האם אני מהנדס רע? על השמחה הגדולה בעולם, והלגליזציה של ההעלבה. על מה צועד ההיי-טק, ובעיקר – איך הצלחתי להפסיד 500 מיליארד דולר.
אז המניה של אנבידיה נפלה – בגללי!
טוב, אולי גם בגלל הדיפ-סיק האלה, אבל גם בגללי.
ולא, זה לא שאני פיתחתי איזה מודל שפה חדש וזול. הפעם האחרונה שפיתחתי משהו היה לפני עשור, וכבר אז זה לא היה חדש. אני בדרך כלל מעדיף לפתח דברים שמישהו אחר כבר פיתח, ורק לקחת את הקרדיט.
זה מזכיר לי את משפט ממערכון של כוורת, בו נשאל החלוץ המשורר סלוצקי איזה שירים הוא כותב, ותשובתו ההייטקיסטית להפליא: "בעיקר של ביאליק".
אבל לענייננו, גם אני גרמתי למניה של אנבידיה לצנוח. איך? זה הכל בגלל הפוסט משבוע שעבר "שעתם העייפה ביותר", שם הסברתי שבאנבידיה יש בעיית מוטיבציה בקרב העובדים שכן כולם נהיו מיליונרים. ולפי הלוגיקה הזו ככל שמרוויחים יותר המוטיבציה יורדת, ולהיפך. אז מישהו שם כנראה קרא את הפוסט והחליט להעלות את המוטיבציה באנבידיה…
מה עם החצי השני?
אמנם את החלק השני של ההצעה שלי הם לא ביצעו. כזכור, הצעתי שאנבידיה יזרקו לנו כמה מיליארדים בשביל להעלות את המוטיבציה. אבל, אעפס, זה לא קרה. לא ברור לי למה. הרי רק מהסכום הפנטסטי שאנבידיה הפסידה בחצי יום עבודה, היה אפשר לקנות את מקום עבודתי כמה פעמים, ועוד יישאר עודף לגלידה.
אבל עדיין אני מאוד שמח. ולא רק בגלל שמישהו באנבידיה טורח לקרוא את השטויות שלי ואף לנהוג על פיהן. עיקר וראש שמחתי נובע מזה שגם הם סובלים. כן, כן. צרות עין הכי בסיסית שבעולם. שהרי אין שמחה כשמחה לאיד. ואם נכפיל את זה בחמש-מאות מיליארדים, אז נראה לי שהעולם מעולם לא ראה שמחה שכזו.
עכשיו בטח יקומו כל הטהרנים והצדקנים ואלו שמדקדקים על קוצו של קוד, ויעשו "נו, נו, נו" ומה זה כל השנאת-חינם הזאת.
מהמוצדקות שבקִנְאוֹת הפרוייקט
ואני אומר זו שנאת חינם? ממש לא. לדוגמא, נניח ושכן שלנו זכה בחמישה מיליון שקלים בלוטו. אז אנחנו שונאים אותו. למה הוא זכה ואני לא? שנאה זו אינה שנאת חינם. זוהי שנאה אמיתית שטעמה בצידה, וטעמה מריר-אכזרי כבאג שאין לו מדבגין.
אה-מה-מה? לאחר מספר ימים נודע לכם שהשכן לא זכה בחמישה מיליון, אלא בארבעה מיליון בלבד. אז השנאה על המיליון החמישי – זוהי שנאת חינם, שכן בדיעבד מתברר ששנאנו אותו לחינם ולא למיליון שקל, אפילו לא מאה שקל.
אז חצי טריליון או זיליון או מה שלא יהיה זה שנאת חינם? זו שנאת חובה הכרחית. מהמוצדקות שבקִנְאוֹת הפרוייקט. לא שנאת חינם ולא קנאת חינם.
ההייטק צועד על איבתו
ומי שתוהה לעצמו מאיפה הגיע למקודד שורות אלו הרעיונות הקיצוניים האלו? מי שתל בו את יצר-הבאג הזה? אז בואו ואגלה לכם. אוציא המרצע מן הפאץ' עבורכם.
מאיפה למדתי את זה? מכולכם! כל התעשייה היקרה ועתירת הקומבינות שלנו, כולה בנויה על צרות-עין וקנאה ותחרותיות. וכמובן שפה אצלנו בפלג המזרח תיכוני של מגזר ההייטק בארץ הקוד-אש הדבר בא לידי ביטוי ביתר קוד וביתר שאת.
רק אצלנו מלמדים ג'וניורים זבי-קובץ עוד בשנה א' ללימודים, לחפש ולמצוא באגים בכל מקום. לחטט ולהוציא את כל הרפש החוצה. רק אצלנו בונים מחלקות וקבוצות שלמות שכל מהותן ותפקידן הוא למצוא פגמים במה שקבוצות אחרות עשו. קוראים לזה בשמות יפים של "וולידציה" ו "ווריפקציה", אבל בפועל זה יותר אינקוויזיציה.
הלגליזציה של ההעלבה
והשיא הוא כמובן ב"קוד-רוויו", פרוסס הייטקי מקודש, שבמסווה של ביקורת בונה, מאפשר לכל חברי הצוות להעליב ולהשפיל ובעיקר לשמוח לאיד. אז פלא שככה יצאתי?
ולסיום רק אציין, שבעקבות תגובה מתלהמת מהייטקיסט חסר הומור, וכיון שנראה שיש מי שאשכרה נוקט בפעולות בעקבות הפוסטים שלי, אז רק אומר שאני לא באמת מתכוון למה שאני כותב (לפחות לחלק מהדברים). נא לא להעלב יותר ממה שצריך. ואם כן – לא נורא, עד סוף הפרוגרמה זה יעבור. אבל אשתדל להיזהר.
והמהנדס החכם אומר: מהנדסים, היזהרו בתוכנתכם – שמא תחובו חובת דיבוג! (ע"פ מסכת אבות א, יא)
פינת הקפה 
הטובים!
על אף שיש כאן העתקות חוזרות ונשנות מפוסטים קודמים…
אהבתיאהבתי
אכן עלית עלי. היה פה מחזור מהפוסט "שונאים סיפור אהבה". אבל צריך לזכור שיש המון קוראים חדשים, שאף פעם לא קראו (ובנראה גם לא יקראו) את הפוסטים הישנים. ויש עוד רבים אחרים, שלא זוכרים.
מה גם, שלפעמים זה נחמד ומצחיק להיזכר בבדיחות ישנות. לא סתם אנשים רואים סיינפלד וחברים שוב שוב.
אהבתיאהבתי