#97 אנשי השכל הישר

על הטרגדיה של נחלת הכלל, על מי נאמר במסכת אבות: "הפועלים עצלים והשכר הרבה", על פרדוקס הזמן העבוד וסוחרי העופות. פוסט פושר למדי על פשרן של פשרות.

בדיחה שקפצה לי בפייס: אשה אחת מספרת לבעלה שהיא חלמה בלילה שהוא מביא לה במתנה שרשרת יהלומים. והיא אומרת לו תראה איזה חלום חלמתי, מעניין למה הוא רומז, ועוד בדיוק ביום ההולדת שלי. אז בעלה אומר לה, אל תדאגי מותק, תסמכי עלי, אני יודע בדיוק מה צריך לעשות. כל היום האשה בעננים, מתרגשת לקראת הערב. בערב מגיע הבחור הביתה ומביא לאשתו ספר לפתרון חלומות. חמור!

הזמן קצר והמלאכה מרובה

כבר אמרו רבותינו אבות ההיי-טק בארץ הקוד-אש במשנה במסכת אבות: "היום קצר והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק". אז מעבר לעובדה המדהימה שכבר לפני אלפיים שנה ידעו על המשכורות המטורפות שיהיו בהיי-טק, ועל זה שאנחנו, עבדי המגזר, הם העצלנים הגדולים ביותר (ע"ע הקלות הבלתי נסבלת של התכנות), מסתבר שרובצת עלינו גם קללה. איכשהו אצלנו בהיי-טק תמיד אין מספיק זמן לעשות את כל מה שצריך. וכן עצם העובדה שאנחנו משבחים את הבטלה אינה משפרת את המצב. עיקרון זה ידוע כפרדוקס הזמן העבוד:

הזמן הנדרש לביצוע משימה תמיד יהיה גדול מהזמן שהוקצה לה.

פרדוקס זה, חביב עד כמה שיהיה, מייצר ניגוד אינטרסים ואינטרסנטים המתנגדים זה לזה על בסיס קבוע, בכל ישיבה וישיבה, ויש רבות מהן במגזרנו רווי הפגישות.

הטרגדיה של נחלת הכלל

כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים לכתוב קוד – פחות או יותר. וכן כולנו רוצים שהמוצר יהיה טוב ושהפרוייקט יצליח ושהחברה תרוויח, וגם אנחנו, על הדרך נקבל איזה בונוסון שמנמן.

אה-מה-מה? שכולנו בטוחים שהדרך שלנו היא הדרך, ושהאחרים קצת לא מבינים את התמונה הכללית ומי כמונו יודע מה נכון, נכון?

זה ממש מזכיר לי את המושג המופלא "הטרגדיה של נחלת הכלל" – תקראו ותפנימו. כולם מבינים שיש בעיה, ושצריך שכולם יתגייסו לפתור אותה. אבל כל אחד ממשיך בשלו ומקווה שהאחרים יתקפלו.

ככה זה. אי אפשר לקבל תוכנה שהיא הכי איכותית, עם הכי הרבה פיצ'רים, באיכות הכי גבוהה, הכי מאובטחת ותוך חודשיים. מי שרוצה הכל, שלא יתפלא שהוא מקבל טרגדיה.

אנשי השכל ואנשי הישר

אז הנה לכם כמה דוגמאות, לאותם חכמים ונבונים שרואים את כל התמונה הגדולה, אבל מהזווית הקטנה.

ראשית ישנם אנשי השכל. עליהם נמנים שבטי הארכי-טקטים המצויים. הם נורא אוהבים להתפלפל ולמצוא בעיות יצירתיות ואז להמציא להם פתרונות סבוכים להפליא שרק מייצרים בעיות גדולות עוד יותר, מה שמייצר ענן קוד אדיר ממדים המכונה בז'רגון המקצועי דו-תסבוכת התוכנה. ועכשיו למי יש זמן לממש את כל הספגטי הזה?

לעומתם יש את אנשי הישר. אותם לא מעניין כלום. אם זה מה שכתוב בסְפֶּעק הקדוש, אך עתיק משהו, אז זה מה נעשה, אפילו שהלקוח כבר מזמן לא צריך את זה. הם ימשיכו לעבוד על הפרוגרמה במלוא המרץ, למרות שכולם יודעים שבעוד חודש הפרוייקט יתבטל. אז מה? כרגע זה התוכנית, וייחרב העולם, או החברה, או הפרוייקט.

כן ויש אם את אנשי הרווח, שכל מה שמעניין אותם זה לדחוף עוד פיצ'רים עד התוכנה מתפוצצת, באופן מילולי. ולעומתם יש את אנשי הרוּח. הם תמיד מבינים את "רוח הסְפֶּעק". הם תמיד עושים הרבה רוח וצלצולים ועסוקים בלהסביר ובלשכנע ובלהצדיק ובלתרץ עד שלא נותר זמן לעשות שום דבר אחר.

אבל את אנשי השכל הישר אני עדיין מחפש…

סוחרי העופות

כמובן שהזמן בו מתגלים קוד-פליקטים (מלשון קונפליקטים) זהו זמנה של ההנהלה הבכירה. כאן מתגלית במלוא עוצמתה היכולת המופלאה שלהם לפתור כל בעיה באמצעות בעיה גדולה יותר.

כאשר רוצים לאכול את העוגה משתי קצותיה ולהישאר יבשים. אין ברירה אלא לעשות פשרות. בארצות-הים קוראים לזה Trade-Off. בלשון הקוד-אש הם מכונים סוחרי עופות. כמו בכל בזאר מזרח-תיכוני ממוצע, כך הן מנסות לפשר ולמצע ולפייס את כל הצדדים עד שלכולם נמאס, ובסוף מסכימים של משהו כי אין ברירה.

אה, כן. ויש גם את אנשי ה"אמרתי לכם". אלו אותם אנשים שכבר התייאשו לגמרי, וכבר לא איכפת להם כל כך מה יהיה. מה שנותר להם, זה לאחר שהכל קורס להגיד לכולם "אמרתי לכם", ואולי גם לכתוב על זה איזה פוסט.

והמהנדסת החכמה אומרת: פשרה דמיונית היא מצב בו כולם מרוצים. פשרה אמיתית היא מצב בו כולם לא מרוצים באותה המידה.