#111 מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו

על "שורש פורה ראש ואוטומציה", משל מופלא על אצבע שבורה. וגם: מי הכי גרוע? (רמז: לא מה שאתן חושבות). פוסט מהיר ועצבני על פרוסס איטי ומעצבן

בעודי עומד ומתעצבן רקורסיבית בפקק אדיר-הממדים ביציאה מהשכונה הבוקר, עוברת לידי אישה מבוגרת כשהיא צועדת על שתי רגליה ומתחילה את עליית הקילומטר בדרכה אל העיר. באדיבותי כי-רבה הצעתי לה טרמפ. "לא תודה,  אני ממהרת" ענתה לי הגברת.

בא לתקן ונמצא מקלקל

שעה ורבע! שעה ורבע לעליה של קילומטר. מה אומר ומה אמרג'ג'. אין מילים בפי. סתם! יש מילים, ועוד איך יש מילים.

מה בסך הכל רציתי? להגיע לעמל יומי בזמן סביר פלוס, עצבני ברמה ממוצעת ועם מצב-רוח דכאוני כהרגלי. אבל לא. מישהו שם למעלה החליט לשפר את התשתיות בדיוק עכשיו. בתמרון דב-אוּפְּסִי מובהק הידוע גם כ: "בא לתקן ונמצא מקלקל". שעה ורבע!

וכדי להוסיף חטא על פשע, גם האוטומציה המפוארת הצטרפה לקנוניה. כלומר תוכנת הניווט המפוקפקת שלחה אותי היישר לגוב האריות, או יותר נכון לתור המכוניות שהשתרך לו כתור הקריאות הממתינות לטיפולה של אשת IT סטנדרטית. בסגנון האיש ההוא מהרחוב שצועק לך "סע, סע, יש לך עוד" עד ישמע הבום. אסור, אסור לסמוך על הפרוסס ושלוחיו. ועליהם אמר הכתוב: "שורש פורה ראש ואוטומציה".

עדר של חמורים

אבל בשם השוויון התת-מגזרי, והקורקטיות הא-פוליטית שלי. וגם כדי שאנשי הדב-אוּפס לא יכעסו עלי יותר מדי. הרי לכם רשימה מהירה ועצבנית של כל הגורמים בפלג המזרח-תיכוני של תעשייתנו היקרה שדואגים להשמיד להרוג ולאבד כל תוכנה טובה. לקיים את מה שנאמר בטייטל: מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. או כמו שאני אוהב לקרוא להם: עדר של חמורים.

הגו'ניור: אפתח בג'וניור הצעיר, חבר בארגון החצי מחתרתי זאבי האימפלמנטציה.  כן, אותו אחד שמקודד בקצב של שניים וחצי באגים לשעה בממוצע. ומרסס נזק לכל עבר. ועליו כבר הרחבתי בפוסט בעל הכותרת השנונה להפליא: "שהכל נהיה בגללו", לפחות יש את מי להאשים (יעויין שם במערכון הנהדר שמסביר את החוק הפיסיקלי הידוע שאחריות מתגלגלת מלמעלה למטה).

מנהלת המוצר: אותה אחת שתפקידה לדאוג שהארגון תמיד יהיה בהיסטריה. גם כשהכל לכאורה מתנהל על מי מנוחות הלחוצה והמלחיצה תמיד תמצא איזה מיילסטון (יענו אבן-דרך) שאנחנו מאחרים אליו. או איזה בקשה סופר מסובכת של לקוח סופר חשוב שכמובן הגיע כאשר אנחנו נמצאים בחמישה-לבטא. כוח הלחץ.

ארכי-טקט סייבר מצוי: עצם מהותו של ארכי-טקט סייבר מצוי הוא להרוס כל תכנון ותוכנה שבנינו. זה אף פעם לא מספיק בטוח או מאובטח מנקודת מבטו האובר-סקיורד. אז תוסיף פה, ותשנה שם. ואת כל זה בכלל צריך לכתוב מחדש. וזה שבגללו כל הפרוגרמה מתעכבת? זה כבר בעיה של מישהו אחר. מה שמכונה בז'אנר זבשמ"א. שהרי ידוע שמומחי אבטחת תוכנה עסוקים בלמצוא פתרונות לבעיות שלא יקרו אף פעם. הבעיה היא שהפתרונות האלו יוצרים בעיות שקורות כל הזמן.

מנהלת הפיתוח: טוב, כאן אין הפתעות. הרי תפקידה המרכזי של כל אחת מחברות המגדר הניהולי הוא לפתור בעיות קטנות באמצעות יצירת בעיות גדולות יותר. וכפי שקובעת האקסיומה הניהולית הבסיסית: יש מנהל – יש בעיות. כי אם אין בעיות, בשביל מה צריך מנהל?

הכי גרוע

יש עוד דוגמאות רבות ורעות: הפרוסס ושלוחיו הרבים, קבוצות הבדיקות, המנהל הבכיר ועוד. אך מקוצר רוח ועבודה קשה, אני אסיים רק בשיא השיאים של "מהרסייך".

אז אתן יודעות מי הכי גרוע? הכי גרוע זה הליצן הזה, שרק רואה את כל מה שרע וגרוע ולא עובד טוב. ולא רק זה, אלא שברוב חוצפתו, הוא עוד מפרסם את זה בריש-גלי. פוסטים פסאודו-שנונים ורבע מצחיקים על כל מה שלא עובד טוב. מילה טובה לא תשמעו ממנו.

כי מה לעשות: אורח לרגע רואה כל פגע,  עובד קבוע רואה עד כמה המצב באמת גרוע.

והמהנדס החכם אומר: ואם נחרבה תוכנתנו ונחרב הפרוייקט עלינו על ידי שנאת חינם, תשוב התוכנה להיבנות והפרוייקט עִמַנו יבנה על ידי אהבת חינם (ע"פ הרב קוק, בהתאמה לדור ההיי-טק בארץ הקוד-אש)

---

מתחת לקו: משל קצר ומופלא על אצבע שבורה (מבוסס על קטע ממדריך הטרמפיסט לגלקסיה)

אדם מסויים נפל מגובה רב אל הקרקע. לאחר כמה דקות של איבוד הכרה הוא מתעורר ומנסה לראות מה מצבו. הוא מתחיל למשש את כל איברי גופו, לחרדתו הרבה הוא מגלה שבכל מקום שהוא נוגע כואב לו מאוד.

עד שלבסוף הוא מבין שהאצבע שלו נשברה. ודי לחכימא ברמיזא.

Photo by chris carroll on Pexels.com