וכמו הקוד, כך גם אנחנו. זקנים, איטיים, לא מבינים אותנו, אבל עובדים. לאט אבל עובדים. ובמי שעובד, לא נוגעים. ואם נוגעים, זה יכול להישבר.

מפחיד, נכון?

אז זהו, שלא נכון. אנחנו סתם מתבכיינים וממציאים כל מיני תרוצים למה לא לעבוד קשה, רק כדי שבזמננו הפנוי נוכל לעבוד קשה. כי לצערנו, ולשמחתנו, אנחנו לא מכירים משהו אחר.

והמהנדס החכם אומר: קודו של אדם – כבודו!