אשה אחת אומרת לחברה שלה: "יש לי בעיה. לבעלי יש יום הולדת ואני לא יודעת מה לקנות לו מתנה, לא חסר לי שום דבר". ככה מתחיל הפוסט הכמעט פוליטיקלי-קורקט, על האקסיומה הניהולית הבסיסית ועל מערכת היחסים בין המנהלים לעובדיהם. וגם הכרזה לכל בָּאֵי הבלוג.

האם אתם מכירים את הערים החדשות בגוש דן: גְּלוֹמְבָּן וְחַפְלוּץ? ובאיזה חג נוהגים לצאת לספריות הקהילתיות ולשתות יין? על אומנות החירטוט, מי ביקש "צייר לי שולחן"? ומי באמת צריך לחשוש מהבינה המלאכותית. וסקופ חדשותי ממדרגה ראשונה – על תת-המגזר שהצליח לראשונה בהיסטוריה ליסוע בזמן.

סוד ההצלחה של ההיי-טק הישראלי - תעשיית הניסים. עוד על עיקרון אי הוודאות, ומה זה אומר להיות בעל נסיון. פוסט חובה לכל מי שרוצה להבין איך באמת עובד ההיי-טק. ולכבוד החנוכה, תפילת "עַל הַנִּיסִּים וְעַל הַדִּיבָּאג" חגיגית, וכן מספר פזמוני דיבאג: "בָּאג קָטָן", "יְמֵי הַבְּדִיקָה" וכמובן "מֵרְג' לִי, מֵרְג' לִי"

מה ההמשך של הכלל הידוע: עובד? אל תיגע! ועל מי נאמר: "אמור מעט ועשה הרבה רעש"? על בלוטת יותֶרֵת המוטיבציה וספירלת המשכורות. פוסט התמודדות עם עובד חדש ומלא מרץ.

על האבסורד התוכנתי המובנה, מילותיו האחרונות של הארכי-טקט הראשון שצעד על השמש, ו"אם בארכי-טקטים נפלה שלהבת מה יאמרו ג'וניורי העיר?". פוסט פילוסופי משהו על מהותה של התוכנה והזרם האקסינדט-ציאליסטי להגנת הארכי-טקט.

על התפטרות שקטה ורועשת, קבוע צ'אמפרנאוונה, תאטרון הפרודוקטיביות ועמימות תפקידית. וגם תזכורת אופטימית לדחיינות מובנית. אבל בעיקר טיפים מעשיים ומוכחים אמפירית איך לתת מינימום ולקבל מקסימום ב(כמעט) אפס מאמץ. כדברי זקני ההיי-טק: "עבוד מעט והרווח הרבה"!

את מי אני הולך תכף דוקר מרוב עצבים? על תופעת התמורה הפוחתת ופרדוקס התגמול ההופכי, ולמה ותיקי התעשייה לא יוצאים לחופש. מה זה קוד מזדקן, ואיך זה שאני לא מפחד שיפטרו אותי אפילו שאני לא עושה כלום.

מהי לוגיקה עמומה (זה אמיתי!) ומהי החלטה קוונטית. פרטים על עוד אחת מפסגות הקריירה האקדמית שלי. והסבר חדשני על מהו המחדל בברירת המחדל. וכמובן חוק אי-שימור ההחלטה. פוסט החלטי ביותר על קבלת החלטות, כולל טיפ רציני.