על הדמיון הרב בין צבאנו היקר לתעשייתנו היקרה, על קוצר זמן וקוצר רוח. ועל מלחמה דו-חזיתית, באויבנו הקמים עלינו מבחוץ, ובבאגנו הקמים עלינו מבפנים. ובעיקר תפילה גדולה להצלחת חיילנו וגם להצלחת מתכנתנו "מי שברך למתכנתי הפרוייקט".

לכבוד יום העצמאות, עוד רפרודוקציה לסאטירה מופתית של מורי ורבי אפרים קישון "פרטאצ'יה, אהובתי". בקצה המזרחי של אגן הים התיכון, באזור שדרות רוטשילד, משתרעת רפובליקה קטנה אבל גדולה: הייטקיסטן-עילית. האקלים של ארץ זו הוא קוד-טרופי עד מאוד. הלחות והפרוססים גבוהים בה במיוחד. על כן נוצר במקום סוג חדש של אוכלוסייה מגזרית בעלת אורח-מחשבה טכנו-אבולוציוני מובהק, הלא הוא הפלג המזרח-תיכוני של שבט ההייטקיסטים המפורסם.

פוסט חגיגי ומיוחד על תעשייתנו היקרה: זה ההיי-טק בו כולם מדברים שפה אחת, אבל כל אחד כותב בשפה אחרת. זה ההיי-טק בו מדברים כל כך הרבה על מה צריך לעשות, עד שלא נשאר זמן לעשות דבר.

איך מקימים סטארט-אפ כשיש רק רעיון? ויכוח דתי על מתודולוגיות פיתוח, והאם הפכתי לפוסט-ציוני?