#90 פסטיבל הזמר העממי

למה כל ההייטקיסטים הם עמומי-מוח? על לוגיקה עמומה, מניפת תירוצים וערפל הקרב. על העמימות בחיי הנישואין ובעבודה. וכמובן פסגת העמימות – "שירת הארכי-טקטורה". פוסט עמום בנושא העמימות

"תשים את הזה שמה, ותביא לי את הדברים מלמטה. אה! וגם תעשה מכונה"

כך נשמע צֶבֵר משימות (Backlog בלע"ז) ממוצע בביתו של זוג נשוי טיפוסי. יש את ה PO, דהיינו בעלת המוצר, או בעלת הבית. ויש את זה שעובד.

כמובן, שעל בן הזוג לפענח בעצמו את ההוראות העמומות, כגון מה זה בדיוק ה"זה" ואיפה זה "שמה". שלא לומר על "הדברים מלמטה" בהא הידיעה.

רק לגבי ה"תעשה מכונה" קיימת תמימות דעים שמדובר במכונת כביסה, למרות שנתקלתי במספר ג'וניורי-נישואין ממין זכר, שעשו מדיח עד שלמדו בדרך הקשה מה זה מכונה.

אגב, ישנן גם משימות אלמנטריות, אותן כלל אין צורך להשמיע. דוגמא נפוצה היא הורדת הזבל. הס מלהזכיר! רק לבצע.

אכן, בין בני הזוג החולקים משק-בית, העמימות הולכת ומתעמעמת לה עם השנים, כשהם מפתחים לעצמם סדר, משמעת ושפה מוסכמת על שני הצדדים. היא אומרת והוא עושה. או להיפך. הוא עושה את מה שהיא אומרת, והכל בא על מקומו בשלוש, או בחמש. או מתי שיש כח לעשות עוד מכונה.

עמומי-מוח

אבל בעבודה זה סיפור אחר לגמרי. הנה לדוגמא מקרה אמיתי לגמרי שארע את עבדכן הנאמן רק לפני ספרינט בודד. ניסיתי לברר האם המשימה שהייתה אמורה להסתיים בסוף השבוע האחרון אכן הסתיימה. והתשובה שקיבלתי הייתה: "הבטחנו שנסיים עד סוף השבוע, אבל לא אמרנו איזה שבוע". נִי-נִי-נִי… אידיוט. וכך נולד הפוסט הזה.

אם כן,העמימות הינה כלי ראשון במעלה על מנת לשרוד בהיי-טק באופן שפוי. הייתי מגדיל ואומר שלעתים היכולת לשמור על עמימות היא חלק אינטגרלי מדרישות התפקיד. ולעיתים פיתוח העמימות אף נדרש על מנת להתקדם בסולם הדרגות והמשכורות. עמימות הינה מרכיב מרכזי בפולקלור ההייטקי. מי שרוצה לשרוד ואף להצליח בהייטק חייב להיות עמום-מוח. חייבים לזרום עם הזרם, לרמז ולזמר את המנגינות הנכונות.

בראשית דרכו נתקל הג'וניור בעמימות כאשר הוא נדרש להעריך כמה זמן תיקח לו משימת הפיתוח שהוטלה עליו. כאן רוכש לו זאב-האימפלמנטציה את יכולות העמימות הבסיסיות הכרוכות בחירטוט מספרים רנדומליים. ככל שהג'וניור צובר בטחון, באגים ופאדיחות, כך משתפרות יכולות העמימות. זה בא לידי ביטוי בשימוש במושגים מעורפלים כמו "זה לא נראה לי מסובך", או "אני אסיים את זה בזמן סביר" ושאר ערכים בלתי מדידים בעליל. כך הופך ההייטקיסט המתחיל לעמום-מוח סטנדרטי.

עמימות תפקידית

כשהג'וניור הופך לסניור, גם יכולות העמימות שלו מתפתחות. מעבר להתפתחות הוורבאלית בניסוח הסברים עמומים להפליא, הסניור גם יודע לנווט את הקריירה המקצועית שלו בנבכי הארגון, על מנת להגיע לפסגת החלומות של כל מהנדס הישרדותי בהייטק – העמימות התפקידית.

כפי שכבר הסברתי פעם, הע' התפקידית משמעותה למצב את עצמך בצומת מרכזי במטריצה הרב-מימדית של הארגון, כך שבכל רגע נתון יש לך לפחות שלושה מנהלים שאחראים לתת לך משימות. אלו שזכו להגיע לשם, יכולים לנוח תחת עכברם ומקלדתם ולזמר זמירות עמומות. המנהלים כבר יתישו עצמם בתלת-קרב אינסופי עד עלות הפרוגרמה הבאה.

עמימות קונסטרוקטיבית

כמובן שבדרג הניהולי המצב שונה לגמרי. הרי לא יעלה על הדעת לנהל קבוצות של עשרות ומאות מהנדסים ופרוייקטים של מיליוני דולרים באופן עמום שכזה. כאן נדרשת עמימות מסוג אחר לגמרי. עמימות המשדרת רצינות וביטחון בצדקת תוכנית העבודה, על מנת לשמור על אוירה חיובית כלפי ההנהלה הבכירה תוך כדי המשך התנהלות רפויה ועצלנית כלפי צוות העובדים במהלך היום יום. משפטי מפתח העוזרים לשמור על רמת העמימות הנדרשת הן למשל: "WIP = Work In Progress", "בשלב זה אין פערים גדולים מדי לעומת התוכנית", וכמובן: "אנחנו ממשיכים לעדכן את תוכנית העבודה באופן שוטף על סמך ההתקדמות בפועל".

