לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח – הִגִּיעוּ בָּאגִים עַד נָפֶשׁ
מה עושים כשהפרוגרמה נקלעה למשבר קטסטרופלי, שלא נראה שיש מוצא ממנו?
פתאום הלקוח הכי חשוב מחליט שהוא בכלל רוצה משהו אחר, והוא רוצה את זה אתמול? או שפתאום מגלים שהארכי-טקטורה המפוארת על שלל דיאגרמותיה והבטחותיה, גרמה לנו לבנות מוצר מפואר אבל שקורס כל שתי דקות?
במצבים כאלו, אפשר למצוא ארבע תגובות אפשריות, שאת כולן ניתן לראות גם בפרשת השבוע.
הנושא המרכזי והידוע ביותר בפרשת בשלח הוא נס קריעת ים סוף. אבל לפני שהנס התרחש (ולהזכירכם: כל אנשי הסטארט-אפ הצעיר המכונה עם ישראל, שאך נוסד לפני ימים ספורים, לא ידעו מראש על הנס), המצב היה קשה מאוד.
חברה צעירה, אחרי תקופה לא קלה של עבודת פרך, כבר חשבו שהצליחו לצאת מהברוך של מצרים. ולפתע ברוֹךְ רציני. המצרים רודפים ומשיגים, וכולם תקועים במצב ללא מוצא. מצד אחד המצרים ומצד אחד הים.
חכמינו מספרים במדרש שעם ישראל התחלק לארבע קבוצות.
הקבוצה הראשונה אמרה: ניפול לים. ייאוש גמור מהפרוגרמה ומהחברה בכלל. זה הזמן לסגור את הבאסטה, לרענן את מה שצריך לרענן, ואולי לשקול לשנות קריירה לרעיית כבשים.
הקבוצה השנייה אמרה: נחזור למצרים. אלו הם המתייאשים הפרגמטיים. המעשיים. הפרוגרמה החדשנית שניסינו כשלה. אנחנו לא טיפוסים של סטארט-אפ. בואו נחזור לסבלותינו, לעשות את מה שתמיד עשינו. אמנם עובדים יותר ומרוויחים פחות, אבל לפחות נחזור למשהו יציב.
הקבוצה השלישית אמרה: נעשה מלחמה. לא מוותרים על הפרוגרמה. למרות שברור שהפרוגרמה קטסטרופה, ואין מצב להיחלץ בלי סיוע חיצוני. אלו שמאמינים שהם מסוגלים לעשות הכל לבד בכוחות עצמם, גם כשהמציאות מוכיחה להם שהם טועים.
והקבוצה הרביעית אמרה: "נצווח כנגדם", כלומר נצעק ונתפלל. לא ננסה לתקן משהו, להילחם, אפילו לא לברוח. לא מזיזים אצבע, ורק מקווים לנס.
וכולם טעו. והטעות המשותפת לכל ארבעת הקבוצות הייתה שהם ראו רק צד אחד. או שחור או לבן. או שאני עושה הכל, או שאני לא עושה כלום. או ייאוש גמור, או התעלמות מהמציאות ולהמשיך כרגיל, או כניסה למצב של קיפאון.
ובמצב הזה של "הגיעו באגים עד נפש" מופיע נחשון בן עמינדב, המדגים את היכולת להבין שלא הכל שחור ולבן. שצריך לדעת לשלב בין הגישות השונות. צריך לדעת לאחד את הניגודים. הוא לוקח אחריות תוך הבנה של היכולות שלו ולמה הוא מסוגל.
אז נחשון קופץ קפיצה נחשונית למים. בתוך הקיפאון של "הגיעו באגים עד נפש", נחשון בן עמינדב מדגים מהי הדרך הנכונה. הוא לא מחכה לנס, אלא לוקח אחריות מלאה וקופץ למים. ורק כאשר הם מגיעים לצווארו, הוא "פותח קריאה" לדרג הבכיר ביותר: "הגיעו מים עד נפש".
נחשון מלמד אותנו שפתרון משברים דורש שילוב: לרוץ לקצה גבול היכולת המקצועית שלנו, ודווקא שם לבקש עזרה ממי שבאמת מנהל את העסק. כשמשלבים עשייה נחושה עם ענווה, הים נקרע, המערכת חוזרת ליציבות, ויוצאים לחירות
שבת שלום.
פינת הקפה 