#57 ויהי מה!

ארבע שאלות וארנק: למה תמיד חסרים עובדים בהיי-טק? ולמה כולם מחליפים עבודות כל הזמן? מה הדמיון בין תיקון באג לשטיפת כלים? ומהו התחליף הטכנולוגי לוועד עובדים? ואיך כל זה קשור לארנק של אשתי.

"קניתי תיק חדש. היה מבצע חבל על הזמן" אמרה לי אשתי. כמובן שמיד הגיע ההמשך המתבקש: "אבל הארנק שלי לא נכנס בתוכו". אתם יכולים לנחש לבד שזה נגמר גם בארנק חדש, ונעליים בגוון המתאים, והיד עוד נטויה. אולי פעם עוד יעשו על זה סרט: היד שמנענעת את הויזה.

הסיפור המאוד מאוד יוצא דופן הזה, הזכיר לי בדיחה עתיקה על איך קבעו אם המילה "computer" תתורגם בעברית ללשון זכר או נקבה. אחד הטיעונים לכך שמחשב הוא ממין נקבה היה משהו בסגנון: "ברגע שאתה מתחייב למחשב אחד, אתה לא מפסיק להוציא עליו כסף". שאר הטיעונים בעד ונגד למטה,מתחת לקו.

אז הבדיחה באמת ישנה וחבוטה. ובימים טרופים שכאלה, אפילו שהבדיחה היא על PC, היא בוודאי לא PC, ויש מצב שגם אני אצא חבוט ממנה.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר. ובזמן שהמתנתי בחנות עד שיימצאו הנעליים בגוון המתאים (וחגורה, ומעיל), הבנתי שהעיקרון הזה נכון לא רק למחשב אלא באופן כללי בהיי-טק. אצלנו שום דבר לא מסתיים אף פעם. ברגע שאתה מתחיל איזה פרוייקט, אפילו הקטן ביותר, הוא נמשך לאין קץ. כאילו מישהו שכח לשים תנאי עצירה על שיטות העבודה שלנו.

ואני לא מדבר רק על הפרוססים והתהליכים האינסופיים שהם סוג של מכונה שמייצרת לעצמה עבודה ועל הדרך מייצרת לי המון חומר לפוסטים. ממש לא רק על זה.

בואו ניקח לדוגמא את האופן בו אנחנו פותרים באגים.

הרי כל אשת היי-טק מזרח-תיכונית ממוצעת מצטיינת בשני דברים שהם יתרונה האיכותי על שאר עבדי ההיי-טק העולמי. היתרון האחד הוא היכולת לאלתר פתרונות יצירתיים לבעיות סבוכות. והיתרון השני הוא היכולת לעבוד מהר. כל אחד משני יתרונות בפני עצמו הוא פלוס אדיר, שכל מנהלת סבירה בהיי-טק הייתה רוצה מפתחות כאלה בצוות שלה. אבל השילוב של שני יתרונות יחד במהנדסת אחת עלול להיות הרה-אסון. הרי אותה מהנדסת מוכשרת למדה על בשרה במשך שנים שמה שחשוב הוא לפתור את הבאג הקריטי שעצבן את הלקוח. ולפתור אותו מהר, ויהי מה.

אה מה מה? אחרי כמה חודשים באמת נהיה מה. או יותר נכון: מה?! שזה קיצור של "מה לכל הרוחות הולך פה?", או "מה לעזאזל חשבנו לעצמנו!".

אנחנו חונכנו והוכשרנו לפתור באגים הכי מהר שאפשר, וזה מה שאנחנו עושים. מייצרים פאצ'ים (מלשון patch, דהיינו טלאי בלע"ז) על ימין ועל שמאל, מוודאים שהבאג תוקן, ויאללה לפרודקשן. למי יש זמן להריץ סבב בדיקות שלם עכשיו? אנחנו תמיד נבחר בדרך הקצרה והמהירה ביותר. אין זמן.

אלא שאחרי כמה שבועות או חודשים מתברר שהתיקון הזריז והקצר שבחרנו לא באמת חסך לנו זמן. כי עכשיו צריך להשקיע פי כמה בשביל לתקן את הנזקים הישירים והעקיפים שלו.

יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה

ועל זה כבר אמרו חכמינו ראשוני ההיי-טק: יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה. אבל אנחנו תמיד נבחר בדרך הקצרה. אנחנו דוגלים בשיטת: טוב ציפור אחת ביד עכשיו, ובעוד חודשיים כבר נראה…

וכבר רבים וטובים ממני עמדו על הבעיה לפני וניסו לפתור את הבעיה במגוון שיטות ומתודולוגיות פיתוח, ולא עלתה בידם (אמנם הם רצו את הדרך הארוכה שהיא קצרה, אבל מה שיצא להם זה דרך ארוכה שהיא עוד יותר ארוכה).

