#109 חומות של אוטומציה

לאן נעלמתי שלוש פעמים? פוסט ידני על האוטומציה הדרקונית ושאר כלי המשחית של הפרוסס. למהותו האמיתית של אלגוריתם חמדני. על נוהל מלפפון ואיך אני עומד לפרוץ את המצור? (רמז: עם אלגוריתם דו-מרפקי). על מי נאמר: עוקבים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי? והמסקנה הבלתי נמנעת: "If you can’t bit them, byte them".

"לאן נעלמת?" שאלה אותי אחת ממנהלות הפרודקטריון במסדרון? איפה האופטימיזציה שהבטחת לי?

"לאן נעלמת?" שאל אותי השכן של אמא של אשתי. למה כבר לא רואים יותר פוסטים של המטבחון? (המטבחון?!)

"לאן נעלמת?" שאלה אותי אשתי, כששוב אמרתי שאני יוצא בחמש והגעתי הביתה אחרי תשע.

אכן שאלות קשות ונוקבות. אבל! (אתן יושבות?) תשובה אחת להן.  אכן לכל ההיעלמויות הנ"ל יש הסבר אחד ויחיד. המקור לרוב צרות העולם, או לפחות עולם ההיי-טק.

שורש פורה ראש ואוטומציה

כן, כן. ניחשתן נכונה. האוטומציה. איפה שלא תלכי, היכן שלא תקמפלי, האוטומציה שם. כשמטרתה העליונה היא השילוש הקדוש: להטריד, לחסום ולשבש. אתן אומרות שאני סתם ממציא? שאני סובל מטראומה מפרוגרמות עבר?

אז כן. אני סובל מטראומות, אבל לא מפרוגרמות עבר אלא מפרוייקטי ההווה האוטומטים להפליא. ואני לא ממציא כלום הכל קרה באמת, אבל באמת.

והרי לפניכם שלוש אבני בוחן, מקרי קצה פסאודו-רנדומליים המשתחזרים דבר יום ביומו. וכמובן, שכל אחת מתופעות זוועה אלו מלווה בקומבינה מאולתרת ממיטב בית היוצר של הפלג המזרח-תיכוני של מגזרנו היקר, כיצד לעקוף את הבעיה במגוון אמצעים אנטי-פרוססיאליים.

האוטומציה מקדשת את הקבצים

"את רוצה לדעת איפה האופטימיזציה?" צעקתי על חברת הפרודקטריון הלחוצה, "ב CI הדפוק הזה שלך! שם האופטימיזציה". זה כבר לא אופטימיזציה, זה פסימיזציה. בסוף אני עוד אחטוף התקף לב מהאוטומציה הזאת. כבר שבוע שאני, ולא רק אני אלא גם כמה מהמהנדסות התותחות והמוכשרות ביותר שליקטתי לא מצליחים לעבור את ה CI. לא סתם קוראים לדבר המאוס הזה "Continuous Integration", כי הוא נמשך ונמשך ואף פעם לא נגמר.

האוטומציה היא כלי נשקו המרכזי והיעיל להפליא של הפרוסס. זוהי דרכו של הפרודקטריון העליון להבטיח ששום תיקון, שינוי, או שיפור, קטן ככל שיהיה לא יחדור אל הפרודקשן פנימה. אכן, חומות של אוטומציה הנשמרת על ידי דרקוני הדב-אוּפְּס האימתניים, שלא יתנו לאף שינוי להיכנס. מצור בסגנון אין יוצא ואין באג. האוטומציה מקדשת את הקבצים. האוטומציה תפקידה לשמור על קדושת הקבצים ולוודא שאף באג לא ידבק בהם, כמו שנאמר בסְפֶּעק הקדוש "והבאג הקרב יומת".

אכן כלי משחית מהשורה הראשונה. מהשורה הראשונה של הקוד ועד לאחרונת הקומפילציות. כלי משחית, שכשמו כן הוא, משחית את זמנם של מיטב בנותינו ומתכנתנו שמנסים להבין איך עוברים את האוטומציה הנוראית.

