לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת נִיצָּבִים – בַּמּוּפְלָא מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר
האבסורד התוכנתי המובנה הינו הקונפליקט הכואב שבין הרצון של מפתחי התוכנה להבין ולמצוא איך ולמה התוכנה עובדת, אל מול חוסר היכולת של אותם המפתחים עצמם למצוא ולהבין איך התוכנה עובדת.
על כל מתכנת ומתכנתת להכיר בעובדה שהם כנראה אף פעם לא יבינו לגמרי איך התוכנה שלהם עובדת. וזה בסדר גמור.
גם בפרשת השבוע נאמר (בערך): "הנסתרות לבכירי פרוייקטנו, והנִגְּלות לנו ולקבצינו עד עולם לעשות את כל דברי התוכנה הזאת".
ויש הטוענים שזה אפילו המצב הרצוי. כשם שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, כך אין התוכנה רצה אלא בקוד הסמוי מן העין.
צריך להשאיר מקום לנס להתרחש. אם ננסה להבין את כל התוכנה כולה, היא ככל הנראה מיד תפסיק לעבוד. ואין כאן המקום להרחיב בנושא עיקרון אי הוודאות של התוכנה.
אך פטור בלא כלום אי אפשר. עוד יבוא המהנדס המתחכם, ויגיד שאין צורך להבין ולעשות כלום (ועל אחת כמה וכמה בעידן הגבינות המלאכותיות), במיוחד כשהעסק הופך להיות קשה ומסובך, וצריך להפשיל שרוולים.
פה בדיוק באה הפרשה ואומרת לנו, אמנם במופלא ממך, בנסתרות, אין לך מה להתעסק ולחקור. אבל במה שכן מונח לפיתחך, חובה עליך לעמול ולחקור ולדבג ולקיים את כל דברי התוכנה הזאת.
ואיך מצליחים לעשות את זה? בעזרת אמונה עצמית שיש בי את היכולת.
"כי התוכנה הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא… כי קרוב אליך הדבר מאוד, בקודך ובמקלדתך לעשותו".
מי שמאמין לא מפחד, מי שמאמין בעצמו מקודד ומדבג.
כל מה שצריך זה לרצות, ולקבל את ההחלטות הנכונות.
וכך הפרשה מסתיימת: ראה נתתי לפניך את החיים ואת הקוד, ואת המוות ואת הבאג… ובחרת בחיים.
שבת שלום.
פינת הקפה 