#143 אמור מעט ועשה…, או "Multi-Nothing"

על אלגוריתם קופת-חולים, עיקרון הפעולה המינימלית, תאטרון הפרודוקטיביות, והיתרון הגלום בריבוי ישיבות. פוסט עמוס בשלל טכניקות להתחמקות מעבודה. קיראו, הפנימו והתבטלו.

"קופת חולים שלום, נא להמתין!"

ראשיתו של פוסט זה בהמתנה מורטת עצבים לפקיד היקר בקופתי היקרה לא פחות, שיסיים את מה שלכל הרוחות הוא לא עושה ויתפנה לטפל. בי, במישהו אחר, בכלל.

אך אין באג בלא מתוק, ועודני ממתין ליקר מכל אדם, נפל לי הביטקוין כיצד לפתור בעיה ארכי-טקטונית ממעלה ראשונה, באמצעות לא אחר מאשר "אלגוריתם קופת חולים", והפרחים לקופה.

את הבעיה והפתרון אשמור למתחת לקו למעוניינות, אך אלגוריתם קופת החולים (המפורט בהמשך) בהחלט הִטְרִיג אצלי את הצורך לשתף כמה וכמה טכניקות בסיסיות בהתחמקות מעבודה קשה, שבאופן פלאי ביותר, כולן פותחות בצמד המילים השמורות "אמור מעט".

אמור מעט ועשה הרבה

טעות של ג'וניורים. אמנם כך אמר שמאי בפרקי אבות. כן, כן, אותו אחד מבית שמאי המחמירים. אך אנו פוסקים כבית הלל, שלא אמרו כלום, ולכן יש להקל וגם לא לעשות כלום. מי שעושה הרבה, גם עושה הרבה נזק. אני מזכיר לכולן, שבתעשייתנו היקרה, עתירת הקומבינות והפרוססים, המשכורת הינה גלובלית. לא לפי שעה ובוודאי שלא לפי הספקים. אז מה יש פה להתאמץ? ולאלו שמפחדים, נא לקרוא את שאר הפוסט.

אמור מעט ועשה מעט

טוב. אז הכלל הבסיסי הוא אף פעם לא לעשות יותר ממה שהתחייבת. לעשות את המינימום הדרוש. בז'רגון המקצועי זה נקרא "עיקרון הפעולה המינימלית":

כל עובד, בכל נקודת זמן לאורך הפרוייקט, שואף לחזור למצבו הטבעי של בטלה מוחלטת, ולכן יעשה את מירב המאמצים שלא לעשות דבר מעבר למוטל עליו.

אמור מעט ועשה כלום

לאחר שהתרגלנו שלא להגדיל ראש, ולעשות את המינימום הנדרש. זהו הזמן לעבור לשלב הבא – שלב הקטנת הראש. זהו שלב לא פשוט, ויש מי שיאמר שאף מסוכן, אך שכרו בצידו. הדרך היעילה לא לעשות כלום היא להצטרף כשחקן פעיל לתאטרון הפרודוקטיביות (חפשו לבד). זוהי יכולת נרכשת ללמוד התנהגויות שאינן פרודוקטיביות במיוחד, או בכלל, אך מייצרות מצג שווא של עבודה קשה.

וכאן מגיע לפוסטנו המתארך אלגוריתם קופת החולים. האלגוריתם הינו פשוט ביותר. עליך להציג מצג שווא של דלקת בבלוטת יותרת המוטיבציה, ולקחת על עצמך משימות רבות ככל הניתן. ואז בדיוק כמו אותו פקיד בקופת החולים, בכל פעם ששואלים אותך לגבי אחת מהמשימות, יש להשיב בזריזות שיא, אך תוך שמירה על עמימות קונסטרוקטיבית, שהעבודה מתקדמת, אבל כרגע ישנם משימות דחופות יותר, ואחזור למשימה הנ"ל כשאתפנה.

זה עובד נהדר, מפני שהוכח מחקרית ואמפירית, שבמרבית המקרים שוכחים לחזור אליך מאוחר יותר, או שהמשימה מתבטלת מאליה או שלאיזה תותחית פראיירית נמאס והיא עושה את העבודה במקומך.

בארצות הים טכניקה זו מכונה Multi-Nothing. (לא מצאתי משחק מילים שנון מספיק בעברית, מוזמנים להציע).

