שו"ת (שאלות ותשובות) בנושאי ארכי-טקטורה, המסביר אחת ולתמיד איך זה שהארכי-טקט אף פעם אינו אשם, למה כתבי הקוד-אש אף פעם לא מחוברים למציאות, ואיך אפשר לפתור זאת באמצעות דיקמונט לאחור. על אומנות החירטוט, שיטת הסניוריטי ההייטקיסטית, תופעת התמורה הפוחתת, ועוד ועוד, עד שכולכם תרוצו להיות ארכי-טקטים.
טוב, אז לפעמים גם אני נאלץ לעבוד. לא יותר מדי, וגם זה רק בגלל שהבאג הקריטי האחרון שהגיע מלקוח עצבני במיוחד דווקא היה מעניין, ובאזור שהתעסקתי בו קמעא לפני אי-אלו שנים.
ואולי בכלל זה היה כיון שרציתי לוודא שלא מאשימים אותי בטעות, או שלא בטעות, ביצירת הבאג האומלל לפני אותם אי-אלו שנים. כך או אחרת, פתאום מצאתי את עצמי בלי פוסט מוכן ביום ראשון בלילה.
אבל עצם הרעיון, שמישהו העז להעלות בדעתו שאני יצרתי את הבעיה בעבר, הזכירה לי את אחד הפסוקים של המהנדס החכם.
אז החלטתי לנצל את ההזדמנות, ובעיקר לבנות על הזיכרון לטווח קצר של קוראות וקוראי הפינה ולמחזר פה מספר תובנות מעמיקות וחודרות על מלכת ההיי-טק הלא היא הארכי-טקטורה, ועל נציגי המעמד האריסטוקרטי של תעשייתנו, הלא המה שבט הארכי-טקטים המצויים היושבים אחר קוד וכבוד במרומי כנסיית הדוקומנטציה, איש תחת פטנטו ודיאגרמתו ופיהם ומקלדתם מפיקים את כתבי הקוד-אש המופלאים הידועים יותר כספֶּעקים המהוללים.
ובשעת רצון זו, מונחת לפניכם רשימה תשתיתית של שאלות ותשובות על מאפייני הארכי-טקט וארכי-טקטורתו, למען ידעו כל סניור וג'וניורה אשר חפצה נפשם וקריירתם בנופך ארכי-טקטוני, מה יש לעשות ולהיכן יש לשאוף.
שאלה: מהי תמציתה של הארכי-טקטורה?
תשובה: הארכי-טקטורה היא היכולת לחזות מה יקרה בעתיד, בתוספת היכולת להסביר לאחר מעשה מדוע זה לא קרה.
שאלה: מהי התכונה החשובה ביותר הנדרשת מארכי-טקט?
תשובה: באופן מליצי ניתן לנסח זאת כך: "הארכי-טקט הוא אדם המשתמש ביותר מילים מהנחוץ כדי להגיד יותר ממה שהוא יודע". בתכנות ההישרדותי תכונה זו מכונה בשם אומנות החירטוט. זוהיהיכולת הבלתי-נלאית והבלתי-נדלית של שבטי הארכי-טקטים המצויים לדבר על נושאים שבהם אין להם מושג. וככל שיודעים פחות כך מדברים יותר. (ידוע גם כ: חוק הטריוויאליות של פרקינסון).
שאלה: האם ישנה חלוקת התפקידים ברורה בין הארכי-טקט לקבוצת הפיתוח לאורך הפרוייקט?
תשובה: בוודאי. חלוקת העבודה הינה ברורה ופשוטה: המהנדסים פותרים בהווה את הבעיות שהארכי-טקט יצר בעבר, בזמן שהארכי-טקט עצמו עסוק בלייצר את בעיות העתיד.
שאלה: אלו יכולות טכניות נדרשות על מנת להפוך לארכי-טקט?
תשובה: התשובה לשאלה זו היא פשוטה – לסבך, וכמה שיותר. כבר אמר אחד מחכמי ההייטק הראשונים, ר' א. דייקסטרה: פשטות היא תכונה חשובה אך היא דורשת עבודה קשה על מנת להגיע אליה וחינוך על מנת להעריכה. וכדי לסבך את העניינים: מורכבות נמכרת הרבה יותר טוב.
כל ארכי-טקט מתחיל יודע שלא כדאי להסתבך עם משימות הדורשות עבודה קשה ולבסוף לא נמכרות טוב. עדיף להיפך. סטייל עבוד מעט וסבך הרבה, או בסגנון מבצע סבתא: אתה מתחיל הכי מסובך שלך, ולאט לאט אתה מסתבך עוד יותר.
שאלה: מה בעצם עושה הארכי-טקט? מהם התפוקות והתוצרים של ארכי-טקט מצוי?
תשובה: ובכן, תפקידו של הארכי-טקט הוא לייצר ארכי-טקטורה. הארכי-טקטורה מורכבת משני חלקים מרכזיים: דיאגרמות עתירות אפקטים וחסרות תועלת. ובנוסף, ישנם כתבי הקוד-אש, הספֶּעקים המהוללים. אלו הם מסמכי Write-Only, שכן אף אחד לעולם אינו טורח לקרוא אותם. כאשר כבר כן נזקקים לעיין את כתבי הקוד-אש, או אז מתברר שכל קשר בינם לבין הפרוייקט, הקוד או המציאות הינו רנדומלי לחלוטין.
שאלה. באיזה שלב בפרוייקט מומלץ לכתוב את הארכי-טקטורה?
