למה אני מאחל לכולם שתהיה להם שנה ממוצעת? על אופטימיות זעירה ו"פסוקו של קוד" היומי. פוסט אופטימי ומפתיע לרגל השנה החדשה. וכמובן, כמיטב המסורת של הפינה: סדר הסימנים לפתיחת פרוגרמה חדשה, ותפילות להצלחת המרג' והתוכנה.
באחד הפוסטים הקודמים הסברתי מהי ההגדרה של שנה ממוצעת הייטקיסיטית. אבל כיון שקוראות הפינה כמעט ואינן טורחות להקליק על הלינקים שאני מפזר ברחבי הפוסטים, הריני טורח וכותב זאת שוב:
בדיחה סובייטית ישנה מספרת על שר בכיר מהסובייט העליון שבא לביקור בקולחוז חקלאי בפרברי מוסקבה. הוא שואל את מנהל הקולחוז: "איך היבול השנה"? עונה לו המנהל: "השנה הזו היא שנה ממוצעת". "ומה זה אומר שנה ממוצעת?" מקשה הבכיר. "אה!" מסביר המנהל, "שנה ממוצעת היא גרועה יותר משנה שעברה, אבל טובה יותר משנה הבאה"…
גבירותי ורבותי, מהפך!
רבות (שתיים לפחות) מקוראות הפינה הפסאודו-נאמנים שואלות אותי למה אני כל כך ציני ורואה שחורות, וכותב רק על הדברים הרעים, ולמה אני כותב מה שאני כותב. ובכלל.
מה אומר ומה אמרג'ג'! אז כמיטב המסורת של פינת הקפה, אני יכול לשלוף מניפת תירוצים מרשימה וצבעונית, ולתרץ שקודם כל זה מה שאני. וחוץ מזה, זה לא שאני ממציא דברים, אני רק מדגיש צדדים מסויימים יותר מצדדים אחרים. ובעיקר כי אחרת פשוט לא קוראים את מה שאני כותב.
אבל זהו, שלא! אם כן, מנהלותי ומהנדסי – מהפך. מסתבר שכן קוראים דברים אחרים, פחות ציניים ויותר עם איזה מסר או משהו לקחת אותו קדימה. אכן הופתעתי.
אה, וגם מתברר שבדור האקסטרה-אינסטנט שלנו, אסור לכתוב ארוך מדי, כי ככה זה הדור וזה מה יש. ואני בעוונותי הרבים כותב ארוך (אבל אל דאגה, תכף כיפור וכל העוונות נמחקים).
אופטימיות זעירה
ופה הופתעתי פעם שנייה ואף שלישית.
גיליתי, למקלדתי ולתדהמתי הרבה, כי גם אני יכול. יכול לכתוב קצר, יכול לכתוב משהו עם איזה מסר ובעיקר יכול להיות אופטימי, שזה דבר די חדש אצלי. אז בינתיים זו רק אופטימיות זעירה, בתוך מרחבי הציניות וים הפסימיזם המקיפים אותי.
והנה לכן דוגמא למהפך שעברתי:
בדיחה סובייטית ישנה מספרת על שר בכיר מהסובייט העליון שבא לביקור בקולחוז חקלאי בפרברי מוסקבה. הוא שואל את מנהל הקולחוז: "איך היבול השנה"? עונה לו המנהל: "השנה הזו היא שנה ממוצעת". "ומה זה אומר שנה ממוצעת?" מקשה הבכיר. "אה!" מסביר המנהל, "שנה ממוצעת היא טובה יותר משנה שעברה, אבל טובה פחות משנה הבאה"…
בבקשה!
פסוקו של קוד
טוב, אז לגבי עניין אריכות המילים עוד יש מה לעבוד, וגם על האופטימיות. אבל בינתיים, למי שאיכשהי פיספסה, התחלתי לפרסם את "פסוקו של קוד" – טיפים, הנהגות ומשפטים חכמים מפי זקני ההייטק ועוד אנשים חכמים שיעזרו לכם לשרוד ואף להצליח בפלג המזרח תיכוני של תעשיית ההייטק עתירת הפרוססים והקומבינות כאן בארץ הקוד-אש.
כל שעליכן ועליכם לעשות זה להיכנס לרשת החברתית הקרובה למקום מגוריכם ולחפש #פסוקושלקוד. ולאלו שפחות שולטים ברזי ההרשתות החברתיות. כל הפסוקים מרוכזים בדף החדש-ישן: פסוקו של קוד.
זה כמובן לא יבוא על חשבון הפוסט השבועי, הארוך יותר, שנון יותר וכמובן נוטף ציניות וארסיות. אבל זה יוצר שילוב מרגש של אופטימיות-פסימית שכזו, שיכולה לעזור לכם להתעצבן עם חיוך.
ולסיום, וכיון שלא כתבתי על שום דבר הייטקיסטי עד עכשיו, וכמיטב המסורת של פינת הקפה, אני מצרף כאן את סדר הסימנים לתחילת פרוגרמה חדשה, בתוספת שתי תפילות להצלחת המרג' בפרט והתוכנה בכלל.
את התפילות והסדר ניתן כמובן למצוא גם ב"סידור ההייטק".
ושתהיה לכולנו שנה ממוצעת. כל אחד שיבחר לעצמו איזו גירסה ממוצעת שמתאימה לה או לו.
והמהנדס החכם אומר: שתהיה לכם תוכנה טובה ומתוקה
פינת הקפה 
רגע אני רק שאלה.
אם הפוסטים שלך כתובים ארוך בעוונותיך אבל עוד רגע כיפור וכל העוונות נמחקים – אז זה אומר שכל הפוסטים יימחקו?
אהבתיLiked by 1 person
רק העוונות נמחקים. הפוסטים נשארים. זה מה שיפה בכל העסק הזה. החטא נשאר, רק העונש הולך…
אהבתיאהבתי