אמרי מעט ואמרי הרבה

רוב רובן של אלו שעברו בהצלחה את תאטרון הפרודוקטיביות, והוכיחו את עצמן ואת יכולתן בלא לעשות כלום, הן אלו שמקודמות אחר כבוד אל המגדר-הניהולי.

כאן האתגרים נהיים מעט קשים יותר, שכן אין משימות פיתוח שיכולות להוות תירוץ לבטלה, ועל כן יש להתחכם. אך מי לנו טובות מחברות המגדר הניהולי, בעלות היכולת המופלאה לייצר בעיות יש מאין, ואז לדבר עליהן עד בלי די. שהרי עשרה קבין של שיחה ירדו לעולם. עשרים לקחו חברות המגדר הניהולי, וכל השאר נמצאים במינוס וחייבים להקשיב להן.

אלא שאָלְיה וקוד בה, שכן ברבות הישיבות, אפילו הגדולות שבדברניות הפרוייקט מתעייפות. וכך מתוך צורך גדול פותח מנגנון ריבוי הישיבות, בשיתוף הקלנדרים של החברות המובילות. פיצ'ר הכרחי זה מאפשר לקבוע בכל נקודת זמן כמה וכמה ישיבות, ובכך מאפשר למנהלת המותשת, לומר בכל ישיבה שהיא נמצאת בישיבה אחרת, ובינתיים לנמנם קלות.

אמור מעט ועשה הרבה רעש

וכמובן שלא יתכן פוסט שלם העוסק בשבחי הבטלה בלי להזכיר ולציין את חברי שבט הארכי-טקטים המצויים, אופורטוניסטים ממדרגה ראשונה, שכבר המציאו לנו את האלגוריתם העצלן, מסמכים שאף אחד לא קורא ודיאגרמות שאף אחד לא מבין.

לארכי-טקט מצוי ישנה טכניקה בלעדית להיראות פרודוקטיבי תוך כדאי בטלה גמורה. הם פשוט הוגים להם רעיונות, אלגוריתמים ופתרונות כל כך מסובכים, שרק מייצרים כמויות של עבודה לשאר המגדרים והמגזרים, כך שלאף אחד אין זמן, כוח ובטח שלא סבלנות לפנות אליהם.

ומי שכבר כן אוזר אומץ וניגש אליהם עם איזו שאלה, או באג וחלילה בעיה, הוא חוטף על הראש שעה וחצי של פטפוטי קבצים, על מה שהיה פעם ואיך זה היה בזמני, שרק הפוסט הזה ארוך יותר מהם.

והמהנדס החכם מכל אדם אומר: "גם אויל מחריש חכם יחשב" (משלי יז, כח)

ולמעוניינות: כדאי לעיין בעוד כמה פוסטים מעודדי בטלה ודחיינות: בשבח הבטלה, אחרי החגים, "מחכים לקודו", המדריך למשקיע המתחיל בהיי-טק והתירוץ למיליון.

---

מתחת לקו: אז בקצרה איך אלגוריתם קופת חולים הציל את הפרוייקט שלנו, כי באמת יצא קצת ארוך היום. ע"פ הספֶּעק הקדוש של פרוייקטנו הסבוך, התוכנה שלנו אמורה לטפל בכל פנייה תוך X אלפיות השנייה. כש X הוא מספר קטן למדי.

אה-מה-מה? המערכת שלנו היא מערכת גברית משהו, כלומר היא לא יודעת לעשות שני דברים במקביל. ולכן אם היא מבצעת משימה מסויימת שאורכת שלוש X אלפיות שנייה למשל, ובאמצע תגיע בקשה אחרת, אנחנו בבעייה.

הפתרון הוא כמובן מימוש אלגוריתם קופת-חולים תוך התבססות על פירצה משפטית בספֶּעק הקדוש. שכן בכתבי הקוד-אש לא נאמר שעלינו לסיים את הטיפול בזמן X, אלא לטפל. ועל פי פרשנותנו הכוונה היא להתחיל את הטיפול.

ועל כן, בדיוק כמו אותו פקיד, כשמגיע האינטראפט (לא סובל את המילה פסיקה) אנחנו עונים לו במיידית "הפרוייקט שלנו, שלום. נא להמתין" ועכשיו שהפונה ייחנק עד שנסיים את מה שאנחנו עושים עכשיו.

עובד יופי.

Photo by Call Me Fred on Unsplash