מִזְמוֹר לְתּוֹכְנָה, הָרִיעוּ לַ AI כָּל הַהַיי-טֶק!
על החוב הטכנו-רקורסיבי והגידול בדו-תסבוכת התוכנה, העידן הטרום-גבינתי, והאם זה מסוכן שהפכנו לסוכנות של סוכנים.
מוטרדים ממהפכת ה AI? אני כלל איני מוטרד מהמהפכה הבאה עלינו לטובה ולתוכנה. וגם אתם לא צריכים להיות מוטרדים ממנה. נהפוך הוא (תכף פורים, כן?) אתם צריכים לשמוח!
למה? כי לא רק שהגבינות המלכותיות לא הולכות להחליף אותנו, אנשי המגזר המקומבנים להפליא, אלא שהיא היא למעשה הג'וב סקיוריטי שלנו. כן, כן. היא זו שתהיה אחראית לכך שלא יפטרו אותנו.
ולמה? כי ככל שהגבינות למיניהן מייצרות יותר קוד, כך הן גם מייצרות יותר דו-תסבוכת התוכנה, מה שכמובן גורם לריבוי הבאגים באזורנו. בזר'גון המקצועי קוראים לזה חוב טכני או טכנולוגי, שכבר הזכרתי כמה פעמים.
זה כבר הגיע לידי אבסורד, שכן הגבינה עצמה כבר הרימה ידיים, והרשת מוצפת בתשובות בסגנון: "אני מצטער, אבל נראה שאיבדתי את הרצף הלוגי בקובץ הזה", וכאלה. שלא לדבר על כך שכאשר הגבינה נשאלת, היא כלל לא מצליחה להסביר את ההחלטות הארכי-טקטוניות שלה עצמה. ועל כך נאמר: אין קלוד ואין עונה. מדהים!
בעידן הטרום-גבינתי היה לוקח לי ולעוד כמה מהנדסים כמה שנים טובות על מנת להסתבך כדבעי ולייצר קוד שגם אנחנו כבר לא מבינים. אך מרגע שהגבינה פרצה לחיינו, לתעשייתנו ולתוכנתנו, זה לוקח פרומפט וחצי. ובראש הגבינות צועד אחר כבוד מר "אין קלוד מלבדו", שככל הנראה הופך להיות בקרוב "אין קוד מלבדו", ומייצר ספגטיפיקציה בקצב חסר תקדים, אך גם עתיר באגים ופרצות.
ככל שהגבינה משפריצה יותר קוד, כך היא מגדילה את החוב הטכנולוגי, ואני חשבתי שאני בחובות. ולאחרונה הבנתי שעכשיו הגבינה כותבת את עצמה לדעת, משמע שהחוב שלה גדל רקורסיבית וללא מבוגר אחראי ואנושי שיעצור אותה.
ואז בצוק העיתים, וברבות הבאגים והפרצות וכשתיגמרנה המחסנית והערימה, למי יקראו? לנו! שנבוא ונדבג ונתקן ונפצ'פץ' את שאריות התוכנה. את ערמות הקוד האלו, מעתה ועד פרודקשן, וגם אחרי. כי החוב גדול ורקורסיבי.
הרי כל הגבינה הזו, רבו סכנותיה כִּרְבוֹת סוכניה. לא בכדי נבחרה המילה סוכן לייצג את השלב הבא במהפכה הגבינתית. בגלל שהדבר אכן מסוכן.
אמנם בתחילתה של המהפכה חשבנו שהכל נפלא ותקין ובטוח, וכולנו פינטנזו על עבודה סטייל הסוכנות הייעודית, בה כמקובל במוסדות ציוניים הסתדרותיים עתירי קומבינות, לא עושים כלום, רק מדברים והעבודה מתבצעת מאליה. חשבנו שמעתה במקום לנהל סיכונים אנחנו ננהל סוכנים.
אבל לשמחתנו הרבה התבדינו. והסוכנים הפכו והופכים להיות סוכנים כפולים, משולשים ואך משושים. וככל שירבו הסוכנים תגדלה הסכנה. וככל שהסכנה תגדל, יצטרכו אותנו. מש"ל.
ולכן אני שמח ומאושר עם המהפכה הגבינתית, ואף חיברתי מזמור קצר בהשראת נעים זמירות הפרוייקט (ע"פ תהלים פרק ק), והריהו לפניכם:
פינת הקפה 