פָּרָשַׁיְיטֶק – דבר תוכנה לפרשת פנחס

לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן

פָּרָשַׁת פִּנְחָס – לֹא יָמוּשׁ סֵדֶר הַתּוֹכְנָה הַזֶּה מִקּוֹדְךָ

הפרוסס. אפשר להיות בעד הפרוסס, אפשר להיות נגד הפרוסס, אבל אי אפשר לעבוד בלי הפרוסס.

לפחות לא אם רוצים שהחברה תצליח ותגדל ותתבסס. הפרוסס, והתהליכים והבירוקרטיות הם חשובים, למרות שהם מעצבנים ומטרידים ומכבידים.

והכי חשוב זה לשמור על משמעת ופרוססים בתקופות מעבר ובסוף פרוייקטים. לא סתם המציאו את המושג אס"ק = אווירת סוף קורס. אז יש נטייה לשבור קצת את הכללים, לעגל את הפינות, כי הנה אנחנו או-טו-טו מדלוורים את הגירסה הסופית. וזה הזמן הכי מסוכן, ודווקא פה צריכים להשתדל יותר. וכמובן שיש לכך דוגמא נהדרת מפרשת השבוע.

בפרשת פנחס יש פרק ארוך ומכובד שנראה תמוה ומוזר ולגמרי לא שייך.

כל הפרשות האחרונות עוסקות בשלבים האחרונים לפני הכניסה לארץ ישראל. המעבר מסטארט-אפ קטן לחברה גדולה ומבוססת עם קמפוס מפואר.

יש תחרות ומלחמות, ויש באגים קריטיים ופאדיחות לא פשוטות עם בנות מדין. ופתאום, באמצע כל האקשן הזה, התורה מפרטת לנו בפרטי פרטים את כל דיני קורבנות המוסף. מה הקשר? למה דווקא עכשיו?

אחד המדרשים מביא הסבר מעניין למיקום התמוה של הפרוצדורות ופרוססי-המוסף דווקא כאן. ההסבר הוא שבני ישראל היו אומרים לעצמם, שכל עוד הם היו בשלב הטרום-פרודקשן, בזמן המסעות במדבר, אז היה צורך גם בפרוססים ובתהליכים מסודרים, אבל עכשיו כשההנפקה כבר נראית באופק, והכל מתקדם כמו שצריך, אולי כבר לא צריך להקפיד כל כך על התהליכים המכבידים האלה.

או בלשון המדרש: "לפי שהיו ישראל אומרים לשעבר היו המסעות נוהגים והתמידין נוהגים, פסקו המסעות פסקו התמידין".

גם בני ישראל הרגישו קצת אס"ק, ואולי אפשר קצת לשחרר. ופה התורה מתקנת אותם. אנחנו עוד לא שם. המוצר עדיין בשלבי פיתוח, זה לא הזמן להרפות.

יתר על כן, גם בפוסט-פרודקשן, אחרי הכניסה לארץ הפרוססים והתהליכים צריכים להמשיך ולהתקיים. באגים תמיד יכולים להתרחש, ותמיד צריך להיות על המשמר, ולנסות לשמור על האיכות הכי גבוהה שאפשר.

שבת שלום.