#25 קו פרשת המים

הסיבה האמיתית למשבר המים במדינה, מה מתקלחים מנוסים יודעים, ועל תפקידו האמיתי של המנהל בהיי-טק. בקיצור, על הדמיון המדהים שבין מקלחת לניהול.

ישראל מתייבשת. כך לפחות טוענים התשדירים ברדיו. ואני מרגיש חובה לחשוף מעל במה זו את חלקי במשבר המים המתמשך במדינה. כן, גם אני מאלו שלוקח להם המון זמן במקלחת עד שהם מצליחים לכוון את המים לטמפרטורה הנכונה, ובינתיים עשרות ליטרים של מים הולכים לאיבוד. אני מניח שאתם מכירים את התופעה. ולמה אני מעלה את זה פה? כי זה ממש מזכיר לי את בעיית האיזון, או שיווי המשקל הקיימת בניהול פרוייקט.

כל מי שהיתה או היה אחראי פעם על צוות של עובדים יודע עד כמה זה קשה עד בלתי אפשרי לדאוג שכולם יהיו מרוצים. תמיד יהיה את זה שיתבכיין שהמשימות לא מתאימות לו, וההיא שתתלונן על קיפוח ועוד ועוד. ואתה עומד מסכן, ומנסה לתמרן בין כולם. ומה הבעיה? שהתוצאות של הפעולות שאתה עושה בשביל לרצות את כולם הן לא מיידיות. אתה מוריד משימות מהבכיין התורן, ואת ההיא שהתלוננה על קיפוח אתה שולח לנסיעה עסקית בארצות הברית, שתוכל לעשות שופינג של מוצרי טיפוח, ואתה מקווה שזה ירגיע את העסק וכולם יחזרו לעבוד. אבל צריך סבלנות. בדיוק כמו שאתה עומד במקלחת, רועד מקור ומזיז את הברז עוד טיפה לצד האדום בשביל להגיע לצלזיוס הנכון, אבל זה לוקח זמן עד שהצנרת מבינה מה בדיוק אתה מבקש. ובינתיים אתה מזיז עוד טיפה, ועוד קצת, עד שלפתע יוצא זרם של אדיר של קיטור ומרוב חום אתה בכלל כבר לא מסוגל להגיע לברז בשביל לשנות את המצב. ואותו דבר גם בעבודה, אתה נורא מנסה לסדר משהו עם הבכיין והמקופחת (שאחרי שחזרה היא כבר גם מטופחת) ועד שזה מסתדר איתם, בינתיים אתה הורס לגמרי את יחסי העבודה עם שאר הצוות.

אותה תופעה קיימת גם ברמת המוצר. זו הרי משימה בלתי אפשרית למצוא את האיזון בין לוחות הזמנים, כמות הפיצ'רים, כח האדם והאיכות. במקלחת שלי למשל, כשאני כבר מצליח להגיע לטמפרטורה הנכונה מדובר בזרזיף של טיפות, שאפילו נמלה לא יכולה לטבוע בו, ואם אני מנסה להגביר את הזרם מיד המים מתקררים. אותו דבר גם בניהול הפרוייקט. כשאתה בונה את תוכנית העבודה אתה מהר מאוד מגלה שבשביל לעמוד בלוחות הזמנים המטורפים שקבעו שם למעלה צריך לוותר או על חצי מהפיצ'רים או על האיכות של העבודה (על תוספת כח אדם אין מה לדבר). ואתם יכולים לנחש לבד על מה בסוף מוותרים.

לפעמים הדברים לא תלויים רק בך ויש גם השפעות חיצוניות. בבית של ההורים שלי למשל, כל פעם שמישהו היה מוריד את המים בשירותים, המים במקלחת היו נהיים רותחים בצורה בלתי סבירה בעליל. כמובן שבמשך הזמן אתה כבר לומד את המערכת, ואתה נכנס לכוננות ספיגה ברגע שאתה שומע שמישהו פותח את הדלת של השירותים. תהליך דומה מתרחש גם בניהול פרוייקט. תמיד יש הפרעות כאלו ואחרות מצד צוותים אחרים וההנהלה הבכירה שיגרמו לכל העסק להגיע לטמפרטורה קרובה לפיצוץ. על המנהל להיות קשוב לרעשים חשודים מסביבתו הקרובה והרחוקה, לא להיכנע ללחצים זרים ולשמור על כח האדם ולוחות הזמנים כאילו מישהו מאיים להיכנס לחדר האמבטיה באמצע המקלחת שלך.

גם כשאתה כבר מוצא את האיזון העדין, זה לא מחזיק מים (אני מקווה ששמתם לב למשחק המילים השנון!). כי המערכת מתעייפת. היא לא מסוגלת לתפקד באופן אופטימלי לזמן ארוך. אצלי בבית אחרי שתיים שלוש דקות גן העדן מסתיים, סתם כי לצנרת משעמם, המים מתחילים להתקרר או להתחמם, ואני שוב מוצא את עצמי קופץ מחוץ לטווח האש ומנסה לחזור לשיווי משקל. וגם בעבודה אותו דבר. המערכת משתעממת כשהכל דופק כמו שעון. אם אין בעיות אז אין אקשן. ואם אין אקשן אז לא כיף בעבודה. ואם לא כיף בעבודה אז יש בעיות ואז הטמפרטורה עולה.

אבל מתקלחים מנוסים, כמוני, יודעים איך לשמור על הקיים. העיקרון הבסיסי הוא שבכל דקה עד דקה וחצי צריך להזיז את הברז לסירוגין מילימטר אחד ימינה או שמאלה. כך שומרים על דינמיקה במערכת ומוודאים שהצנרת לא משתעממת ומספקת טמפרטורה סבירה פחות או יותר. באופן דומה, גם מנהלים מנוסים יודעים לשמור על הצוות ועל הפרוייקט ברמת מתח בריאה. המנהלים מומחים בלייצר בעיות יש מאין בדיוק באותו הרגע שנראה שהפרוייקט עלה על דרך המלך. למתבונן חסר הניסיון נראה שהמנהל רק מפריע, אבל למעשה מדובר פה במהלך ניהולי מבריק, שנועד לוודא שלא הכל דופק מאה אחוז. שהרי כל מנהל שעבר משהו בקריירה שלו יודע שאם הכל דופק כמו שעון, זה אומר אחת משתיים: או שכלום לא עובד, רק שאף אחד שם למעלה עוד לא הבין את זה. או שבאמת הכל פרפקט, ואז מישהו למעלה עוד עלול להבין שלמעשה המנהל מיותר לגמרי. לכן כל יומיים שלושה על המנהל לייצר איזה משברון קטן, ולו על מנת להצדיק את עצם קיומו שלו עצמו.

אבל באיזשהו שלב הכל כבר מסתדר ומתאזן, והכל מתנהל על מי מנוחות (!!). עכשיו המנהל יכול להתפנות לשלבים הכיפים בפרוייקט, שהרי אין לו באמת משהו חשוב לעשות. זה הזמן להתפנות לקצף של  הסבון והשמפו. ואז תוך כדי סיבון הגב, בלי כוונת מכוון, מתבצעת לה תנועה חזקה מדי והמרפק נוגע קלות בברז ומזיז אותו כמה ננו-מטרים ימינה או שמאלה וכל העסק הולך פייפן.

כי לפעמים, אם נודה על האמת, עצם קיומו של המנהל הוא הבעיה.

והמהנדס החכם אומר: תפקידו של המנהל הוא לפתור בעיות ישנות ולייצר בעיות חדשות במקומן