לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן
פָּרָשַׁת שְׁמִינִי – הַדֶּרֶךְ לָפְּרוֹדַקְשֶׁן
הדרך לפרודקשן רצופה כוונות טובות. כולם (לפחות כמעט כולם) באמת רוצים שהמוצר יצא הכי-הכי. הכי טוב, הכי מהר, הכי בדוק והכי בטוח.
אלא שזה לא תמיד מתאפשר. לפעמים, עם כל הרצון הטוב, אי אפשר לעשות את הכל ובזמן ובאיכות הנדרשת. ואז מתחילים הוויכוחים והמריבות וקבלת ההחלטות הכואבות.
בשביל זה הומצאו ונאכפו הפרוססים המהוללים, שמטרתם היא לשמור על הסדר הטוב ולוודא שכל מה שצריך לקרות קורה. פקודות שנכתבו בבאג.
ובעיקר הדברים אמורים בסוף הפרוגרמה, הזמן הרגיש ביותר לפני ההשקה והחשיפה של המוצר החדש. כאן מאוד צריך להקפיד על קלה כבחמורה, ולא לסטות מן הפרוסס הסלול כהוא זה.
בפרשת השבוע ישנם שני עניינים מרכזיים, שלכאורה אין כל קשר ביניהם. החצי הראשון עוסק בסיום המגה-פרויקט הגדול
של חברת בני ישראל, חנוכת המשכן. ועל התקלה הכואבת שאירעה בדיוק באירוע ההשקה הגדול. דווקא ברגע הגדול והשמח של החברה, שני מהנדסים בכירים ביותר: נדב ואביהוא, כוהני הפרודקטריון העליון, מתוך כוונות טובות, עקפו את הפרוסס, ומירג'ג'ו קוד שלא עבר את כל התהליכים הנדרשים לתוך הפרודקשן. והתוצאה הייתה שבר גדול ועונש כבד.
ואילו החצי השני של הפרשה עוסק בדיני מאכלות אסורות, ובעיקר איזה חיות מותר לאכול ואיזה אסור. ושם יש ירידה לפרטי פרטים, של סימני טהרה וטומאה בבעלי החיים, כולל רשימות מפורטות של שמות החיות האסורות. וכמובן שיש גם תיאור מדוקדק של תהליכי התיקון והדיבוג במידה ואירעה תקלה.
ואולי לא במקרה נסמכו שני עניינים אלו אחד לשני באותה הפרשה. יש קשר הדוק בין הקפדה על הפרטים ופרטי הפרטים לבין השלב הסופי של הפרוגרמה. דווקא שם כאשר כבר רואים את הסוף צריך לשים לב יותר. לא לחפף בבדיקות ובפרוססים ולא לעבור לאווירת סוף קוד-אש.
כל מהותו של המשכן היא לחבר בין הקוד-אש לבין הקוד, בין הפרודקשן לבין היום-יום, והדרך לשם היא דרך ההקפדה על התהליכים והפרוצדורות. צריך לוודא שהאש הבוערת בקוד, היא האש הנכונה ולא אש זרה.
שבת שלום.
פינת הקפה 