איך התעליתי על טיורינג ופתרתי את בעיית העצירה? על פרדוקס הערימה והשיפוץ שאינו נגמר, ובקשת סליחה ומחילה מכוהני הפרודקטריון העליון. גמר חתימה טובה.
עשרים אגורות חשבון חשמל.
זה מה שקיבלתי לשלם. עשרים אגורות. שתיים אפס.
ובאתר אי אפשר לשלם פחות משקל. ואני אנה אני באג?
החוב יתפח, יצבור ריבית, ובעוד כמה שנים אני אמצא את עצמי חייב עשרה שקלים ואפילו יותר.
וכל זה למה? כי האוטומציה גוברת על השכל הישר, והפרוסס מקדש את האמצעים ואת התשלומים.
נשמע מוכר? גם אתם מזהים פה תהליכים?
אין עם מי לדבר ואין עם מי לדבג. יש פרוצדורות ויש דברים שצריך לעשות בשביל לשמור על הסדר הטוב. ומה שקורה שאולי הסדר הוא טוב, אבל כל השאר רע מאוד.
הרי מה כבר ביקשנו? רק איזה שינוי קטן ומתבקש, שבאמת יעשה רק טוב לכולם.
אבל הפרוסס אמר את דברו. תגיש בקשה מסודרת, תמלא טפסים, ותסביר, ותנמק, ובעיקר תוכיח למה זה חשוב, ומה-אם לא נעשה את זה? מאיפה אני יודע מה-אם יהיה?
הכירו את מטחנות הפרוסס.
מטחנות הצדק טוחנות לאט, כך אומרים, אבל לפחות הן טוחנות משהו. מטחנות הפרוסס טוחנות בעיקר מים, או "מה-אם"?
הפרוסס, מטרתו הרשמית היא לייעל תהליכים, והוא אכן עושה זאת. בפרוסס טוב לא תראו דברים שלוקחים שבועות או חודשים, פשוט כי כלום לא קורה. הפרוסס מייצר עבודה לעצמו ולא מאפשר לבצע שום שינוי. כל פעם שאיזה מהנדס בא עם רעיון מבריק, הוא נתקל בכוהני הפרודקטריון ובחומות של אוטומציה.
ובינתיים לכי תחפשי את הבאגים שלך, כי מפיצ'רים חדשים אפשר לשכוח.
ולמרות הכל, בסוף שכנעתי אותם. הצלחתי לדחוף את השינוי הקטן בכמותו אבל גדול באיכותו ובשיפורו, אל תוך הקוד-אש פנימה.
פרק ב'
אני מתחיל שיפוץ בבית. ישבנו עם המעצבנת (סליחה, המעצבת) והחלטנו להחליף את המטבח ולהוסיף אי, כי באמת.
בסדר גמור. אבל אם מחליפים מטבח, חייבים להחליף את הריצוף במטבח, כי אין ברירה.
ובעקבות זה צריך להחליף את הריצוף גם בסלון, ובפינת אוכל, ובמסדרון, כי זה כבר לא מתאים.
ואם כבר במסדרון, אז גם בחדרים, כי זה לא נראה יפה.
ואם כבר הופכים את החדרים וצריך לפרק את הארונות, אז לא נקנה ארונות חדשים, כי זו הזדמנות?
ומיטות, ווילונות, ותאורה.
נשמע מוכר? מזהים עוד תהליכים?
על פרדוקס הערימה שמעתם? ועל בעיית העצירה?
פרדוקס הערימה מוכיח כי אין דבר כזה שינוי גדול. כי שינוי קטן הוא שינוי קטן. וגם תוספת של שינוי קטן אחד לשינוי קיים לא הופכת את השינוי לגדול. מש"ל.
וכך גם אותו שינוי תוכנה שדחפתי בפרק א', הקטן בכמותו והגדול באיכותו, אולי התחיל בקטן, אבל באמצעו של דבר (כי את הסוף אנחנו עדיין לא רואים) הוא התברר כעצום בכמותו וכלגמרי לא ברור באיכותו.
כי אם כבר נוגעים פה, אז פתאום צריך גם לגעת שם. ואיזה רי-פקטורינג בספריה ההיא. ואז מגיעים לשיפוץ שאינו נגמר…
ובעיית העצירה? זו בעייה יסודית ובלתי-כריעה לכאורה, לפחות לפי איזה אחד טיורינג, שטען שלא ניתן לדעת אם תוכנה תעצור אי פעם.
אבל אני הוכחתי באופן חסר תקדים מבחינה אקדמית, שבעיית העצירה היא כריעה לגמרי. כי מי שלא יודע לעצור בזמן את השינויים, את השיפוץ המתגלגל בבית ו/או בתוכנה, סופו לכרוע תחת הנטל, ולקרוס תחת העומס.
אכן, אולי באווירת ימים אלו, עלי לבקש סליחה ומחילה מאנשי הפרוסס, שבהחלט פתרו את בעיית העצירה, וגמרו את התוכנה. וכל מה שנותר לנו לעשות, זה לכרוע יחד עם כוהני הפרודקטריון ולומר יחד עם המהנדס החכם:
והמהנדס החכם אומר: "סַרְנוּ מִגִּרְסָאוֹתֵיךַ וּמִפְּרוֹסְסֵיךַ הַבְּדוּקִים וְלֹא עָבַד לָנוּ וְעַכְשָׁיו קָרַס הַבִּילְד מֵהַבָּאג שֶׁלָּנוּ כִּי בֶּאֱמֶת דָּרַשְׁתָּ וַאֲנַחְנוּ פִישַּׁלְנוּ".
גמר חתימה טובה!
אהבתיאהבתי