האם באמת כאשר התותחים רועמים המנהלות שותקות? על חשיבותו של המאבק המגדרי בצמיחת ההיי-טק כאן בארץ הקוד-אש. תזכורת לאפקט הקוברה – איך להפוך כל בעיה לגדולה הרבה יותר. ועוד תזכורת לאקסיומה הניהולית הבסיסית, הלא היא: " יש מנהלת – יש בעיות. כי אם אין בעיות, בשביל מה צריך מנהלת?". וגם: למה יונית לוי לא הגישה את המהדורה המרכזית? פוסט שלושת-רבעי ממוחזר, כמעט פוליטקלי-קורקט, אבל מאה אחוז מצחיק על מנהלות, מהנדסים ומה שביניהם.
לפני כמה ימים תפסה את עיני הידיעה הבאה (גילוי נאות מתחת לקו): "יונית לוי לא תגיש היום את המהדורה המרכזית", והרי היא לפניכן:
אז לא שאני חסיד גדול של המהדורה המרכזית, אפילו את המהדורה הצדדית אני לא רואה. אבל בכל זאת כותרת שכזו תופסת את העין. אז גוללים. ולמען לא להשאירכם במתח רב, הנה התשובה פרושׂה לנגד עיניכם:
יונית לוי לא הגישה את המהדורה המרכזית, מכיון שהיא בכלל לא הייתה אמורה להגיש אותה!
לא פחות ממדהים. ללא ספק אייטם חדשותי.
יש מאין!
אבל מה עניין תוכנה לגברת לוי, ישאלו קוראי הפינה הג'וניורים? ובכן עניין גדול יש כאן. הרי לכם דוגמא מאלפת ליצירת בעיה משום דבר. בריאה חדשה באה לעולם. איך מייצרים רעש מדממה ועיר פורחת משממה.
לכתבת הנ"ל, אשר שמה לא נודע לי, ישנו עתיד מזהיר בהיי-טק כחברה בכירה במגדר הניהולי היקר שלנו. מי לנו טובות ממנהלותינו היקרות המסוגלות לייצר בעיות חדשות לבקרים, ולפעמים גם בצהריים ובערב.
ואין אני נוטר טינה, חלילה ובאג. להוי ידוע שזהו הדי-אן-איי הניהולי הזורם בעורקי חברות המגדר המקיימות באופן עקבי את האקסיומה הניהולית הבסיסית:
יש מנהלת – יש בעיות. כי אם אין בעיות, בשביל מה צריך מנהלת?
ואנו, חברי המגדר ההנדסי, מה לנו כי נלין. ישנה חלוקת תפקידים ברורה בהיי-טק, וביתר שאת בפלג המזרח-תיכוני שלו כאן בארץ הקוד-אש: יש את אלו שפותרים בעיות, ויש את אלו שמייצרות אותן. אנחנו עשינו את הבחירה שלנו והן את שלהן.
הצהרה לכל באי הבלוג
טוב. אני אעשה פה עצירה מתודית קטנה, לפני שאקים עלי את כל ארגוני הנשים הגברים וכל מה שביניהם.
אז ככה: כן, ישנם גם מנהלים פה ושם, ועל פי רוב יש הרבה יותר מדי כאלה. ועל כן, לכל מי שהלשון המגדרית קצת מגרדת בלשון, יעוין אחר כבוד בפוסט הידוע לשמצה בכל המגדרים: "מהנדסים ממאדים ומנהלות מנוגה" ובמיוחד בהצהרה לכל באי הבלוג המובאת שם. ואם זה לא עזר, אז זה מה יש.
חשיבותו של המאבק המגדרי
המאבק המגדרי בהיי-טק, כפי שהוא מסוכם במילותיו השנונות של המהנדס החכם למטה, הוא להלכה ולמעשה המנוע שמניע את ההיי-טק. והדברים טעונים הסבר.
כידוע, זרימת האלקטרונים היא זו שמייצרת את אנרגיית החשמל, וזרימת הכסף מייצרת צמיחה כלכלית. ואילו בהיי-טק זרימת הבאגים היא זו שמייצרת את התוכנה. אנחנו, חברי המגדר ההנדסי כותבים קוד, אנשי הבדיקות מוצאים באגים, אנחנו מתקנים, וכך המוצר הולך ומשתפר באופן איטרטיבי עד כאב.