נוהל מלפפון ואלגוריתם דו-מרפקי

אז איך בכל זאת פורצים את המצור? או, טוב ששאלתן. בדיוק בשביל זה אני כאן. במלחמה כמו במלחמה, כל האמצעים כשרים עד שלבסוף כל הטסטים עוברים. אפשר לנקוט במלחמת התשה. לנסות שוב ושוב עד שאת מותשת לגמרי וללכת הביתה. זוהי הדרך המומלצת לג'וניורים חסרי ניסיון ובטחון עצמי.

אבל למתקדמים שבינינו אני ממליץ על התקפה קומבינטורית משולבת, של שתי קומבינות מוצלחות: נוהל מלפפון ואלגוריתם דו מרפקי, על שתיהן כבר כתבתי בעבר. אלגוריתם דו מרפקי משמעותו היא למצוא את הקשרים הנכונים בפרודקטריון ולשכנע את המנהלת הלחוצה והמלחיצה התורנית, שהתיקון שלך ממש חשוב. וזה רק משהו קטן, ואין סיכוי שמשהו ישתבש. באמת. אז רק הפעם, שירשו לך להיכנס לראש התור, ולא לחכות לשמונים ותשע השינויים האחרים שממתינים לפניך. ואז כשעוקפים את ראש התור מפעילים את נוהל מלפפון, שמשבית באופן זמני חלקים נרחבים מתולעי האוטומציה (בעיקר את הטסטים הבעייתיים) וכך אפשר לחדור את חומות האוטומציה ולהיכנס את הקובץ פנימה.

ואם זה לא עובד, אז תמיד אפשר להאשים את הדב-אוּפְּס. זה לא יעזור לאף אחד, אבל לפחות זה משפר את ההרגשה.

"לאן נעלמת?" II – אלגוריתם חסר חוש הומור?

נו, אז למה לא רואים יותר פוסטים של המטבחון? מן הסתם קוראות שורות אלה לא מבינות על מה המהומה, הרי "תמידים כסדרם ופוסטים כהלכתם" אחת לשבוע בבוקרו של יום שני.

אבל רבים וטובים מאלפי רֶעֵי-הרשת שלי ברשתות האנטי-חברתיות (כי זה בדיוק מה שהן) כבר לא קוראים את פוסטי השנונים והמושחזים לעילא. וכל זאת למה? בגלל ה"אלגוריתם". כך אמר לי אחד שיודע. אני לא יודע מה בדיוק הוא יודע, אבל עם העובדות קשה להתווכח.

כן. גם כאן האוטומציה מכה שנית. מסתבר שה"אלגוריתם", קוד רוממותו והוד-אוטומטיותו, החליט על דעת עצמו שלא להראות יותר את הפוסטים שלי לרוב-רובם של רעי הרשת שלי. למה, אתן שואלות? לאלגוריתם הפתרונים ולאוטומציה הארטיפקטים. בהתחלה חשבתי שאולי זה סתם באג ספורדי. או שאולי זה סתם עניין של מזל. כשזה המשיך להשתחזר באופן קבוע הגעתי למסקנה שהאלגוריתם מסנן אותי בגלל שהוא נעלב מהבדיחות שלי על פרוססים ואוטומציות ושאר קרובי משפחתו. כנראה שזהו אלגוריתם רגיש וחסר חוש הומור.

אבל גם כשעברתי לצחוק ולהעליב מגזרים אחרים בהיי-טק, כמו המגדר-הניהולי או ארכי-טקטים מצויים האלגוריתם עמד כחומה בצורה, כקונפליקט בלתי פתיר ב GIT, ולא נתן לחיצי השנונים להשתלח לכל עבר ברחבי הרשתות האנטי.

למהותו של האלגוריתם החמדני

לבסוף אותו אחד שיודע גילה לי את הסוד. כמו כל דבר במגזרנו היקר, בסופו של באג, מדובר בכסף. לא סתם ה"אלגוריתם" הזה נקרא אלגוריתם חמדני. הוא מוריד את החשיפה שלך, לא מטעמי צניעות, אלא בגלל שהוא רוצה לסחוט ממך כסף לקידום.