והסיבה לכך היא פשוטה. העקרון של "שלח פּיצְ'פּוּצְ'ךַ על פני המים, כי ברוב ימים הוא יתפוצץ" הוא אבן יסוד ביציבות הכלכלית של עבדי ההיי-טק. עד כדי כך שיש הטועים וחושבים שהמילה פאץ' היא נגזרת של לפוצץ.

כולם יודעים שאצלנו אין ועד עבדים ולא ועד עובדים, אין קביעות, ואין יציבות. רק משכורות מטורפות…

כיון שכל איש היי-טק מרגיש בתת-מודע שלו בכל רגע ורגע שהוא עלול להיות מפוטר, הדרך שלנו כקולקטיב להתמודד עם חוסר הבטחון התעסוקתי היא להגדיל באופן קבוע את נפח העבודה. ומכאן החישוב הוא פשוט. אם כל באג שאנחנו מתקנים מייצר כעבור זמן באג יותר גדול ויותר מסובך, השגנו את המטרה.

אז הנה האמת העירומה: הסיבה האמיתית למחסור הכרוני באנשי היי-טק היא אנחנו. יש לנו מוטיבציה אדירה לייצר גידול אקספוננציאלי בנפח העבודה, זה התחליף שלנו לוועד העובדים של פעם. ככה לא יפטרו אותנו. כמובן שאי אפשר להתעלם מתופעת הלוואי המשמחת שהיא פועל יוצא של השיטה הזו, תופעת הגידול במשכורות שלנו (חבל רק שכאן הגידול הוא לינארי בלבד, אבל לא נהיה חזירים. לפחות לא יותר מדי).

עכשיו יקום וישאל המהנדס המתחכם: אבל אם זה המצב ותמיד יש יותר עבודה, אז למה כולם מחליפים עבודות כל הזמן?

שאלה יפה, ותשובתה בצידה: כולם מחליפים עבודות, כי לאף אחד אין חשק לפתור את הבעיות שהוא עצמו יצר. לתקן באג זה כמו לשטוף כלים. אצלך בבית אף פעם אין לך כח לשטוף את הכלים. אבל כשאתה מתארח בבית אחר, אין שום בעיה.

זה גם הרבה יותר בטוח לתקן באגים שמישהו אחר עשה. אם הצלחת – את תותחית. ואם לא הצלחת, תמיד אפשר להאשים את ההוא שעשה את הבאג ועזב רק לפני שבוע.

והמהנדס החכם אומר: חכמה הדרך מן ההולכים בה (לאו דזה)

---

מתחת לקו:

והנה הבדיחה המלאה:

לכל מילה בעברית יש מין – זכר או נקבה. כאשר הגיעו המחשבים הראשונים לישראל, חיפשו כולם מילה בעברית ל- computer. השאלה הייתה מה יהיה המין הדקדוקי של המכשיר החדש הזה – זכר או נקבה? 

שתי קבוצות של מומחים, קבוצה אחת של גברים וקבוצה אחרת של נשים, היו צריכות להחליט: מחשב – זכר או מחשבת – נקבה. כל קבוצה הייתה צריכה לתת חמש סיבות עיקריות להחלטה שלה.

קבוצת המומחיות החליטה שה-computer יהיה "מחשב" בזכר, (וברבים – "מחשבים") כי:

• צריך להדליק אותם, אם רוצים לזכות בתשומת הלב שלהם.
• הם בדרך כלל עושים רק מה שמבקשים מהם, ולא יותר מזה. הם אף פעם לא מסוגלים לחשוב בעצמם מה עוד צריך לעשות.
• התפקיד שלהם הוא לפתור את בעיותייך, אבל רוב הזמן הם עצמם הבעיה.
• ברגע שאת אומרת "כן" לאחד מהם, את מגלה שאם היית מחכה עוד קצת, היית מקבלת מודל טוב יותר.
• בדרך כלל הם מתיישנים אחרי כמה שנים וצריך להחליף אותם, אבל את מרגישה שכבר השקעת כל כך הרבה במודל הנורא הזה, ולכן את מקבלת את העובדה שאת "תקועה" עם מודל פחות טוב.

קבוצת המומחים החליטה שהמילה ל-computer תהיה "מחשבת" בנקבה, (וברבים – "מחשבות") כי:

• חוץ מאלוהים, אף אחד לא מבין את ההיגיון שלהן, גם אם הוא גאון.
• השפה שלהן לא מובנת לאף אחד אחר.
• כל טעות קטנה ביותר נשמרת בזיכרון הארוך לשימוש מאוחר יותר.
• ההודעה bad command נותנת בערך אותו מידע כמו "אם אתה לא יודע למה אני כועסת עליך, אני בהחלט לא מתכוונת להגיד לך את זה!" כלומר: יש לך בעיה, אבל אתה צריך לנחש בעצמך מה היא.
• ברגע שאתה אומר "כן" לאחת, אתה מבזבז חצי משכורת על אביזרים בשבילה.

כידוע, לנשים יש תמיד הזכות למילה האחרונה, ולכן קוראים ל-computer מחשב! (לפי בלה אלמוג)