תשובה. הזמן המומלץ ביותר לכתיבת הארכי-טקטורה, על פי שיטת הארכי-טקטורה הרוורסיאלית הוא בסיום הפרוייקט. זהו חידוש מרענן בעולם הארכי-טקטורה המתנוון. מעתה במקום לכתוב את הארכי-טקטורה לפני פיתוח הפרוייקט ואז להתלונן שאין כל קשר בין המסמכים למה שבוצע בפועל. מעתה והלאה אנחנו הארכי-טקטורה תיכתב בסוף הפרוגרמה, רק לאחר שיקויים "בפני נכתב ובפני נבדק" (ובפרוייקט סייבר יוסיף "בפני נחתם") רק אז על הארכי-טקט לבצע את תהליך הדיקמונט לאחור. זהו ווין-ווין קלאסי. באופן זה הדוקומנטציה תמיד מסונכרנת להפליא עם הקוד הקיים, אין סתירות ואין קושיות, והארכי-טקטורה תראה בדיוק כיצד הקוד עובד. אין יותר תוכנה שבעל-פה, והדוק' ברור ושריר וקיים.
שאלה: מהם יחסי העבודה בין הארכי-טקט לבין צוותי הפיתוח?
תשובה: בתיאוריה, על צוותי הפיתוח לממש את הארכי-טקטורה אותה ציווה להם ארכי-טקט הבית. כמובן עליהם להיות קשובים לשינויים בארכי-טקטורה ולעדכן את תוכניות העבודה בהתאם. שהרי הפיכת כיוונו של חץ קטנטן בדיאגרמה אורכת כחצי דקה, אבל עלולה לייצר שבועות של עבודה לפיתוח. כפי שנאמר: צעד קטן לארכי-טקטורה, ריצת מרתון בפרוגרמה.
כל זה בתיאוריה. בפועל, צוותי הפיתוח נוטים פשוט להתעלם מהארכי-טקט על ספֶּעקיו, כיון שבעלי ניסיון הם, והפנימו את דברי איינשטיין: בתיאוריה – יודעים הכל אבל שום דבר לא עובד. בפועל – הכל עובד אבל לא יודעים למה.
שאלה: עד כמה אחראי הארכי-טקט לבעיות שנוצרו כתוצאה מהארכי-טקטורה שלו
תשובה: על כל ארכי-טקט להשתלם בתורת האקסינדט-ציאליזם הגורסת כי לא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין השטות שעשה הארכי-טקט בשלבים הראשונים של הפרוייקט לבין דו-תסבוכת התוכנה שנוצרה בפרוייקט כתוצאה משטות זאת.
כמו כן, כיון שרוב-רובם של הארכי-טקטים הינם בעלי פז"מ לא מבוטל, הרי הם חוסים תחת כנפי שיטת הסניוריטי ההיטקיסטית: ככל שהותק שלך במקום העבודה עולה, כך פוחתת האשמה המוטלת עליך.
שאלה: האם כדאי להיות ארכי-טקטים?
תשובה: איזו שאלה! מעבר לעובדה שהארכי-טקט אף פעם אינו אשם (ראו תשובה קודמת), עבודת הארכי-טקט הינה מתגמלת במיוחד לאור מה שמקובל לכנות תופעת התמורה הפוחתת: ככל שהותק בעבודה עולה כך התמורה שמתקבלת מהעובד נמוכה יותר. או במילים אחרות: המוטיבציה לייצר תפוקות עבודה עומדת ביחס לינארי הפוך לוותק במקום העבודה.
תופעה ייחודית זו, גורמת גם להופעתו של פרדוקס התגמול ההופכי. ככל שעובר הזמן הארכי-טקט המתבכר (הופכת להיות בכיר יותר ויותר) עושה פחות ומרוויח הרבה יותר. כפי שנאמר בפרקי אבות ההיי-טק: עשה מעט והרווח הרבה. אז כדאי!
שאלה: האם לארכי-טקטים יש בטחון תעסוקתי?
תשובה: הסירו דאגה מלבכם. לארכי-טקטים, מעצם הגדרת תפקידם לעולם לא תחסר עבודה. שכן הארכי-טקט המצוי עסוק בלייצר פתרונות יצירתיים לבעיות תיאורטיות שכלל אינן קיימות. לאחר מכן הארכי-טקט פותר את הבעיות שיצרו אותם פתרונות יצירתיים, אלא שפתרונות אלו מייצרים בעיות אחרות. וכך הלאה במעגל אין סופי של בעיה תאורטית המובילה לפתרון יצירתי שגורם לבעיה תאורטית אחרת. הבעיה הלא תאורטית בכלל שנוצרת ממצב זה, היא שהארכי-טקט המצוי תמיד מאחר ואף פעם לא מסוגל לספק את הארכי-טקטורה בזמן, כיון שהוא תמיד עסוק בלפתור את הבעיות שהוא עצמו יצר. אבל זה כבר זבשמ"א.
בתמונה: ארכי-טקט מצוי חושב איך לפתור בעיה קטנה באמצעות יצירת בעיה הרבה יותר גדולה
וכל מה שנותר לנו לומר: אם בארכי-טקטים נפלה שלהבת, מה יגידו ג'וניורי הגי"ט.
והמהנדס החכם אומר: ארכי-טקט מומחה הוא אדם שעשה את כל הטעויות האפשרויות בתחום התמחותו. (נילס בוהר, בתוספת קלה).