עכשיו נפל לי הביטקוין. קדחת. שקל הם לא יראו ממני. לא ביטקוין ולא שום קוין. אפילו לא ביט. אז החלטתי להשיב מלחמה שערה. כמו שאמרו חכמינו ראשוני ההיי-טק: אם אתה לא יכול לנצח אותם, תנג'ז להם עד שתצא להם הנשמה. באנגלית זה יצא לי הרבה יותר טוב והיי-טקי: If you can’t Bit then, Byte them.

עוקבים גידלתי ורוממתי

בדומה לנוהל מלפפון החביב עלי, גם במקרה דנן לא איכזב אותי המוח היהודי המגזרי, המשפריץ פטנטים וקומבינות מתוך שינה. הבנתי שעל מנת להכניע את האלגוריתם האכזר והמנוכר, כל מה שעלי לעשות הוא לנג'ז. כאילו לכתוב הרבה יותר בהרבה פחות.

רבים מקוראי הלא-נאמנים (שוודאי כבר התייאשו ולא הגיע לשורות אלה…) טוענים שהפוסטים שלי ארוכים מדי ולכן נגזר דינם להתאמל"ק. כבר יצאתי נגד התופעה בפוסט העמלקי : "תמחה את זכר אמל"ק", אך רק באגים וקרס עלו בידי. עליהם נאמר: "עוקבים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי והלכו לשמוע איזה פודקאסט אחר". הרי בדור האולטרה-אינסטנט שלנו, לשאלה מה עדיף: קצר שנון וקולע או ארוך עמום וצולע, התשובה ברורה מאליה…

אז הרי לכן. ראו הוזהרתן. חפשו אותי באנטי-חברתיות לפוסטים קצרים ושנונים בסגנון "פסוקו של קוד" ומשפטי מחץ של המהנדס החכם.

אך הָסֵרְנַה דאגה מלבכן. אני כנראה אמשיך גם לכתוב פוסטים ארוכים, עמומים וצולעים כמו זה. גם כי אני נהנה מזה, גם כי לא איכפת לי מה אתן חושבות עלי, ובעיקר, כי זה עדיף מאשר סתם לעבוד.

[אה, ולגבי ה"לאן נעלמת?" השלישי שנשאלתי על ידי אשתי האהובה. פרטים מתחת לקו]

והמהנדס החכם אומר: עדיף קצר שנון וקולע מאשר ארוך עמום וצולע.

---

מתחת לקו:

אז למה איחרתי להגיע הביתה? ובכן, האוטומציה מכה שלישית. אז שוב החליפו אצלנו את דלת הכניסה לדלת אקסטרה-מודרנית, כמיטב האוטומציה המכנית. דלת מסתובבת ללא מגע יד אדם. הכל עם חיישנים, סנסורים והמון פירוטכניקה. הכל טוב ויפה ואוטומטי. ולגמרי לא עובד. עזבו שלקח חודש (חודש!) להחליף דלת, שלא לדבר על כמה כסף שבטח שפכו שם. אבל מאז, הדלת לא עובדת. ומסביבה שורצים פועלי הדב-אוּפְּס של הדלתות. מנסים להבין מה השתבש ואיך אפשר לשפר את האוטומציה. ובינתיים, אני הייתי תקוע בעבודה.

את בעיית האוטומציה הזו העדפתי שלא לפתור באמצעים לא קונבנציונליים, שכן עד שנפל לידי אחלה תרוץ לאחר הביתה, מי אני שלא אנצל אותו…

ואם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל זה כבר קרה פעם. הנה תקראו על היחידה למבצעים מיוחדים הדב-אוּפְּס. כי אם יש משהו שהאוטומציה באמת יודעת לעשות הכי טוב זה ללמוד מטעויות, ואז לעשות אותן שוב.

Picture from HBO