זוהי הע' הקונסטרוקטיבית, מושג המיוחס להנרי קיסינג'ר. מטרתה המרכזית של הע"ק היא לייצר תצוגה מורכבת של מצב הפרוייקט או הצוות שיהיה בו שילוב מנצח של אופטימיות זהירה תוך רמיזות עדינות לקטסטרופה שמתפתחת לה מתחת לפני השטח. אומנות זו נרכשת רק אחרי שנים של ניסיון. למנהלות בשלב הטרום-עמום, מומלץ לעיין בפוסטים נוספים בנושא.

מניפת התירוצים

עם זאת, לע"ק ישנה בעייה מובנית. ככל שחולפים להם הספרינטים, הפער בין הדיווחים העמומים למצב הקטסטרופלי בשטח הולכים וגדלים. וכאן נכנסת לתמונה מניפת התירוצים. זהו אחד הכלים החשובים ביותר של המנהלת העמומה. כאשר ניצני האסון מתחילים לבעבע ולחדור את שכבות העמימות, על המנהלת עמומה לשלוף את מניפת התירוצים שלה ולהתחיל לנפנף לכל עבר שלל תירוצים והאשמות כמיטב המסורת של הכלל הראשון של התכנות ההישרדותי. ככל שהמנהלת ההמומה, כלומר העמומה, צוברת ניסיון של פרוייקטים כושלים ופרוגרמות שהתרסקו לענן של באגים, כך מתרחבת לה מניפת התירוצים בשלל תואנות שווא, ועלילות-באג כאלו ואחרות.

סיבתיות עמומה וערפל הקרב

בז'רגון המקצועי,  וכן אצל מביני דבר ויודעי תורת הנסתר הפרוגרמטית, השימוש במניפת התירוצים מכונה גם סיבתיות עמומה. מונח משפטי עמום משהו שמטרתו העיקרית היא להוכיח שלא ניתן להוכיח מי אשם, על ידי טשטוש המצב.

מנהלות עמומות במיוחד יודעות גם להסוות את מהלכיהן העמומים. הן אלו שרקחו במוחן את הפסוק הידוע: "צריך לפזר את ערפל הקרב". אלו שאינם בקיאים בתככי העמימות חושבים שהכוונה היא שיש לסלק את ערפל הקרב על מנת לשפר את הנראות והשקיפות. אך משמעותו האמיתית של הפסוק היא כמובן להוסיף ולהשפריץ עוד ערפל לכל עבר, על מנת להעלות את אחוז העמימות הפרוייקטלית עד למקסימום ווליום. זה הרוק הכבד של העמימות.

לוגיקה עמומה

אך מי שמביא את העמימות לרמות הגבוהות והעמומות ביותר הוא כמובן הארכי-טקט המצוי. למעשה עצם הגדרת תפקידו של הארכי-טקט היא עמומה משהו. זה אף פעם לא ברור על מה בדיוק הוא עובד, מה הוא אמור לדָּלְוֶור, ובעיקר מתי זה אמור להתרחש.

גם כאשר סוף סוף הארכי-טקט מוציא תחת ידיו מסמך ארכי-טקטורה, באיחור אלגנטי אך קריטי, הרי המסמך הוא על פי רוב עמום-חלקית עד בלתי קריא בעליל. שכן שבט הארכי-טקטים המצויים על דיאגרמותם ופטנטיהם אינם כפופים לחוקי הלוגיקה הבסיסית. ממש לא. השקפת עולמם של ארכי- למיניהם דוגלת בלוגיקה עמומה: "בלוגיקה העמומה אנו מדברים על "נכונות במידה מסוימת" … כמובן שהאמת והשקר המוחלטים של הלוגיקה הקלאסית, יכולים להיחשב כמקרה פרטי של האמת והשקר העמומים…". וזה לא אני אמרתי, זה ויקיפדיה מפורשת.

שירת הארכי-טקטורה

כמובן שעל מנת להגיע לדרגתו של הארכי-טקט העמום, יש לצרוך מנות גדולות של ביטחון עצמי ולהתאמן לפחות שלוש פעמים בשבוע בשיפור יכולות החירטוט אצל אומן חירטוט מדופלם. כלים אלו הם חובה להצלחת הארכי-טקטורה העמומה. מי שקנה כלים אלו, יכול בהחלט לנוח על זרי הדפנה והפטנטים. זוהי פסגת היצירה העמומה. שירת הארכי-טקטורה, שכמו שירת הסירנה, היא שירה יפה וענוגה, וכל השומע, או קורא אותה, ועל אחת כמה וכמה מנסה לממש אותה מסתכן בנפשו ובמשרתו.

ואם הזמירות האלו נראות לכם מוכרות, זה בכלל לא מפתיע. רק המילים הם שלי, אבל הלחן – לגמרי עממי.

והמהנדס החכם אומרת: הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים (לוי אשכול)

Image by Jörg Peter from Pixabay