אלא שלעיתים, והדבר תדיר יותר לקראת סיומה של הפרוגרמה, לעיתים זרימת הבאגים פוחתת עד כדי זרזיף דק. והעבודה! מה תהא עליה? וכאן בדיוק מגיע שעתו היפה והגדולה של המגדר הניהולי. פה טמונה מומחיותן וכשרונן הבלתי נדלה של מנהלותינו היקרות עד מאוד ביצירת בעיות.
וישנו מבחר שלם של אופני פעולה, ואציין רק שתיים-שלוש מהם. ניתן לבצע רי-אורג מיותר להחריד ולעצבן את כולם. או לחילופין, להחליט שזה הזמן לשים את הג'וניור הצעיר, זה שמקודד בקצב של שניים וחצי באגים לשעה, להיות אחראי על האינטגרציה והמרג'ים.
אפקט הקוברה
אבל הטכניקה האהובה עלי ביותר היא כמובן "אפקט הקוברה", שכבר הזכרתי בעבר. "אפקט הקוברה" הוא מושג שנועד לתאר מצב בו פתרון לבעיה מסוימת גורם לה להיות חמורה הרבה יותר. פרטי הדוגמא על שמה נקרא האפקט בקישור. חוויתי ומומלץ ביותר.
ולעניינו, אחד המאפיינים העיקריים של המגזר הניהולי הוא היכולת המופלאה, אבל באמת, לפתור כל בעיה באמצעות יצירת בעיה גדולה יותר. אשרינו שזכינו למנהלות כאלו שדואגות לנו ימים כלילות לבעיות שגורמות לנו לבלות לילות כימים בעבודה.
כשהתותחים רועמים המנהלות שותקות
כל זה טוב ויפה, כל עוד שומרים על גבולות הגזרה. הן מייצרות בעיות יש מיש או יש מאין, ורק שיעזבו אותנו בשקט לפתור אותן. אבל פה קבור המרג'. הן לא מסוגלות לשחרר. פתאום נהיה לחץ והיסטריה, ומה יהיה? ולמה? ומתי זה יהיה מוכן?
ואז מתחילות הישיבות. במקום דיבוגים יש דיבורים, כפי שנאמר "עוד זה מדבר וזה באג".
בהתחלה אנחנו עוד סובלים בשקט, ומנסים לדבג תוך כדי דיבור. אבל אין לדבר סוף. שהרי עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם, המגדר הניהולי נטל חמש-עשרה, ושאר העולם חייב לו עוד חמש. כמה ישיבות, כמה! אם בצבא המפקדים הולכים בראש, בהייטק המנהלים חופרים בראש. מספיק! תנו לבדוק בשקט.
עד שבאיזשהו שלב זה נמאס, וכמה מהנדסים תותחי-על פשוט מתפוצצים וזורקים את כל המגדר הנ' החוצה תוך כדי איומי התפטרות חסרי שחר, עד שהבאג יבוא על מקומו בשלום. ואז, סוף סוף יש קצת שקט.
לסיום, כמובן שכל קשר בין האמור בפוסט הלגמרי לא פוליטיקלי-קורקט הזה לבין מציאות כזו או אחרת הוא וירטואלי לחלוטין. הקשר בין המגדרים הינו חזק ומוצלח ביותר ומוליד הצלחות רבות. רוב הזמן.
פשוט, תנו קצת שקט, תניחו לנו לעבוד והכל יהיה בסדר. תסמכו עלינו כמו שאנחנו סומכים עליכן. כמו שבן גוריון אמר פעם בערך: תדע כל מנהלת עברייה כי הפקידה את גורל באגיה בידי מהנדסים הראויים לכך!
והמהנדס החכם אומר: המאבק המגדרי בהיי-טק הינו מרוץ אינסופי בין מתכנתים, חברי המגדר ההנדסי, השואפים לפתור בעיות ולדלוור מוצרים מעולים, לבין חברות המגדר הניהולי המייצרות בעיות בקצב מהיר יותר ממה שחברי המגדר ההנדסי מסוגלים לפתור.
מתחת לקו: גילוי נאות. את הכתבה הנ"ל על גברת יונית לוי ראיתי בפייסבוק בקבוצה בשם "בין הלסינגפורס לפרטצ'יה". ולמי שלא מכיר את המושגים, סימן שהוא לא קרא את כתביו של מורי ורבי לכל ענייני הסאטירה באשר הם, גדול סטיריקני ישראל – אפרים קישון.
Photo by Bjørn-Magnus Kristiansen on Unsplasha
פינת הקפה 
ממש אהבתי את ההומור. רמה גבוהה.
אהבתיLiked by 1 person
חן חן.
אהבתיאהבתי