#162 תוכנת הבדיעבד (סערה בכוס קפה)

על "אין מוקדם ומאוחר בתוכנה" וארכי-טקטורה רוורסיאלית. סטורי חסידי על קפה ועז. וגם: התשובה לשאלה "איפה טעינו?" ובעיקר – לא נשכח אבל כן נסלח, בתקווה שיהיה לנו עוד יותר טוב.

פתאום יש לי כוח לעבוד. מה קרה? אתן שואלות? אז זה מה שקרה, החזירו את הקפה!!!

עכשיו כשכבר התחיל לזרום קצת דם במערכת הקפאין, אפשר לאזור קוד וקובץ ולחזור להעליב ולהתעמר בתעשייתנו היקרה כאן בארץ הקוד-אש. ואפצח בסטורי חסידי.

הרבי, העז והקפה

מעשה בחסיד אחד, עני מרוד ומטופל בילדים קטנים, והרבה כאלה. נכנס החסיד לקדם פני רבו, וכך התבכיין בפניו: רבי, קשה לי וצפוף לי ומחניק לי, ואין מקום לזוז בדירת החדר שלנו, וכל פרנסתי מעז אחת מסכנה. מה אעשה?

ענה לו הרב: תכניס את העז לתוך הבית. ניסה החסיד להתנגד והסביר שבקושי יש מקום לו ולבני ביתו. אך הרב התעקש.

לאחר כשבוע חזר החסיד לרב ואמר לו: כבוד הרב, עשיתי ככל אשר ציויתני והמצב עכשיו הרבה יותר גרוע. אמר לו הרב עכשיו תוציא את העז ותחזור אלי בעוד שבוע.

עשה החסיד כדברי רבו ולאחר שבוע שאלו הרב: נו? ענה לו החסיד, עכשיו אחרי שהוצאנו את העז, פתאום יש המון מקום והבית מרגיש הרבה יותר מרווח.

אז מה היה לנו שמה? פיטרו, וקיצצו, וחסכו, וסגרו כל מיני דברים וביטלו כל מיני פרוייקטים. אז התחלנו להתבכיין שקשה לנו וצפוף לנו ומחניק לנו, והנה הנה אנחנו מרעננים את הקורות. ומה היתה תגובת האדמו"ר הפרודקטריון העליון? בא ניקח לכם גם את הקפה והרכב ונראה איך תרגישו.

וכצפוי כשצעקנו ובכינו ובעיקר צחקו עלינו בכל אתר ואתר, פתאום החזירו את הקפה ואת הרכב, וירווח לנו. ושכחנו את כל מה שלקחו וביטלו וקיצצו וסגרו לפני כן.

קדחת! לא שכחנו ולא נשכח. רק שעכשיו יש לנו מרץ לצעוק בקול גדול יותר.

עוד יותר טוב

אה-מה-מה? שאנחנו אולי לא נשכח, אבל בהחלט נסלח. למה? כי היה לנו טוב פה, ואנחנו רוצים שעוד יהיה טוב, ואפילו עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב. אז אנחנו מוכנים לעבוד יותר קשה (אבל לא יותר מדי, כן?) ולקבל טיפה פחות (אבל רק טיפה, כן? ואל תעיזו לגעת בקפה עוד פעם!). אבל כל זה בתנאי שגם החבר'ה שם למעלה יתאפסו על עצמם ועל מה שצריך ויעיפו אותנו קדימה.

איפה טעינו?

אז בינתיים, עד שההם למעלה יקבלו פעם אחת לכל הרוחות והשבבים את ההחלטות הנכונות, אמטיר את חיצי השנונים דווקא כלפי חוץ, ואנסה לשמור על סולידריות בסיסית פנימה.

בדרך לעבודה שמעתי ראיון ברדיו עם איזה דמוקרט-מצוי, שהיה פעיל בכיר בבחירות בארה"ב. ושם הוא פירט את כל הטעויות שמטה הבחירות של קאמלה עשו. נהדר! ואיפה אתה היית בזמן אמת, כשקיבלו את ההחלטות השגויות האלו? חוכמה גדולה להיות חכם גדול אחרי.

כשנכנסתי לתדלק את עצמי בפינת הקפה (תדלוק עצמי, המכונות עוד לא חזרו בשעת כתיבת שורות שנונות אלה), שמעתי מישהי אומרת שהיא שמעה איזה פודקאסט שמנתח את כל הטעויות שחברת היי-טק מפוארת אחת עשתה בשנים האחרונות שגרמו למצבה העגום. או במילים שלי: איפה טעינו? איפה לא?

עכשיו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו סיניורים, כולנו יודעים את כל התוכנה כולה, אבל אז – מי ידע.

אין מוקדם ומאוחר בתוכנה

אך לפתע נפל לי הביטקוין (רק לי, כי לכל העולם הוא רק עולה). נו! מה אומר ומה אמרג'ג'? כל הפוסל – בבאגו פוסל. הרי כל אותם חכמים שבדיעבד שאני מֶלִין עליהם ושופך עליהם קיתונות של באגים, ממי הם למדו? ממני!

ואני אומר לעצמי טול תוכנה מבין קבציך. הרי אני – בצניעותי הרבה – הוריתי לכל דורש, קבל עם וחברה, על הדבר הגדול הבא בתחום הארכי-טקטורה, הלא היא הארכי-טקטורה הרוורסיאלית. גישה ניאו-ארכיטקטונית הגורסת כי את מסמכי הארכי-טקטורה והספֶּעקים המהוללים עדיף לכתוב בסוף הפרוגרמה. לאחר שהקוד גמור, וכך למנוע אי נעימויות ואי הבנות רבות.

כי יש יתרונות בדיקמונט לאחור, ובלכתוב את התוכנה בדיעבד. ככה אף פעם לא טועים.

והמהנדס החכם אומר: הטעות הגדולה ביותר שאתה יכול לעשות בחיים היא לפחד כל הזמן שתעשה אחת (אלברט האברד)