פָּרָשַׁיְיטֶק – דבר תוכנה לפרשת מטות-מסעי

לדף "פָּרָשַׁיְיטֶק" הראשי לחצו כאן

פָּרָשַׁת מַטּוֹת-מַסְּעֵי – לֹא יָחֵל בָּאגוֹ

אחריותיות. יודעים מה זה?

אחריות (בלע"ז Responsibility) היא ההתחייבות לבצע פעולה מסויימת, לעמוד במשימה, או לשאת בתפקיד. אחריות לא תמיד כוללת מרכיב של דיווח או ענישה.

אחריותיות (בלע"ז Accountability) הינה החובה לדווח, להסביר ולהיות מוכן לקבל ביקורת ולשאת בתוצאות. ולעניות דעתי, לא במקרה זו מילה מוזרה ולא שייכת. כי גם הרעיון של אחריותיות הוא קצת לא מסתדר עם האופי הישראלי שלנו.

כשבאים להתחיל פרוגרמה חדשה, ספרינט חדש, או כל משימת קידוד או בדיקות, קטנה ככל שתהיה, מישהו צריך להיות אחראי. אבל, כמו שניתן ללמוד מפרשת השבוע, ישנם שני סוגים. אחריות ואחריותיות.

האחריות, היא פשוטה יותר – לעמוד במה שהתחייבת. בתחילת הפרשה מופיעות הלכות נדרים, שמלמדות אותנו עיקרון מוסרי בסיסי – לעמוד בהתחייבות. הבטחת משהו – אז גם לבצע. "לא יחל דברו" – יחל, מלשון חילול. הדיבור שלנו הוא קדוש. אם התחייבנו לתקן באג, אז "לא יחלל באגו". שלא נגיע למצב שבו נשתמש בתירוצו הידוע של לוי אשכול: "הבטחנו, אבל לא הבטחנו לקיים".

כל זה טוב ויפה ברמת המהנדס הבודד. יש לך אחריות, אבל גם יש לך מישהו מעליך שבודק אותך ומזהיר ומאיים ומעניש במקרה הצורך.

אבל כשעוברים לרמות הגבוהות יותר, רמת הצוות או רמת השבט, או אפילו בכל החברה, ובעיקר לפני שמתחילים פרוגרמה ענקית של הכניסה לפרוייקט אדיר של ארץ ישראל, האחריות האישית אינה מספיקה.

עכשיו צריך אחריותיות. ואת זה ניתן ללמוד מהסיפור של שבטי ראובן וגד.

שני הצוותים הנ"ל רצו להתחמק מלהשתתף בפרוייקט הגדול, ולהתנחל להם באיזה פיצ'ר צדדי בלי יותר מדי עבודה. אבל משה רבנו מעמיד אותם במקום, ומכניס גם אותם לפרוגרמה, ועוד בתור הצוותים שנמצאים בחוד החנית, לפחות עד שהפרוגרמה תסתיים.

ופה נכנס הקטע של האחריותיות, מה שמכונה עד היום בשפה המשפטית "תנאי בני גד ובני ראובן". יש כאן התחייבות משפטית ומוסרית לבצע את כל המשימות, כולל הסכמה על מה קורה אם לא עומדים בלוחות הזמנים או אם יש יותר מדי באגים. וכולל תהליכי ביקורת מובנים, כפי שאכן קורה בספר יהושע.

בלי אחריות, ובלי אחריותיות ובלי ערבות הדדית אי אפשר להרים פרוגרמה מוצלחת.

שבת שלום.