מהו הגורם המרכזי לדלקת בבלוטת יותרת המוטיבציה? על "תופעת התמורה הפוחתת", משוואה בארבעה נעלבים, קנאת חינם וארץ קנאן. וגם: ההצעה המדהימה שלי לחברת אנבידיה!
אני מה זה מקנא באלה שעובדים באנבידיה. כן, מקנא! גם אני רוצה להיות מיליונר. למה הם כן ואני לא?
האם יש להם יותר מזל ממני? בטוח. האם הם יותר חרוצים ממני? ככל הנראה, זה לא ממש קשה. יותר חכמים ממני? יכול להיות. יותר מוכשרים? אולי. אבל מי כותב פוסטים יותר שנונים, הא? נו, רק על זה מגיע לי, לא?
הטריגר לפרץ הקנאה הנוכחי (שכן לצערי, בעקבות המצב אצלנו, טריגרים לקנאה לא חסר), היה איזה ציוצון ברשת אנטי חברתית שבו נאמר שבאנבידיה יש בעיה קשה של מוטיבציה, כיון ששמונים אחוז מהעובדים נהיו מיליונרים.
יופי להם!
אין להם מוטיבציה לעבוד כי הם הרוויחו המון. גם כן תרוץ. ומה נגיד אנחנו?
הרי לכאורה לפי ההיגיון המעוות של הציוצון, כמה שאתה מרוויח פחות ככה יש לך יותר מוטיבציה לעבוד?? איפה נשמע כדבר הזה? היתקמפל על הדעת שטות שכזו?
תופעת התמורה הפוחתת
אני מכיר הרבה מאוד אנשים, כולל מהנדס חכם אחד, שאצלם זה בדיוק להיפך. כמו שאמר פעם מישהו: "יתנו – יקבלו, לא יתנו לא יקבלו". אמנם הוא דיבר על משהו אחר, אבל זה עובד יופי גם על כסף וקוד (וגם על קפה וקוד).
הרי גם ללא הבעיות הפיננסיות, ארכי-טקטים מזדקנים שכמותי מתקשים לגרד פירורי מוטיבציה, וזאת על פי תופעת התמורה הפוחתת:
"המוטיבציה לייצר תפוקות בעבודה עומדת ביחס לינארי הפוך לוותק במקום העבודה".
עלינו צ'רצ'יל היה אומר: זו הייתה שעתם העייפה ביותר!
אז אם בכל זאת רוצים להגדיל לנו את בלוטת יותרת המוטיבציה, תנו לנו יותר, לא פחות.
משוואה בארבעה נעלבים
אלא שכנראה אין מה ומאיפה לתת. אז לחילופין באו אצלנו עם רעיון מהפכני. במקום שמהנדסנו היקרים יקנאו במהנדסים יקרים עוד יותר, נגרום להם לקנא אחד בשני. קנאה אִין-הָאוּס, במקום ללכת ולקנא בשדות זרים ברחבי ארץ קנאן.
אז מייצרים חיכוכים, וקידומים, וישיבות רקורסיביות ללא תנאי עצירה בשביל להחליט של מי הרעיון היותר טוב, ומי סתם פח. כמו שכבר אמר מהנדס חכם פעם: מהי התוצאה של ישיבת ארכי-טקטורה? משוואה בארבעה נעלבים. כנראה שהתוכנית שלהם למעלה היא שמרוב שנהיה עסוקים במריבות ותככים פנימיים, לא נפזול החוצה.
קנאת סיניורים תרבה תוכנה
אבל הם לא לקחו בחשבון את תוצאת הלוואי של קנאת הסניורים הזו. מה שקורה זה שבמקום לעבוד יחד, אובדים לחוד. ואז פתאום מגלים שיש שלושה מימושים שונים לאותו אלגוריתם במוצרים שונים, רק כי הארכי-טקטים הנעלבים לא דיברו אחד עם השני. ושלושה זה עוד המקרה הטוב. כי כל אחד יודע שהוא הכי חכם, והרעיון שלו הכי מוצלח. אכן קנאת סיניורים תרבה תוכנה. קודו כמשמעו.
ולסיום, עלה בקוד-קודי רעיון מדהים. אם באנבידיה עודף הכסף גורם לחוסר מוטיבציה, ואילו אצלנו חוסר הכסף גורר חוסר מוטיבציה, יש לי פתרון קל ופשוט לבעיה שיגדיל את המוטיבציה גם פה וגם שם. ממש WIN-WIN. שאנבידיה יתנו לנו את הכסף במקום לעובדים שלהם. וכך שם רמת המוטיביציה תעלה פלאים, כי ירוויחו פחות, ואצלנו רמת המוטיבציה תעלה כי נרוויח יותר. פשוט וקל. במקום שתהיה בינינו קנאת חינם, נקנא בשכר. זה רעיון!
והמהנדס החכם אומר: אם אין כסף, אין תוכנה. אם יש כסף, אין מוטיבציה לכתוב תוכנה. ואם יש גם כסף וגם תוכנה, כנראה זה באג.
מתחת לקו: גילוי נאות – הביטוי "ארץ קנאן" נטבע עלי ידי מורי ורבי הסטיריקן הגדול אפרים קישון. את הביטוי "קנאת חינם" המציא הבן שלי אתמול.
תגובה אחת בנושא “#170 הייתה זו שעתם העייפה ביותר”